המחזה מספר על גורלה של משפ' וינגפילד. על הבן טום, העובד במחסן למרות שהוא בעל נפש של משורר. על אחותו לורה בעלת מום ואופי עדין, שלאחר אכזבות שונות היא נסוגה אל העולם הפרטי שיצרה לה, עולם אשר אוסף כל הזכוכית שלה הוא דוגמא וסמל לו. עליהם שולטת האם אמנדה – גם לה עולם פרטי משלה, עולם העבר. מגיע אליהם אורח צעיר, ג'ים אוקונור, שמסמל את העולם המציאותי, עולמו מתנגש עם העולם הסגור של לורה.
תמונה א'
התמונה מתרחשת בדירתה של משפ' וינגפילד הממוקמת בחלקו האחורי של בניין בשכונה צפופה ודחוסה.
הדירה צופה אל תוך סמטה, והכניסה אליה היא על ידי מדרגות חירום, עובדה המוסיפה לעליבות המקום.
הבית כולו חבוק מכל צדדיו בסמטאות אפלות וצרות עמוסות חבלי כביסה, פחי אשפה לרב ומדרגות חירום. בקדמת הבמה – חדר האורחים, המשמש גם כחדרה של לורה. על גבי שידה עתיקה ניצב ביבר הזכוכית, שהנו אוסף של חיות זכוכית פעוטות ומבהיקות. על הקיר תצלום ענקי של האב במדי הצבא האמריקאי. טום מכנס כשהוא לובש את מדי הצי הסוחר. המחזה נפתח במונולוג של טום.
המחזה מבוסס, למעשה על הזיכרונות. תום מופיע כמספר, בהמשך יתגלה גם כאחת הדמויות. הימים הם ימי השפל הכלכלי בארצות הברית, שנות ה30 של המאה ה20. הוא מציג את שמות המשתתפים: אמנדה, לורה וג'ים, הוא עצמו, כמובן, וברקע דמותו של האב, שנטש אותם לטובת המרחקים והחופש. לורה ואמנדה מופיעות אף הן.
כבר עם תחילת העלילה מתגלה אופייה האמיתי של אמנדה האם: היא שתלטנית, וכופה את דעתה על ילדיה הבוגרים אף בעניינים פעוטים כמו אוכל למשל. בהמשך יתברר שהיא כופה את דעתה בכל עניין שהוא. התנהגותה של אמנדה מעוררת בטום דחייה והוא מגיב בחריפות. לורה מרגישה לא בנוח לנוכח אחיה ואימה המתקוטטים מעדיפה לעזוב אל המטבח. אמנדה מצווה עליה להישאר במקומה והנימוק שבפיה תלוש מן המציאות: עליך להישאר יפה ורעננה בשביל המחזרים הצעירים שיבואו. לורה נבוכה ומבולבלת מתקנת אותה שהיא לא מצפה למחזרים. אמנדה מציינת שלפעמים יש הפתעות והיא נתקפת לפתע בזיכרונות מעברה. טום נחרד מכך שאמו עומדת לספר להם בפעם המי יודע כמה על מחזריה מן העבר. לורה דווקא שמחה על כך משום שזיכרונות אלה עושים את אמה מאושרת. אמנדה נזכרת עד כמה הייתה יפה וחדת לשון, ולמעשה הייתה אמורה להינשא לעלם חמודות בשם פיצהו דונקן, אך היא בחרה להינשא לגבר אחר, אביהם של לורה וטום, שעזב בסופו של דבר את הבית. על רקע זיכרונותיה של אמנדה בולט השוני בין עברה והאופן שהיא זוכרת אותו לבין מציאות חייה בהווה.
שוב היא מביכה את לורה כשהיא שואלת לכמה מחזרים היא מצפה היום.
תמונה ב'
לורה ניצבת ליד אוסף חיות הזכוכית שלה. אמנדה נכנסת לדירה לבושה את לבושה החגיגי, הצעקני והזול.
היא כעוסה ועצבנית. לורה מרגישה שקרה משהו והיא מנסה לברר. מתנשפת וכעוסה מספרת לה אמנדה שהיא עברה ליד בית הספר למסחר, שם אמורה לורה ללמוד את מקצועות הפקידות. אמנדה רצתה לשמוע מפי מוריה של לורה כיצד היא מתקדמת, ואז נודע לה לתדהמתה שלורה כלל אינה מבקרת בבית הספר. מסתבר שלורה לא עמדה בלחץ הלימודים והפסיקה ללכת לבית הספר בלי שאימא תדע על כך.
