דוח תזרים מזומנים (IAS 7)
בעבר היה נהוג להציג דוח שסקר את השינויים בהון החוזר ולא דוח תזרים מזומנים.
הון חוזר – נכסים שוטפים בניכוי התחייבויות שוטפות.
בתחילת שנות ה-80 התפרסמו מחקרים רבים שהצביעו על מתאם סטטיסטי גבוה בין מצב המזומנים של החברה לבין אירועים של פשיטת רגל.
בשנים אלה פורסם גם המדד של פרופסור אלטמן לפשיטת רגל (לחיזוי פשיטת רגל), מדד שלימים עבר שדרוג ונקרא היום Z-SCORE. בעקבות מחקרים אלה החליטה הועדה הבינלאומית לחייב הצגת דוח תזרים מזומנים ופרסמה את תקן בינלאומי 7 – יאס 7.
במקביל, פורסם בישראל גילוי דעת 51 שהוא מבוסס על העקרונות של יאס 7 וככל שקיימים הבדלם בינו לבין יאס 7 הם נובעים מכך שיאס 7 כמו כל התקינה הבינלאומית מאפשר חופש בחירה רחב יותר.
הגדרת מזומנים ב-IAS 7
יאס 7 מגדיר מזומנים בצורה רחבה. ראשית, הוא קובע כי במסגרת הגדרה זו יכללו כמובן מזומנים במטבע מקומי ובמט"ח (לרבות חשבונות עו"ש).
למרות שמזומן אמור להיות נכס בטוח, הרי שההגדרה של מזומן שכוללת בתוכה מט"ח עלולה לכלול מזומנים מסוכנים, שכן הם במטבעות שהערך שלהם תנודתי מאוד. חשוב להדגיש במיוחד לצורך ההמשך שסיכון המטבע הוא סיכון שאיננו מפריע ואיננו מונע סיווג כמזומן.
ואולם, יאס 7 מרחיב את ההגדרה של מזומנים כך שהיא תכלול גם שווי מזומנים. שווי מזומנים הם אינם מזומנים אבל מבחינה כלכלית קובע יאס 7 שיש להתייחס אליהם באותו אופן.
יאס 7 מגדיר שווי מזומנים ככאלה העומדים בשלושה תנאים מצטברים:
א. בעלי רמת נזילות גבוהה – ניתן לקבל מזומן בקלות.
ב. אינם נושאים סיכון משמעותי (סיכון שאולי לא נראה את הכסף).
ג. מקנים זכות לסכום קבוע או ניתן לקביעה של מזומן.
דוגמאות לסוגים שונים של שווי מזומנים:
פיקדונות – השאלה הראשונה היא האם רמת הנזילות של הפיקדון גבוהה. יאס 7 לא קובע כללים ברורים בנושא זה. במסגרת התקן יש דוגמה לפיה פיקדון לתקופה של 3 חודשים נחשב כשווי מזומן.
הערה – במסגרת גילוי דעת 51, בזמנו נקבע שפרק הזמן הוא עד 3 חודשים ולכן חברות רבות נשארו עם קביעה זו. בכל מקרה המדיניות החשבונאית מוגבלת שכן מזומן חייב להיות נכס שוטף ונכס שוטף מוגדר במסגרת IAS 1 שקובע כי נכס שוטף הוא כזה שצפוי להתממש מקסימום בתוך שנה מתאריך המאזן או בתוך המחזור התפעולי של החברה אם הוא ארוך יותר.
הקריטריון השני בהקשר לפיקדונות הוא בעצם השאלה אצל מי הפקדנו?
אם מדובר בגוף שאיננו מסוכן כלומר דירוג האשראי שלו גבוה אז זה לא מסוכן, אך אם האשראי שלו נמוך לא יהיה ניתן לומר שאין סיכון משמעותי.
גם כאן יאס 7 לא קובע כללים ולכן כל חברה צריכה לאמץ לעצמה מדיניות חשבונאית. בנושא דירוג אשראי מקובל לראות בקבוצת A כקבוצה בטוחה, במסגרת זו קיימות 3 דרגות:
טריפל A – AAA הדרגה הבטוחה ביותר.
דאבל A – AA דרגה אחת פחות.
A – דרגה נמוכה יותר.
כל עוד חברה מגדירה שווי מזומנים שהם בדירוג A ומעלה ניתן להצדיק זאת כלכלית וכמובן חשבונאית, שכן לא סביר שבפרק זמן קצר חברה בדירוג A תפשוט רגל, כמובן שאותו הדבר בנוגע לדאבל וטריפל A.
