מדיניות חוץ, שנות ה- 20:
רוב הסנאטורים בארה"ב מסרבים לאשרר את "הסכמי ורסאי" (1919) משתי סיבות:
- רוב הסנאט החל מ- 1919 היו רפובליקנים, בעוד שווילסון השתייך לדמוקרטים. הסנאטורים הביעו את מחאתם על כך שווילסון לא שיתף אותם בהליכי ההסכמים. לכן ארה"ב לא קיבלה בעקרון את ההסכמים.
- היו סנאטורים שחששו מהסתבכות בסבך האירופאי. הם ראו בעין לא יפה את פעולותיו של ווילסון הקשורות לאירופה. הם רצו להתבדל מאירופה- לנתק קשר. מגמת הבדלנות של ארה"ב באה לידי ביטוי שני תחומים:
- אי הצטרפותה לחבר הלאומים בו היו חברות 42 מדינות.חבר הלאומים היה ארגון אירופאי מובהק שכן המדינות שהיו חברות בו, רובן ככולן היו אירופאיות.
- חקיקת חוקי ההגירה בשנת 1924 המצמצמים את מכסת ההגירה השנתית לכדי 2% ממספר הנתינים של כלל המדינות שהיו בארה"ב בשנת 1980. כלומר, אם היו 10,000 מהגרים מבריה"מ בשנת 1980, 2% מהם יכלו להגר לארה"ב בשנת 1924- צמצום משמעותי של מכסות ההגירה.
הסכמי ורסאי היו חשובים לווילסון. הוא האמין שהסכמי ורסאי היו קשוחים כלפי גרמניה ולכן הוא עורך מסע הסברה בארה"ב כדי לשכנע את דעת הקהל בצדקת הסכמי ורסאי ומתקיף את יריביו הרפובליקנים במקום להתפשר עימם. מאוחר יותר הוא פורש מהנשיאות עקב היא הצלחתו וההתנגדות לו.
- מדיניות השכן הטוב- במקביל למדיניות הבדלנית, שקדה ארה"ב על פיתוח קשרים טובים עם ארצות אמריקה הלטינית.
מדיניות פנים, שנות ה- 20:
בשנים אלו שולטת המפלגה הרפובליקנית. נשיאי ארה"ב בשנים אלה היו:
- הרדינג (1923- 1920).
- קולידג' (1929- 1923).
- הובר (1933- 1929).
הרפובליקנים מנצלים את תחושת העייפות מהמלחמה. הרדינג אמר שהארץ זקוקה לשיבה לנורמאליות. השקפת העולם הזו תאמה את ציפיות הציבור האמריקני, וברוח הזו של חזרה לנורמאליות החל שלטון הרפובליקנים שהביא לפריחה בתעשייה ובמסחר.הרפובליקנים דבקו בעקרון של אי התערבות של המדינה בכלכלה ובחברה. הם התנגדו לויסות ולפיקוח של המדינה שיגרמו לריסון היוזמה הפרטית. הרדינג מפחית את המיסים לעשירים ומטיל מיסים כבדים על סחורות מיובאות כדי לעודד תוצרת עצמית. זוהי רוח תקופתו של הרדינג.
קולידג' שהיה סגנו של הרדינג מתמנה לנשיא. גם הוא מאמין שרק עשירים צריכים לנהל את אמריקה. הוא האמין שככל שהמדינה תתערב יותר בכלכלה כך היא יותר תשגשג. תקופתו של קולידג' ידועה כתקופת שגשוג כלכלי שטרם נודע בארה"ב. קולידג' חיזק את מדיניות הבדלנות. לעומת זאת, אלו היו שנים רעות לחקלאות.
הובר מתמנה לנשיא. הוא חושב שצריך לנקוט פעולות לטובת החקלאים, אך הוא כקודמיו האמין בקפיטליזם וטען שהשגשוג הכלכלי תלוי ב3 דברים:
- חופש הפרט.
- שוויון הזדמנויות.
- ממשל עצמי.
הובר האמין באמת ובתמים שהעוני הולך להימחק לגמרי באמריקה.
מאפייני שנות ה- 20:
- גאות כלכלית.
- הייצור התעשייתי עולה ב- 30%.
- ההכנסה הריאלית לנפש עולה.
- ייצור המוני של מכוניות.
- תרבות הפנאי משתנה עקב המצאות רכב בכל בית.
- התפתחות רשת כבישים בארה"ב.
- התפתחות הראינוע והקולנוע.
- שימוש ברדיו.
- אורבניזציה- העיר מספקת בטחון פיננסי.
- הנשים מקבלות זכות הצבעה.
- קווי תעופה מתרחבים.
- שגשוג למעמד הבורגני והגבוה.
שנים אלה נקראות העידן החדש המשקף תקופה של שפע חסר תקדים ונותן תחושה שההמשך יהיה מעולה. השפע הכלכלי גרם להתפתחות סגנון חיים נהנתני. אנשים נוטשים את התפיסה הבסיסית של ערך העבודה וממירים אותה בעשיית כסף קל ומהיר. שחקנים וספורטאים מעבירים מסר של התנערות מוסרית. אחוז הגירושין וגיל הנישואין עלו.
הצד האפל של המאה ה- 20
במהלך שנות ה- 20 אמצה החברה האמריקנית נורמות תרבותיות- חברתיות חדשות. התפתחה תנועה של התנגדות לקדמה ולמודרניזציה- ריאקציה. הגבלת ההגירה לארה"ב- קבלת רק לבנים פרוטסטנטים. חלקים נבחרים בציבור מצטרפים לתנועות הקוראות לחזרה בתשובה ולאימוץ מחודש של כתבי הקודש ושלילת המדע.
משפט הקופים (1925)- מורה בשם ג'ון סקופס מלמד במסגרת שיעורי הביולוגיה שמוצא האדם מן הקוף- מבחינה מדעית. מעמידים אותו לדין והוא נקנס. שללו את העבדות המדעיות- חזרה לעבר והתנגדות לעובדות הקדמה.
פרשת סאקו ואנצטי- שני קופאים שהואשמו ברצח קופאי בארה"ב. הם היו איטלקים והוצאו להורג (1920- 1922). לאחר הוצאתם להורג הסתבר שהם חפים מפשע- אפליה גזענית. הארגון "קו קלוס קלאן" הוקם ב- 1919 ופגע באפרו- אמריקאים, יהודים, וכל אמריקאי שלא היה כמוהם (לבן פרוטסטנטי). הם נהגו לערוך טקסים ולהתכנס יחדיו ובשנות ה- 20 מספרם הגיע ל- 5 מליון.
חוק היובש– בראשית שנות ה- 20 נאסר עפ"י חוק ייצור משקאות חריפים בארה"ב. כתוצאה מכך החל ייצור משקאות באופן בלתי חוקי. במסגרת הפעילו הבלתי חוקית הזו הוברחו משקאות מקנדה וממכסיקו והמאפיה השתלטה על התעשייה הזו.
כתיבת תגובה