בפס' 1 מתעורר קושי משום שידוע כי הסופר נוהג לקצר בדבריו ולא לתת תיאורים חיצוניים, תכונות אנשים, תיאורי נוף וחשיפת רגשות. אז מדוע הוא מציין כי הנחש ערמומי וכי הוא אחת מחיות השדה? התשובה- המחבר רוצה לדחות את המיתוס אודות כוחו האלוהי של הנחש, לצורך כך הוא משתמש בשני ביטויים:
- "אשר עשה ה'"- אם ה' עשה את הנחש אז הוא לא יכול להוות איום על כוחו של האל.
- "ערום מכל חיית השדה"- הנחש לא רק אחת מחיות השדה המרובות, אלא הוא גם ערמומי, וערמומיות מעידה על חולשה.
ההבדלים בין דברי האל לאדם לבין דברי חווה לנחש:
– ה' מצווה על האדם לא לאכול, ואילו חוה הופכת את הצו לאמירה פשוטה.
– ה' מרשה לאדם לאכול ברוחב לב ("אכול תאכל") מכל עצי הגן, ואילו חוה מקטינה את ההיתר האלוהי, משמיטה את המילה "מכל" ובנוסף חוזרת על המילה "נאכל" רק פעם אחת.
– חוה מחמירה את האיסור האלוהי בכך שאומרת שגם אסור לגעת בעץ.
– ה' מכנה את העץ באופן מפורש "עץ הדעת טוב ורע", ואילו חוה קוראת לו בשם "העץ".
– ה' איננו ממקם את העץ, ואילו חוה ממקמת את העץ במרכז הגן.
– בדברי האל יש קשר ישיר בין הפרת הצו לעונש (מוות מיידי), ואילו בדברי חוה המוות הוא עניין של ספק.
מדוע חוה, מצד אחד, מפשטת את דברי האל, ומצד שני מחמירה אותם? והתשובה- מצד אחד היא מנסה לשכנע את עצמה שה' אמר, ולא ציווה, ולכן לא יקרה לה דבר רע אם תפר את דבריו, אבל מצד שני היא מחמירה את דברי האל כדי להוכיח לנחש שזו גזירה שאי אפשר לעמוד בפניה ובכך נותנת לעצמה לגיטימציה לאכול מן הפרי האסור.
גן-עדן:
סדר החוטאים: סדר הנחקרים: סדר הנענשים:
נחש אדם נחש
חוה חוה חוה
אדם נחש אדם
לפנינו מבנה כיאסטי מוצלב של סיפור גן עדן, המחבר בחר באמצעי זה כדי לומר לנו שהאדם חטא, גם הנחש וגם האישה- אך עיקר האשמה נופלת על האישה.
העונשים בגן עדן:
כל העונשים חלים ע"פ העיקרון של מידה כנגד מידה:
1.עונשו של הנחש- הנחש חטא בחטא של גאווה כי ראה עצמו מורם מן האל. הוא אמר לחווה, בניגוד לדברי האל, שהם לא ימותו אם יאכלו מן הפרי, ולכן נענש בעונש של השפלה, יש האומרים כי הוא הלך זקוף ומעתה יזחל על גרונו. בנוסף הוא חטא בחטא של אכילה, ולכן הוא ייענש באכילה, יאכל כל ימי חייו עפר. בנוסף ישררו בינו לבין האדם יחסי שנאה וכל אחד מן הצדדים ישאף להרוג את הצד השני.
- עונשה של האישה- גם היא חטאה בחטא של אכילה (אכלה את הפרי האסור), כנגד זה את פרי בטנה היא תלד בכאבים. בנוסף היא ניצלה לרעה את יחסי האמון ששררו בינה לבין בעלה, ולכן מעתה הוא ימשול בה.
- עונשו של האדם- גם הוא חטא באכילה, ולכן עונשו יהיה שאת מזונו ישיג בקושי, ה' מקלל את האדמה עבורו. בנוסף האדם נוצר מן האדמה וה' הפיח בו רוח חיים, לכן תוחלת חייו תהיה מוגבלת והוא ישוב אל האדמה.
המחבר המקראי משתמש באמצעי אומנותי נוסף והוא השורש של המילה המנחה א.כ.ל, כולם חטאו באכילה ונענשו באכילה. פרק ג' הוא סיפור אטיולוגי בו מנסה המחבר לענות על מספר שאלות שהציקו לו. הוא מסתיים בכך שהאדם קורא לאשתו חוה ובכך מתחיל למשול בה.
פירוש שמה של חוה- "אם כל חי". זהו מדרש שם משום שיש קשר רעיוני בין השם לבין יעודה של חוה.
כתיבת תגובה