בראשית פרק טו'

 ברית בין הבתרים

הפרק שלפנינו עוסק בברית בין ה' לבין אברהם. זוהי ברית חד צדדית בה רק האל מתחייב כלפי אברהם, ואילו אברהם אינו נדרש להתחייב. הנוהג שהיה קיים במזרח הקדום הוא שכורתי הברית היו לוקחים בהמה אחת ומבתרים (חותכים) אותה לשניים כדי לבטא את הקשר בין שני כורתי הברית. הקשר הוא קשר של שלמות, כמו הבהמה לפני הביתור, שמהווה איום לכורתי הברית כי מי שיפר את חלקו בה גורלו יהיה כגורל הבהמה- מוות. הפרק פותח בביטוי "אחר הדברים האלה", זוהי נוסחת קישור לפרק הקודם שבו סופר לנו על נצחונו של אברהם על מלכי הצפון. בהמשך אומר ה' לאברהם שלא יפחד, השאלה היא- ממי יכול היה לפחד? והתשובה- מנקמתם של מלכי הצפון. ה' מבטיח לאברהם כי ירבה את שכרו משום שאברהם ויתר על שכרו לטובת מלך סדום ומלכיצדק מלך שלם, אבל אברהם מודיע לה' כי אין לו צורך בשכר משום שמי שייהנה ממנו יהיה עבדו הנאמן דמשק אליעזר. מכאן אנו למדים על מנהג עתיק שהיה  נהוג במסופוטמיה- אדם שהיה ערירי (ללא ילדים) יכול היה להוריש את רכושו לעבדו הנאמן בתנאי שזה מתחייב לדאוג לו למקום קבורה. ה' מעודד את אברהם ומבטיח לו כי מי שירש אותו יהיה בנו הביולוגי ולא עבדו הנאמן. כהוכחה ליכולתו של ה' לממש את הבטחתו הוא מוציא את אברהם החוצה לראות את הכוכבים ומבטיח לו כי זרעו יהיה רב ככוכבים אשר בשמיים. בנוסף ה' רוצה להראות לאברהם כי הוא יכול לבטוח בו משום שמי שמסוגל לברוא את השמיים ואת הכוכבים, בוודאי יכול גם לממש את הבטחותיו לאברהם. בפס' 6 ישנו קושי- "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה", לא נאמר מי החשיב למי את מעשה הצדקה. לכך יש שני פירושים:

א. יש הטוענים כי ה' החשיב לאברהם את מעשהו כמעשה צדקה, והסיבה- למרות גילו המופלג של אברהם הוא האמין בהבטחות האל לתת לו יורש.
ב. אברהם החשיב את רצונו של האל להעניק לו בן יורש בגיל כה מופלג כמעשה צדקה, כלומר- אברהם ראה בכך מעשה חסד.

 לצורך מימוש אות הברית אברהם מתבקש לקחת 3 בהמות- עגלה משולשת, עז משולשת, איל משולש וגם תור וגוזל.למילה משולשת 3 פירושים- בת 3 שנים, שלושה מכל מין, שלישית ללידה. לאחר מכן אברהם מתבקש ע"י האל לבתר את הבהמות, אך לא את הציפור. את התור והגוזל עליו להציב אחד מול השני. השאלה שנשאלת היא- מדוע אברהם היה צריך לקחת 3 בהמות ולא בהמה אחת, כפי שנהוג היה ע"פ חוקי המזרח הקדום? לכך יש מספר תשובות:

א.      3 הבהמות המבותרות מסמלות את 3 דורות השעבוד של בני ישראל במצרים (בתנ"ך כל דור הוא 100 שנה), ואילו התור והגוזל, אותם לא חתך אברהם, מסמלים את עם ישראל, את הדור ה-4 שבו בני ישראל יצאו מעבדות לחירות.

ב.      הבהמות המבותרות מסמלות את אויבי ישראל  שהתנכלו לעם ישראל וקיומם יהיה זמני, ואילו הציפור מסמלת את עם ישראל שקיומו יהיה נצחי.

ג.        אברהם מתבקש לקחת מספר רב של בהמות, ולא אחת, משום שלא מדובר רק בברית אישית בין ה' לאברהם, אלא מדובר בגורל העם כולו אשר איתו ה' יכרות ברית במעמד הר סיני.

הברית בין הבתרים כוללת שתי הבטחות עיקריות: הבטחת הזרע והבטחת הארץ. עד אשר שתי ההבטחות העיקרית תתממשנה, ה' מבטיח מספר הבטחות נוספות, ואלו הן:

1. בני ישראל לא יירשו את א"י מיד, אלא יצטרכו לעבור תהליך ארוך של שיעבוד במצרים, והסיבה לכך- "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה". בפס' שלפנינו ישנו רעיון הבא לבטא את תכונותיו של האל. האל הוא אלוהי הצדק והמוסר, אומנם ה' ברא את העולם וכל יושביה שייכים לו, אך עדיין אין זו סיבה שהאל יגרש את עמי כנען בעבור בני ישראל. כדי שבני ישראל יירשו את א"י עליהם לחכות עד אשר עמי כנען ימלאו את מכסת החטאים, רק כאשר זה יקרה הם לא יהיו ראויים יותר לשבת על אדמתם הקדושה של א"י. חשוב לציין כי כאשר מדובר על החטאים של עמי כנען, מדובר רק על חטאים במישור המוסרי משום שעמי כנען מעולם לא כרתו ברית שבה התחייבו לעבוד לה', לקיים את חוקיו ומצוותיו.
2. אברהם ימות בשיבה טובה ולא יזכה לראות את הסבל שיבוא על זרעו.
3. ה' אומר כי הוא ידון, יעניש את הגוי, את העם אשר יעביד את בני ישראל, והשאלה היא מדוע ה' יעניש את העם שבחר לשעבד את בני ישראל? לכך שתי תשובות: האחת- המצרים ששעבדו את בני ישראל ייחסו לעצמם ולאלילים שלהם את יכולת השעבוד ולא הבינו כי הם משמשים כלי שרת בידיו של האל. השנייה- המצרים לא הבינו כי הם נבחרו רק לשעבד את בני ישראל, אבל במקום לשעבד אותם הם עינו אותם ואפילו רצו להשמידם.

היות ומדובר בברית חד צדדית מצידו של ה', רק הוא עובר בין הנתחים של הבהמות בתנור עשן ולפיד אש אשר מייצגת אותו.