בגזרת חפ"ן נוצר מצב בו חסרה פ"הפ נ' (נ.ש.ג-השיג). כאשר הנ' מנוקדת בשווא נח (בלבד), היא עוברת תהליך של הדמות מלאה לעיצור שאחריה, והתמזגות עיצורים זהים. בסוף התהליך פה"פ נ' לא תופיע במילה ובמקומה יבוא דגש חזק משלים (דח"מ).
הערות: בניין קל
בזמן עבר, הנטייה היא על דרך השלמים.
בזמן הווה, הנטייה היא על דרך השלמים.
בזמן עתיד, הנטייה היא בגזרה.
בזמן ציווי, הנטייה היא בגזרה, למרות שבנ' יש שווא נע.
שם הפועל על דרך השלמים. בניין נפעל
בזמו עבר, תופיע נ' של נפעל בהתחלה, ולאחר מכן יבוא דח"מ המשלים את הנ' של פה"פ.
בזמן הווה, עה"פ בקמץ מול פתח בעבר.
בזמן עתיד, הנ' של השרש נופלת, ושל הבניין נשארת.
בזמן ציווי, 'הננזק' הופך ל- 'הנזק', כלומר התמזגות עיצורים של הנ'.
שם הפועל, 'להנזק', כלומר ל+ ציווי. בניין הפעיל
בזמן עבר, ישנה הדמות מלאה והתמזגות עיצורים, 'הנגיש' הופך ל- 'הגיש' עם דח"מ בג'.
בזמן הווה, ישנה הדמות מלאה והתמזגות עיצורים, 'מנגיש' הופך ל- 'מגיש' עם דח"מ בג'.
בזמן עתיד, פתח בתחיליות- אותיות אית"ן.
בזמן ציווי, ה+ דגש חזק משלים באות שלאחריו.
שם הפועל, 'להגיש'. הופעל
בזמן עבר, 'הגש' (שורוק ב- ה').
בזמן הווה, 'מגש' (שורוק ב- מ').
בזמן עתיד, 'יגש' (שורוק ב- י').
אין ציווי ואין שם פועל- בניין סביל.
כיצד מזהים שרש?
1. דח"מ לאחר התחילית.
2. כדי לדעת אם לפנינו תחילית ולא אות שרש, נטה בכל הזמנים ונבדוק:
א. אם האות משתנה לפנינו תחילית.
ב. אם האות אינה משתנה לפנינו אות שרש.
לדוגמא: מכיר, הכיר, יכיר- האותיות מ, ה, י, הינן מוספיות ואילו כ, ר, הינן אותיות שרש. כיצד מזהים בניין?
הגיית הפעלים בגזרת חפ"ן דומה לגזרת השלמים. ניתן לזהות את הבניין לפי ההגייה. למשל:
בבניין בהפעיל בגזרת השלמים נאמר: הבחין (ב.ח.נ), ובגזרת חפ"ן נאמר: הציל (נ.צ.ל, חיריק בה').
כתיבת תגובה