אמנדה באמת דואגת לעתידה של לורה שהיא כבר אישה צעירה אבל לורה חיה בעולמה הפרטי, במקום ללכת לביה"ס היא טיילה לה בפארק כל יום במשך כל היום. לורה לא הייתה מסוגלת להתייצב מול אמה ולספר לה שהפסיקה ללמוד, במקום זה נהגה לבקר בגן החיות, בקולנוע, בחממה שמגדלים בה פרחים טרופיים וכיוצא בזה. המשותף לכל המקומות הללו הוא שהם מספקים בריחה מהמציאות.
אמנדה מודאגת גם מחוסר היכולת של לורה ללמוד מקצוע וגם מהעובדה שחתן לא נראה באופק.
אמנדה שואלת את לורה אם מעולם לא חיבבה איזה בחור, ולורה מספרת לה על בחור בשם ג'ים שהכירה בתיכון. זו תקוותה האחרונה של אמנדה: אם לא יהיה לה מקצוע, לפחות שיהיה בעל. לורה מזכירה לה שהיא בעלת מום, ומי ירצה להתחתן אתה. אמנדה מזלזלת בדבריה, וטוענת שכל שעליה לעשות הוא להפעיל את קסמה האישי, היא בוחרת שלא להתמודד עם המציאות.
תמונה ג'
טום ממלא את תפקידו כמספר. הוא מתאר כיצד מאותו יום בו גילתה אמנדה שלורה עזבה את בית הספר למסחר לא ירד עניין המחזר מעל סדר היום המשפחתי. העניין הפך לאובססיה ממש. "אימא ידעה לפעול כשם שידעה לדבר." היא מנסה להרוויח קצת כסף כדי שתוכל ליפות את הקן ואת הגוזל היושב בתוכו.
אמנדה מתגלה שוב בשתלטנות שלה כאשר מתברר שהיא החזירה לספריה ספר שטום קרא משום שלא מצא חן בעיניה. אמנדה פוגעת בפרטיות של ילדיה. חמתו של טום בוערת בו, הוא מרגיש שאין בבית הזה משהו שבאמת שייך לו. פורצת מריבה קשה בין השניים, טום מאיים שילך, (איום שהתממש כבר פעם על ידי אביו) לורה מבוהלת. זהו אחד הרגעים הדרמטיים במחזה. במהלך המריבה אנו לומדים להכיר עד כמה סובל טום. המחויבות המשפחתית מאלצת אותו ללכת כל יום למפעל המשעמם והשגרתי שבו הוא עובד. ומשתמע מדבריו שלא יוכל להתמיד בכך ימים רבים משום שהוא מרגיש חנוק, בדיוק כמו אביו.
הוא יוצא אל בית הקולנוע, אמנדה לא מאמינה לו, לא ייתכן שבן אדם מבלה שעות רבות כל כך בבית הקולנוע. הוא מתנהג אל אמו ברשעות, דבריו קשים ביותר, אך הם מעידים על המצוקה שבה הוא נמצא. בצאתו הוא מרעיד את ביבר הזכוכית של לורה, ללא כוונת זדון, כמובן. לורה נחרדת. הרעד העובר על ביבר הזכוכית הוא סימבולי (סמלי) לחלחלה ולפחד שאוחזים בה, לתחושה שעולמה מזדעזע ועלול כל רגע להתנפץ. לורה ועולמה הפנימי שבריריים בדיוק כמו ביבר הזכוכית שלה. טום מתגלה באהבתו ללורה ובדאגתו לה.
תמונה ד'
טום חוזר הביתה שכור, לורה פותחת לו את הדלת. הוא מספר לה שבילה כל הלילה בקולנוע. גם לורה לא מבינה מה אפשר לעשות כל כך הרבה זמן בקולנוע. לורה לא מבינה שעבור טום זוהי בריחה מהתמודדות, בריחה מהחיים האמיתיים. טום מספר על מופע קוסמים שראה, טום מחפש פתרונות קלים שיוציא אותו ממצוקת החיים שלו, הוא מחפש פתרון קל כמו אביו. טום ואמנדה לא מדברים זה עם זו, אלא דרך לורה. לורה מתחננת בפני אחיה שיתפייס עם אמו. השניים אכן מתפייסים. אמנדה מזילה דמעה, היא מודעת לכך שהיא משניאה את עצמה על ילדיה, היא חושפת את הדאגה האמיתית שלה אליהם. הדאגה לבית, לילדים, לעתיד מוטלת על כתפיה, והיא נושאת בנטל לבדה מאז שבעלה עזב. היא מודעת לדמיון שבין טום לאביו ועובדה זו מדאיגה אותה, טום הוא תקוותה לעתיד ומקור מבטחה. טום ואמנדה מנהלים שיחה גלויה. אך עד מהרה מתגלים הפערים ביניהם. אמנדה יודעת שטום קבל מכתב מן הצי המסחרי, היא יודעת שזה רק עניין של זמן עד שטום יברח לו. אבל לפני שהוא עוזב, חשוב לה שיהיה גבר אחר בבית, כלומר חתן ללורה. היא מבקשת שיכיר ללורה איזה בחור הגון מבית המסחר. בתמונה זו בולטת דמותה של אמנדה כמי שנאלצת להתמודד עם החיים ובשל כך סגלה לעצמה כוח עצום, עקשנות, החלטיות וכושר ביצוע. כמו כן אנו לומדים לדעת שטום ואמנדה אוהבים זה את זו, אך באופן טרגי הם פשוט לא מבינים אחד את השניה.