הערה – גילוי דעת 51, בזמנו קבע שבמסגרת שווי מזומנים יהיו רק פיקדונות בבנקים ועל זה אין וויכוח. עם זאת, יאס 7 מאפשר בחירה רחבה יותר של מקומות בהם ניתן להפקיד את הכסף בתלות של דירוג האשראי כמדד לחוסן פיננסי.
לגבי הקריטריון השלישי, במקרה של פיקדון ברור שהוא עומד בהגדרה שכן לכל פיקדון יש תנאים משלו וברור מה המזומן שהתקבל.
השקעה בניירות ערך – כאשר מדובר בהשקעה בניירות ערך יש לחלק את הדיון לשניים:
א. ני"ע הוניים – כגון מניות.
ב. ני"ע התחייבותיים – כגון אג"ח.
הבחינה האם ני"ע הוא הוני או התחייבותי נעשית מנקודת המבט של המנפיק ולא של החברה שהשקיעה בנכס, כי אצלה זה תמיד נכס.
כאשר מדובר במניות לא ייתכן שהקריטריון השלישי יתקיים שכן מניה נסחרת בשוק ולא ניתן לומר בוודאות איזה מחיר נקבל תמורתה. גם הקריטריון השני הוא בעייתי (הסיכון) אבל אולי ניתן להתגבר עליו, ולגבי הקריטריון הראשון, ברור שמניה תעמוד בו אם היא סחירה.
בקבוצת ההוניות כוללים גם מכשירים נוספים למשל: קרנות נאמנות, לרבות קרנות כספיות (money market funds).
קרנות נאמנות כספיות מעלות שאלה שכן בסופו של דבר הן משקיעות בעיקר בפיקדונות ופיקדונות עשויים להיחשב כשווי מזומנים. עם זאת, העובדה שמימוש שלהן נעשה בשוק (בבורסה) גורם לכך שלא ניתן לעמוד בתנאי מספר 3.
לעומת ני"ע הוניים כאשר מדובר בני"ע התחייבותיים, למשל אג"ח, ניתן להתייחס אליהם כאל שווי מזומן. כמובן אם הם עומדים גם ב-2 התנאים הראשונים. אג"ח להבדיל ממניה – יש לה תנאי פדיון קבועים ולכן להבדיל ממניה ניתן לומר שהם עומדים בקריטריון השלישי, כמובן אם הכוונה היא להוציא אותם במועד הפדיון.
הערה- בחינת תקופת הזמן של 3 חודשים – יאס 7 קובע כי הבחינה האם ני"ע או פיקדון הוא שווה מזומן תעשה במועד ההפקדה ולכן על מנת שפיקדון למשל ייחשב שווה מזומן, הרי שאת פרק הזמן שבו הוא הופקד צריך להיות עד 3 חודשים ממועד ההשקעה באג"ח.
כלל זה יוצר מצב בעייתי ולא הגיוני לפיו מצד אחד פיקדון שהופקד ב 12/12/2011 לפירעון ב-12/02/12 ייחשב ב-31/12/11 לשווה מזומן משום שבמועד ההשקעה זה היה פחות מ-3 חודשים. לעומתו פיקדון אחר שהופקד ב-1/1/11 לפירעון ב- 2/1/12 לא ייחשב שווה מזומן ב-31/12/11. שכן במועד ההשקעה הראשוני פרק הזמן היה גבוה מ-3 חודשים (שנה) ולכן הוא לא עומד בהגדרה למרות שהכסף משתחרר יומיים לאחר תאריך המאזן, הרבה לפני שהפיקדון הקודם שמשתחרר כחודש וחצי לאחר תאריך המאזן.
קביעה זו בעייתית שכן לפי ניהול תזרים מזומנים מי שמנהל את המאזן מתחשב כמובן בפיקדון שיפרע מיד לאחר תאריך המאזן ולמרות שהוא איננו שווה מזומן.
ההיגיון מבוסס על כך שהפקדה לפרק זמן ארוך נתפסת כהוצאה של הכסף מחוץ לניהול תזרים המזומנים. עם זאת לא ברור מדוע הפיקדון לא יכול להיחשב כמזומן 3 חודשים לפני השחרור שלו.
