בראשית פרק א'

 בריאת העולם: האור, הרקיע, היבשה, הימים, הצומח, המאורות, החיות ובעלי הכנף, בריאת חיות היבשה ובריאת האדם (נזר הבריאה).

ה' בורא את העולם בשישה ימים.

יום א'- אור (יום ולילה)          –           יום ד'- מאורות (שמש, ירח וכוכבים).

יום ב'- שמיים (הפרדת המים)      –     יום ה'- בע"ח. (כנף באוויר ובע"ח במים)

יום ג'- יבשה, צמחייה              –          יום ו'- חיות היבשה, אדם וחווה.

 מדוע מוזכרת בריאת התנינים הגדולים באופן מיוחד בעוד ששאר הברואים מוזכרים בכלליות בלבד?

פרק זה עוסק בדמיתולוגיזציה (דחיית מיתוסים). פס' 21 דוחה את המיתוס ביחס לתנינים. ידוע שבסיפור הבריאה הבבלי היו לתנינים הגדולים ולמפלצות המים כוחות של אל. היהדות רוצה לדחות מיתוס זה והסופר עושה זאת בצורה פשוטה בכך שמספר לנו כי ה' ברא את התנינים, ולכן הם לא יכלו למרוד בו ולהוות איום על קיומו. בתנ"ך יש עוד מספר מקומות בהם המיתוס אודות כוחם שלך התנינים השתרבב למקרא.

 מדוע יש כפילות בבריאת האור ומדוע מאריך המחבר בתיאור בריאת המאורות?
רש"י טוען כי אין כפילות בבריאת המאורות משום שביום הראשון ה' ברא את האור וביום הרביעי נתן לו תפקידים (תלה את המאורות בשמיים). פרשנים שונים חושבים שהאור ב-3 ימי הבריאה הראשונים הוא אור שנבע מקדושתו של האל, ביום הרביעי הוא החביא את האור שנבע מתוכו ושמר אותו לצדיקים שבגן עדן. המחבר מאריך בתיאור בריאת המאורות משום שהוא רוצה לדחות מיתוסים שהיו קשורים בשמש, בירח ובכוכבים. עמי המזרח הכירו בחשיבותם כגורמים אקלימיים ולכן ייחסו להם כוחות אלוהיים, המחבר טוען כי גם הם נבראו ע"י האל וקיבלו ממנו תפקידים מוגדרים, ולכן אין להם כוחות משלהם.

 מדוע ביום השני והשישי לא נאמר "וירא ה' כי טוב", ואילו ביום השלישי נאמר פעמיים "כי טוב"?
ביום השני לא נאמר "כי טוב" משום שה' עסק בהפרדת המים העליונים מהתחתונים וקרא להם בשמות, אך את מלאכת הפרדת המים סיים רק ביום השלישי כאשר הפריד בין המים ליבשה, ולכן אז נאמר בפעם הראשונה "כי טוב", לאחר הפרדת היבשה הוא הצמיח עליה צמחיה ואז נאמר בפעם השנייה "כי טוב". ביום השישי לא נאמר "כי טוב" משתי סיבות:

1. האדם נברא בצלם ה', לכן הוא היחיד שקיבל את יכולת הבחירה בין טוב לרע.
2. לאחר שה' מסיים את כל הבריאה נאמר "והנה הכול טוב מאוד", בהערכה זו כלול גם האדם.

 שני קשיים המתעוררים בפס' 26-27:

1.קושי לשוני- לפני בריאת האדם מדבר ה' בלשון רבים ("נעשה אדם"), ידוע כי הוא ברא את העולם לבדו, עם מי הוא מתייעץ?

2.קושי רעיוני- בפס' 2 נאמר כי האל מופשט ("ורוח ה' מרחפת על פני המים"), איך יתכן כי האל רוצה לברוא אדם "בצלמינו כדמותנו" בעוד שהוא מופשט?