תמונה ה'
טום, אמנדה ולורה שקועים כל אחד בעולמו. בעולם מתרחשים אירועים הסטורים בעלי חשיבות, אך הם שלושתם שקועים בעצמם. טום מפתיע את אמו כשהוא מספר לה שהוא הזמין בחור לביתם על מנת לערוך הכרות בינו לבין לורה. מסתבר שטום הזמין את הבחור למחרת היום, אמנדה נלחצת, כיצד תספיק להתכונן ולהערך לבואו? אמנדה כבר רוקנת תוכניות, עוד לפני שראתה את הבחור עליו מדובר. טום מספר לאמו שהוא לא ספר לבחור על לורה, הוא רק הזמין אותו לארוחת ערב. הוא מבקש מאמנדה שלא יהיו לה ציפיות מלורה. הוא מזכיר לה שלורה היא ביישנית נורא, חיה בעולם משלה ובעלת מום. הם אוהבים אותה, כי הם מכירים אותה וכי היא שלהם, אך מי שלא מכיר לא עשוי להתלהב כל כך מהבחורה המוזרה הזו. אמנדה כועסת עליו שכך הוא מדבר על אחותו, היא מתכחשת למצב.
תמונה ו'
טום מספר לצופים/קוראים על ג'ים אוקונור. מסתבר שהבחור היה בנעוריו כוכב אמיתי. טיפוס מורגש ביותר בבית הספר. אך מאז ימי הזהר של בית הספר מהירות התאוצה שלו פחתה בהחלט. גם הוא כמו טום עובד עכשיו בבית המסחר, משכורתו אינה גבוהה בהרבה מזו של טום, אך עדיין נשאר אותו טיפוס חביב שהיה פעם. טום תוהה אם ג'ים זוכר את לורה מימי בית הספר, קשה לו להאמין שכן, משום שלורה היא טיפוס שלא מבחינים בו בדרך כלל. מסתבר שאותו ג'ים נוהג לכנות את טום שקספיר מפני שהוא כותב שירים. לפני בואו של ג'ים, אנחנו רואים את לורה לכמה רגעים יפה, שברירית וזוהרת. אך עצבנותה מעידים על כך שרגעים אלה לא יארכו זמן רב. אמנדה טורחת על מראיה של לורה, אך גם על מראיה שלה, כאילו היא זו שהולכת לפגוש מחזר ולא רק לורה. שוב שוקעת אמנדה בזיכרונות מימי הזהר שלה. לורה מבינה שהאורח שצריך להגיע בכל רגע הוא אותו בחור מן התיכון שהעריצה בהיחבא, היא נתפסת לבהלה ומודיעה לאמה שלא תצא מהחדר. אמנדה מודיעה לה חד משמעית שתצא גם תצא. לורה מבוהלת לחלוטין. בפקודת אמה היא נאלצת לגשת אל הדלת ולפתוח אותה לטום ולאורח. מהכרות ראשונית עם האורח מתגלה שהוא בחור חביב ביותר, טיפוס לבבי ופתוח. משיחה שבין טום וג'ים אנחנו מבינים שגם ג'ים אינו מרוצה בבית המסחר והוא עושה מאמצים אמיתיים לצאת משם. גישתו שונה מזו של טום ובני ביתו. הוא מציאותי ופרקטי והוא עושה ניסיונות אמיתיים וממשיים. טום, לעומתו, חולם חלומות, מבקר בבית הקולנוע ומסכן את משרתו. טום מספר לג'ים שהוא לא יכול יותר, הוא חייב לברוח, ללכת. אמנדה מגיעה ומשתלטת כמובן על השיחה, היא מתנהגת כאילו ג'ים הוא מחזר שלה. ג'ים נלהב מהקסם ומהחיות שבה. לורה מסרבת לגשת לשולחן, אין לה סיכוי, כמובן, כנגד אמה. לורה אומללה ומעוררת רחמים, הופעתו של האורח הופכת אותה למוזרה עוד יותר.
