במערכה השלישית ישנו וויכוח בין היימון לקריאון בשאלת החלטתו של קריאון על גזר דין מוות שהטיל על אנטיגונה בגלל הפרת צו המלך.
היימון, הבן, רוצה לשכנע את קריאון, אביו, שלא יהרוג את אנטיגונה והוא עושה זאת בשלושה שלבים.
בשלב הראשון הוא פונה אל קריאון בדברי חנופה על מנת לרכוש את אהדתו של אביו, אך קריאון מנמק את חוסר פשרנותו בנושא הצו:
- מבחינתו צו השליש הוא "קדוש"
- הוא לא רוצה להיראות פחדן בפני העם
- פריצת החוק בכל דרך שהיא מביאה להרס
- אנטיגונה היא היחידה שהעזה להפר את צו המלך
בשלב השני היימון מעלה בפני קריאון משלים הנוגעים לדרך השלטון הרצויה (משל העץ ומשל הספינה) וע"י כך מייעץ לו כיצד לנהוג בנוגע לאנטיגונה. הגישה האנושית של היימון מתבטאת בכך שהיימון דואג לאביו ורוצה להציל אותו מטעות שתעלה לו בחייו,לדעתו, קריאון צריך להיות גמיש, להקשיב לעם והתפשר. ובנוסף לכך רוצה להציל את אנטיגונה אהובת ליבו.הוא טוען שאנטיגונה פעלה למען נעלה יותר מרעך השלטון. כמו כן הוא מציין, למרות שהוא צעיר הוא רואה את המציאות וקריאון עדיין יכול להקשיב לו. בשלב השלישי, כשהיימון רואה שקריאון דבוק בדעתו ובעקשנותו לגבי אנטיגונה הוא מתפרץ עליו ומאיים בהתאבדות- אם אנטיגונה תמות אז גם הוא ימות. בשלב זה, בחלק השלישי של התמונה, ניתן לראות כי הוויכוח הופך להיות קיצוני יותר. בנוסף לאיומו של היימון, קריאון מכריז כי המדינה היא נחלת המלך, ולכן קולו הוא הקובע- זהו חוק טריטוריאלי ("המדינה היא אני"). מכאן אנו רואים את גישתו האנושית של קריאון, שככל הנראה אין בו כלל אנושיות. קריאון אינו מתחשב ודבוק בדעתו גם אם זה יעלה בחייו של בנו.
תפיסתו המדינית של קריאון מתבטאת בכך שקריאון מתגלה כמלך עריץ שאינו מוכן לשמוע התנגדויות או השגות לגבי מעשיו או דבריו, ובולטת מאוד חשיבותו הטוטאליטרית- הוא אינו מוכן לשמוע אפילו לבנות, ורואה את המדינה כנחלתו. קריאון הוא אדם שמתבצר בעמדתו, אינו קשוב לאחרים, עקשן וקשב לב.
תפיסתו המדינית של היימון שונה מזו של אביו, קריאון ולפיה השליט להתגמש כאילו ברוח, שליט צריך להיות קשוב לקול עמו ואין זכות קיום לשליט אשר רוצה לכפות בכוח את דעתו.
לסיכום, אנו רואים כי קריאון מונע מתוך פחד וחשש לאבד את השלטון ואת מעמדו כמלך , ולעומתו, היימון פועל מתוך אהבה ודאגה לאביו, אנטיגונה ולעם.
כתיבת תגובה