לקושי הלשוני מספר תשובות:

1. יש הטוענים כי ה' מתייעץ עם המלאכים שבשמיים.
2. יש הטוענים כי מדובר בלשון של צניעות וענווה.
3. אחרים אומרים שמדובר בלשון של זירוז. כאשר האל ממהר לבצע משימה הוא מדבר אל עצמו בלשון רבים.
4. לפני החלטות גורליות הקשורות לאדם אנו מוצאים 3 פעמים בספר בראשית את האל מדבר לעצמו בלשון רבים. בפעם הראשונה לפני בריאת האדם ("נעשהאדם"), בפעם השנייה לפני גירושו של האדם מגן עדן ("הן האדם היה כאחד ממנו לדעת"), בפעם השלישית לפני החלטת האל להעניש את האנושות שבנתה את מגדל בבל ("הבה נרדה ונבלה שם שפתם").

לגבי הקושי הרעיוני- המושג "צלם ה'" לא מוכר ליהדות משום שהאל נחשב למופשט, ולכן ע"פ הפרשן קסוטו ניתן להבין כי מושג זה חדר ליהדות מן העמים האליליים שהקיפו אותם, משום שלהם יש אלים מוחשיים. היהדות פירשה את המושג במובן הרוחני, כאשר מדברים עליו בהקשר לאדם מתכוונים לתכונותיו הרוחניות. יש מספר פרשנים המפרשים את המושג כמו שהוא, הם מסתמכים על בראשית ה' פס' 1-3, שם כתוב "בדמות ה' עשה אותו" ו "יחי אדם שלושים ומאה שנה והיולד בדמותו ובצלמו ויקרא את שמו שת".

 ההבדלים בין ברכת ה' לאדם לבין ברכת ה' לבע"ח:

1. אופי הפנייה של האל לבע"ח שונה, בכך שאליהם הוא פונה באופן עקיף "ויברך אותם ה' לאומר…", ואילו אל האדם הוא פונה ישירות "ויברך אותם ה' ויאמר להם…".
2. 2.האדם קיבל את יכולת השליטה על בע"ח.
3. 3.רק לאדם נאמר "וכבשה" כדי שהוא יוכל לנצל את אוצרות הטבע וישפר את איכות חייו.

הבדלים אלו נובעים מכך שהאדם נברא בצלם ה', לכן פונים אליו ישירות וממנים אותו לשלוט על בע"ח וליהנות מטיב הארץ. חשוב לציין כי גם המשורר בספר תהילים, כמו מחבר פרק א', רואה באדם את נקודת הגובה של הבריאה, הוא רואה דמיון בין האל לאדם בכך שלשניהם יש יכולת שליטה, ההבדל הוא שעל האדם שולט האל.

 ההבדלים בין סיפור הבריאה במקרא לבין סיפורי הבריאה (המיתוסים) של העמים האחרים:

– ע"פ המקרא אל אחד מופשט ברא את העולם, ואילו ע"פ העמים האחרים מספר אלים מוחשיים בראו את העולם.

– ביהדות העולם נברא ב-7 ימים, ואילו בסיפורים האחרים לא נאמר משך זמן הבריאה.

– ה' בורא עולם מוסרי כאשר יש הערכה חיובית לגבי כל דבר שברא, ואצל העמים האחרים אין מוסר בבריאה.

– ביהדות העולם נברא באופן אלגנטי- במאמר פי ה', בעוד שאצל עמים אחרים נברא העולם תוך ביצוע של מעשי הרג, רצח ושחיתות.

– בתהליך הבריאה היהודי יש מסר חינוכי בעוד שאצל העמים האחרים המסר הוא שאפשר להרוג כדי להשיג את המטרות. – בסיפור בבראשית האדם הוא נזר הבריאה, ה' מכין את כל העולם בעבורו ונותן לו יכולת שליטה ובסיפורים האחרים האדם נברא כדי לשעשע ולשרת את האלים. – ביהדות לא היה זקוק האל לחומר קדמון כדי לברוא את העולם והאלים בסיפורים השונים היו זקוקים לחומר קדמון כדי לברוא ממנו את העולם.