תמונה ז' (מערכה ב')
לורה כמעט מעולפת, המאמץ גדול מדי בשבילה. התמונה נפתחת בהפסקת חשמל. מסתבר שטום לא שלם את חשבון החשמל. אמנדה משוכנעת שהוא שכח, אך טום השתמש בכסף שנועד לחשבון החשמל לתשלום דמי חבר באיגוד הימאים של הצי המסחרי. אמנדה מצווה על טום לבוא איתה למטבח, וכך הם משאירים את לורה וג'ים לבדם. ג'ים חש במבוכה של לורה, הוא מלא חן וגורם ללורה להשתחרר מעט. ביו השניים מתפתחת שיחה, ג'ים נזכר שהכיר את לורה פעם. הם מדברים על המום שלה, ג'ים לא מייחס לכך משמעות רבה, לורה כן. שניהם מתרפקים על העבר, ג'ים מסביר ללורה שאף אחד אינו מושלם, הוא עצמו היה אמור להיות עכשיו במקום רחוק יותר מן המקום שבו הוא נמצא עכשיו. מתוכן השיחה אנחנו מבינים שלורה הייתה מאוהבת בחשאי בג'ים באותם ימים שהיה מפורסם, פופולרי ואהוב על הכל. לורה מדברת ומספרת כמו שלא דברה מעולם, נוכחותו של ג'ים גורמת לה לחוש בטוחה ונינוחה במידת האפשר. היא אפילו מספרת לו על אוסף הזכוכית שלה, וזה מבחינתה כאילו הכניסה אותו לקודש הקודשים, לעולמה הפרטי.
ג'ים מנתח נכונה את אישיותה של לורה, הוא טוען בפניה שהבעיה שלה זה חוסר בטחון עצמי וחוסר הערכה עצמית. הוא מנמק את דבריו, ואף נותן לה עצות כיצד לדעתו ניתן לצאת מזה. אף אחד לא דבר עם לורה כך בכזה גילוי לב, אף אחד לא הציע לה עצות פרקטיות ומציאותיות כל כך. הוא מציע לה להתמקד בתכונה אחת שלה שהיא מוצלחת במיוחד. הוא מספר לה על תוכניותיו לעתיד, על רקע השיחה בין השניים בולטים הפערים והשוני הרב בניהם.
לורה מציגה בפניו את אוסף הזכוכית שלה, בגאווה היא מציגה את היקר לה מכל – חד הקרן. היא מזהירה אותו שלא ינשוף עליו כי הוא עלול להישבר.
עכשיו היא זו שמפגינה בטחון, ג'ים חשש לגעת שמא ישבור. לורה מציגה את חד הקרן – הוא שייך לעולם שכבר נכחד, הוא יחיד ומיוחד ובולט בשונותו. לורה היא למעשה חד הקרן. גם היא שייכת לעולם שכבר נכחד, היא אינה משתייכת לעולם המודרני, היא שונה ומיוחדת כמוהו (הקרן על מצחו – המום שלה), היא מספרת שהוא מסתדר לא רע עם עוד כמה סוסים רגילים על המדף. גם לורה שבמציאות נדחית על ידי אחרים, מרגישה נוח בקרב חיות הזכוכית שלה. וגם היא בסיוע אהבה וההבנה מסוגלת לסגל עצמה לחיים האמיתיים. ג'ים גורם ללורה לעשות משהו שמעולם לא עשתה – לרקוד. הריקוד מסמל את היכולת שלנו לעשות דברים שנדמה לנו שבגלל המגבלות שלנו לעולם לא נוכל לעשותם. הריקוד מלמד אותנו גם עד כמה קשה ללורה להשתחרר, היא לא נענית בקלות, חוששת לדרוך לבן זוגה על הרגליים, על כך עונה לה ג'ים שהוא לא עשוי מזכוכית, ובכך מבליט עוד יותר את השוני בין השנים. לורה כן עשויה מזכוכית, ולכן עליו להיזהר. במהלך הריקוד הם נתקלים בשולחן, חד הקרן נופל, והקרן שעל מצחו נשברת. זהו רגע דרמטי במחזה.
לורה מציינת שעכשיו הוא בדיוק כמו כל הסוסים האחרים. ממש כמו שהיא לכמה רגעים הצליחה להיות ממש כמו כל בחורה רגילה. ג'ים הוא זה שמרגיש נורא, לורה דווקא מתייחסת לכך בחיוב: אולי זה סימן של מזל, היא אומרת. אולי היא מקווה שכמו חד הקרן גם היא תוכל להיפטר ממה שהופך אותה לשונה, ולהפוך להיות כמו כל השאר.
