עמדת הדובר בשיר – האב מת, הבן מספר עליו שהוא מעניק לו תכונות של אהבה ומעשים טובים באמצעים ציוריים. הבן מעריץ את האב.
הדובר בשיר מתאר את דמותו של האב מנקודת ראות של ילד+ מבוגר . ניכר בדיבור הערצה לאב. האב הופך להיות סמל לאהבה ולדברים טובים.
בית ראשון
השיר יוצא מתוך סיטואציה של מות האב, אך מדגיש דווקא את חייו באמצעות מטאפורות ודימויים. "זכר אבי עטוף בנייר לבן"- מטאפורה שמציגה את הזיכרון כעטוף, שמור בנייר לבן. המטאפורה באה להדגיש את חשיבותו של הזיכרון, הרצון להיאחז בו, לחזור אליו כל פעם. הדימוי לפרוסות לחם מתפקד במשמעויות שונות: האב כאיש עמל שדואג למשפחתו, הלחם מקיים את הגוף בעוד הזיכרון מקיים את הנפש והרוח, הלחם הוא יומיומי, שגרתי, בסיסי וכמוהו גם הזיכרון מלווה את הבן כל העת וגורם לאב להיות נוכח גם במותו. רק בהעדרו של האדם לומדים הקרובים לו על משמעותו ואיכויותיו. הלחם הוא דבר מובן מאילו אך בהעדרו מרגיש האדם חוסר בסיסי. הצבע הלבן מעניק לאב תכונות של טוהר, טוב, קדושה וגם מקשר באופן אסוציאטיבי אל הסדינים הלבנים, אותם תכריכים שעוטפים את המת.
בית שני
בבית השני מדמה הדובר את אביו לקוסם. מנקודת תצפית של ילד נראה האב נערץ, כל יכול (קוסם), מופלא. אבל, בניגוד לקוסם שמוציא יסודות פיזיים מהכובע (ארנבות ומגדלים), האב מפיק מתוך עצמו אהבה. בנוסף, עולמו של הקוסם מקושר בלהטוטים, אשליה, ואילו עולמו של האב אמיתי, כנה. למרות גופו הקטן של האב, המימד הרגשי דומיננטי והוא שופע באהבה וחום. באמצעות המטאפורה (גופו הקטן- אהבה) מדגיש הבן את עוצמות האב.
בית שלישי
בבית השלישי מדבר הדובר על אביו כאדם שמאופיין באמצעות מעשיו הטובים. השימוש בנהר כדימוי בא לרומם את דמותו של האב ולהדגיש את מאגרי הטוב השופעים ממנו ללא הפסק כמו מפל זורם.
במהלך השיר כולו משתמש הדובר במטאפורות ודימויים המתארים את האב, מעניקים לעולמו עומק ומשמעות למרות מותו של האב. הבן עוסק בשיר בהתרפקות על זיכרונותיו מתוך נקודת תצפית של מבוגר בבית הראשון וילד בהמשך. השיר מצומצם, מקוצר ומתמצת את יחסו של הדובר אל אביו.
כתיבת תגובה