בראשית פרק ב'

  יום השבת

3 הפס' הראשונים בפרק ב' דנים ביום השבת, הדבר מעורר קושי כי היינו מצפים ששלושת הפס' הללו יסיימו את פרק א' מכיוון שהוא מתאר את הבריאה במבנה של ימים. הניתוק של יום השבת נובע מכך שהחלוקה לפרקים הייתה חלוקה מאוחרת (המאה ה-12) שנעשתה ע"י הארכיבישוף האנגלי, היא משקפת דעה סובייקטיבית כי אצלם השבת לא נחשבת ליום הטוב של השבוע ואצלנו כן. גם פס' 4 מחזק את הדעה שזו חלוקה לא נכונה כי הוא סיכום של כל סיפור הבריאה. חשוב לציין כי בפס' לא מוזכרת שום מצווה בקשר לשמירת השבת, אך היא מופיעה פעמיים בעשרת הדיברות (שמות כ', דברים ה'). הנימוקים שונים בשני הספרים: בשמות הוא נימוק דתי- האדם שנברא בצלם ה' יעבוד 6 ימים וינוח ב-7 כמו האל, ובכך למעשה הוא מכיר בו כבורא עולם. בספר דברים יש שני נימוקים לשמירת השבת:

1. חברתי- ("למען ינוח עבדך ואמתך כמוך"). נימוק זה דורש יום מנוחה ליסודות החלשים בחברה.
2. לאומי היסטורי-("וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים"). עם ישראל שהיה משועבד במצרים ועבד בפרך ללא מנוחה זעק לה' ששמע והציל אותם, לכן דורש מהעם לגלות רגישות לעבדים ולגרים ("מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך").

חשוב לציין כי השבת הייתה ידועה גם אצל עמים אחרים שקדמו לישראל, אלא שאצלם היא הייתה תלויה במצבו של הירח והייתה היום הרע של השבוע וזו הסיבה שאנשים לא עבדו. הם הקריבו קורבנות כדי לפייס את האלים בעוד שביהדות הקריבו קורבנות לאל כדי להודות לו.

  ההבדלים בין שני סיפורי הבריאה:

1. סדר הבריאה.
2. מספר דברים שנבראו בפרק א' לא הוזכרו בפרק ב' (האור, המאורות), ומספר דברים שלא הוזכרו בפרק א' כן הוזכרו בפרק ב' (תיאור גן-עדן).
3. בפרק א' מעמדו של האדם נעלה, הוא נברא בצלם ה', ואילו בפרק ב' הוא נברא מן החומר הירוד ביותר- עפר האדמה. בפרק א' מעמדם של אדם וחווה שווה, הם נבראו יחד ("בצלם ה' ברא אותם זכר ונקבה"), ואילו בפרק ב' מעמד חוה נחות מזה של אדם, היא נבראה אחרונה מצלעו של הגבר.
4. בפרק א' האדם זוכה לברכת האל- הוא מקבל את השליטה על בע"ח ואין עליו מגבלות, ואילו בפרק ב' הוא הופך להיות גנן בגן שבעדן ובנוסף מקבל צו שאוסר עליו לאכול מעץ הדעת טוב ורע.
5. בפרק א' הבריאה מתוארת במבנה סכמאתי של ימים, ואילו בפרק ב' לא נאמר מהו משך זמן הבריאה.

  מדוע יש שני סיפורי בריאה שונים כל כך?

1. 1.יש הטוענים כי הסיפור הראשון מיועד לאינטליגנטים שבעם, אלו שמסוגלים להאמין באל המופשט, בלי לראותו, ואילו הסיפור השני מיועד לפשוטי העם שהיו צריכים את דמותו המוחשית של האל. עורך בראשית לא רצה לקבוע מהו הסיפור הנכון, ולכן שם את שני הסיפורים.
2. יש פרשנים שלא יכולים לקבל את העובדה שבתנ"ך יש כפילות, ולכן הם אומרים שפרק א' הוא תיאור כללי של סיפור הבריאה, ואילו פרק ב' מפרט את אופן בריאת הפרטים בעולם.

  הערות להמשך פרק ב':

– פס' 24-25 הם סיפור אטיולוגי שבא להסביר מדוע הגבר שואף להתאחד עם האישה ומדוע האישה עוזבת את בית הוריה כדי להקים משפחה- הגבר מחפש כל ימי חייו את צלעו האבודה.

– אנו רואים איך האדם מתחיל לממש את ברכת האל ולשלוט בבע"ח, הדבר בא לידי ביטוי בכך שהאדם נותן להם שמות. ע"פ השקפת המקרא, אדם שנותן שם למישהו אחר, שולט עליו וקובע את אופיו.

– בפס' 18 יש קושי-"אעשה לו עזר כנגדו". יש סתירה פנימית- איך יכולה האישה להיות לאדם גם לעזר וגם כנגדו? התשובה- אם האדם ימצא אישה טובה היא תהיה לו לעזר, אך אם תהיה רעה היא תהיה כנגדו.