השניים מתקרבים זה לזה, ג'ים משמיע באוזניה דברים שמעולם לא השמיעו באוזניה, הוא נושק לה, ברקע מוסיקה, יין, אור נרות. ג'ים נבהל, חש שעבר את הגבול, הוא ממהר לתקן ולהבהיר את עצמו. גם כאן בולטת גישתו המציאותית אל החיים. הוא מספר לה שהוא יוצא עם נערה אחת, הוא מאוהב בה. ג'ים שקוע בדבריו, לורה נלחמת בסערה שבתוכה, ג'ים אינו מבחין בכך. לורה מעניקה לג'ים את חד הקרן למזכרת. אמנדה נכנסת וקוטעת את שיחתם. ג'ים נאלץ לספר גם לה על כך שהוא עומד להתחתן בקרוב.
לאחר שג'ים הולך, אמנדה מגיבה בסערת רגשות, היא מאשימה כמובן את טום שלא טרח לברר זאת קודם. משפ' וינגפילד מובסת, כל אחד מהם חוזר אל דפוסי התגובה המוכרים לו: טום בורח אל הקולנוע, אמנדה מגיבה בסערה, לורה מסתגרת בעצמה. הם מובסים, אך מתקבל הרושם שהם ימשיכו בשלהם, ימשיכו להיאבק על קיומם.
טום חוזר לשמש בתפקיד המספר כמו בתחילת המחזה. הוא מספר כיצד פוטר, משום שנתפס עסוק בכתיבת שירים. הוא מתאר כיצד ירד בפעם האחרונה במדרגות החירום ויצא לדרך דומה לזו שבחר בה אביו. געגועיו ללורה חזקים, הוא עושה כל שביכולתו לשכוח אותה, אך ללא הועיל, היא מלווה אותו בדרכו, כמו גם רגשות האשם על שעזב אותה. הוא מבקש ממנה לכבות את הנרות שלה, היום העולם מואר בחשמל. אך הנרות כמו הזיכרון אינם כבים.
נושאים בהם עוסק המחזה:
המחזה עוסק בעולמו של האדם המודרני, שלא תמיד מצליח להתאים עצמו למציאות החיים. בני משפ' וינגפילד הם דוגמא לכך. המאבק שאותו מנהלים בני משפ' ווינגפילד הוא חסר תועלת, הוא נדון מראש לכישלון.
הבדידות היא נושא נוסף. אמנדה שטפלה כל חייה בילדיה נותרת בודדה משום שנכשלה להבין אותה. הזיכרונות מהווים עבורה מפלט מהבדידות גם טום חש שלא מבינים אותו, העבודה בבית המסחר מחדדת תחושה זו. היחידה שלא סובלת מהבדידות היא לורה שטוב לה בעולמה, זהו עבורה המצב הטבעי והרצוי, כל אפשרות אחרת נראית לה מפחידה ומאיימת.
הבדידות היא אחד מתחלואיו של האדם המודרני.
סמלים במחזה:
ביבר הזכוכית – הסמל המרכזי במחזה. הוא מתקשר אל עולמה של לורה. היא שברירית ועדינה כמוה. את ביבר הזכוכית יכולה לורה לנהל כראות עיניה. זהו עולמה האמיתי של לורה, טוב לה בו, היא לא מבקשת לברוח כמו אחיה. היא שואבת ממנו כוח וביטחון.
אולם הריקודים שמעבר לרחוב – מסמל עבור טום את כל מה שנוצץ וקוסם, העולם הלא שגרתי שמבטיח הרפתקאות מכל סוג שהוא. שמו של האולם "גן עדן", והוא משמש עבור כל באיו מפלט מהצרות ומהמציאות הקשה.
הרי התכלת – מסמלים עבור אמנדה את הבריחה מהמציאות. היא תלויה בזכרונות אלו, הם מאפשרים לה להתמודד עם נטל החיים.
חד הקרן הוא סמל נוסף וחשוב – חד הקרן הוא למעש ה לורה. מיוחד, עדין ושונה. הוא שביר כמו לורה. לרגע נדמה שהוא הופך להיות כמו האחרים (הקרן נשברת – לורה רוקדת עם ג'ים) אך זו אשליה בלבד, ולכן לורה מעניקה את חד הקרן בסופו של דבר לג'ים, היא לא זקוקה לו יותר.
כתיבת תגובה