איכה פרק א'

 מגילת איכה היא אחת מ"חמש המגילות" הנמנות על קובץ ה"כתובים" בתנ"ך. היא מכילה חמישה פרקים, כשארבעת הראשונים כתובים על פי סדר אותיות הא'-ב' (אקרוסטיכון). כמעט בכל הפסוקים שלוש פסקאות, שזהו המשקל הרגיל של קינה. יוצא מן הכלל הוא פרק ג', שבו כל חרוז מהווה פסוק כשלעצמו. המסורת מייחסת את המגילה לנביא ירמיהו, בן דור החורבן, אך אין הדבר יוצא מגדר סברה, מכיוון שסגנונה של המגילה, ואוצר המילים והביטויים שבה מביאים למסקנה השוללת הנחה זאת של המסורת. נהוג לקרוא את המגילה בבית הכנסת בתשעה באב. המגילה נקראת על שם מילת הפתיחה "איכה", שהיא מילה אופיינית לקינות במקרא.

פרק א' נחלק לשני חלקים. בראשון (פס' 1 – 11), מקונן המשורר על גורלה של ירושלים, ובשני ( פס' 11 – 22), מקוננת ירושלים עצמה, בגוף ראשון, על מר גורלה ומבקשת מ-ה' שינקום באויביה.

בפרק מוטיבים רבים של אבל וקינה, הנובעים מן הטראומה של החורבן והגלות: ההפסד במלחמה, השעבוד לאויב, מוות המוני של תושבי העיר, חילול המקדש וביטול עבודת הפולחן בו, הסבל הקשה במהלך המצור, השמחה לאיד של אויבי יהודה, מעמדה הנחות של העיר בעיני העמים השכנים, המחסור בידיד ומנחם, הדרישה לנקמה באויבים ועוד.. פסוק 1 מתאר את המהפך שחל בירושלים: עיר שלטון תוססת, מרובת תושבים הפכה להיות כמו אלמנה בודדה, שהיא משל וסמל למי שזקוק לתמיכה ועזרה.
גם כאן, כמו אצל נביאים רבים אחרים, יחסי ה' עם  ישראל מדומים ליחסים בין גבר לאישה, אך בעוד שאצל ירמיהו, למשל, הדימוי של העם הוא של בתולה, או כלה, ואצל ישעיהו, הנוזף בעם הדימוי הוא של זונה, הרי כאן העם מדומה לאלמנה, על כל הנובע מכך. בפסוקים הבאים מתואר המצב האיום של העיר אשר תושביה בגלות, דרכיה אבלות, שעריה שוממים וכו'.
פסוק 10 מתאר את תחושת העלבון, כאשר קדושת המקדש מחוללת על-ידי מי שאינם ראויים לבוא בשעריו. בפסוק 11 נמצאת חוליית המעבר בין שני חלקי הפרק: לאחר תיאור הרעב הגדול בעיר בימי המצור, חל פתאום מהפך ספרותי והעיר מתחילה לדבר בגוף ראשון: "ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה".
העיר מתנה את צרותיה, בוכה על התרחקות האל ושכינתו מן המקדש (פס' 16), אויביה לועגים לה ושמחים לאידה (פס' 21), ולבסוף, כמו במזמורי קינה רבים (ראה תהילים קל"ז, בהמשך), מופיעה הדרישה לנקמה.