הערה – גילוי דעת 51 בזמנו, דיבר אך ורק על אג"ח ממשלתיות כאשר לא ברור בתקינה הבינלאומית מה כוללת הגדרה זו וכנראה שגם אג"ח של מדינה כפוף לדירוג אשראי.
ההצגה המאזנית של המזומנים
יאס 7 מגדיר מזומנים ושווי מזומנים לצורך דוח תזרים מזומנים. נשאלת השאלה, האם הגדרה זו רלוונטית גם להצגה של המזומנים במאזן. מי שקובע את כללי ההצגה במאזן הוא יאס 1 והוא איננו מדבר על ההצגה של מזומנים למעט העובדה שהם חייבים להיות נכס שוטף. לפיכך, ההגדרה של יאס 7 תקיפה גם להצגה המאזנית, זה למעט חריג אחד:
משיכת יתר – יאס 7 קובע כי משיכת יתר יכולה להיחשב כחלק מהמזומנים והמשמעות היא שיש לקזז אותה מהיתרה החיובית של המזומן.
ההיגיון של יאס 7 מבוסס על כך שחברה לא צריכה להיות במשיכת יתר ואם היא קיימת זה הרי באופן זמני.
הבחינה האם משיכת היתר היא זמנית או לא תיעשה בכל מקרה לגופו וכאשר אפשר יהיה לראות תנודתיות, כלומר מעבר ממינוס לפלוס וחוזר חלילה, כנראה שמשיכת היתר היא חלק מהמזומן.
זהו לא המצב כאשר יש יתראה שלילית לאורך זמן. במקרה כזה מדובר באשראי לזמן קצר שאיננו חלק מהמזומנים.
לעומת זאת, במאזן הכלל הרגיל הוא שאסור לקזז נכסים והתחייבויות אלא אם כן מדובר בנכס פיננסי או בהתחייבות פיננסית אשר עומדים בכללי הקיזוז של יאס 32.
כללי הקיזוז המצטברים הם:
א. זכות חוקית ניתנת לאכיפה משפטית לקיזוז.
ב. כוונה להתחשבן בנטו.
השאלה היא האם ניתן לקזז חשבון עו"ש בזכות מחשבון עו"ש בחובה?
באופן עקרוני החוזה מול הבנק שהוא חוזה אחיד לא מאפשר זכות קיזוז ללקוח אלא רק לבנק ולכן לא ניתן יהיה במאזן לקזז משיכת יתר מחשבון עו"ש ביתרה חיובית (הבנק מצידו יכול לקזז לצרכי ההצגה המאזנית, כיוון שיש לו זכות קיזוז).
לאור השוני בין כללי הקיזוז בין יאס 7 לבין המאזן בכל פעם שמשיכת יתר מקזזת את יתרת המזומנים בדוח התזרים אבל במאזן אסור לקזז אותה יהיה צורך לצרף ביאור התאמה בין יתרת המזומנים בדוח על תזרימי המזומנים לבין יתרת המזומנים במאזן.
מבנה דוח תזרים המזומנים
יאס 7 קובע כי יש להציג את דוח תזרים המזומנים תוך חלוקה ל-3 קטגוריות:
1. תזרים מזומנים מפעילות שוטפת.
2. תזרים מזומנים מפעילות השקעה.
3. תזרים מזומנים מפעילות מימון.
בנוסף קובע יאס 7 כי במידה וקיימים הפרשי שער בגין יתרות של מזומנים יש לנטרל אותם מהפעילויות השונות (שותפות, השקעה, מימון) ולהציג אותם בקבוצה (או שורה) נפרדת בתוך התזרים – הפרשי שער בגין יתרות מזומנים, שהיא בעצם קבוצה רביעית.
נדון במט"ח, פיקדון במט"ח או באג"ח במט"ח, 3 פריטים שכל אחד מהם יכול להיחשב שווה מזומן ושנצברים בגינו הפרשי שער.
לאחר לימוד IAS 21 – עסקאות במט"ח – נראה שהקבוצה הרביעית הנ"ל רחבה הרבה יותר.
במסגרת השיפורים שנכנסו לתוקף בשנת 2011 הוספו ליאס 7 מספר כללי אצבע שעוזרים מאוד בהבחנה להיכן לסווג כל תנועה של מזומנים. במסגרת זו נקבעו הכללים הבאים:
– בתזרים מזומנים מפעילות שוטפת יוצגו תנועות מזומנים שהשפיעו על רווח והפסד (דוח רוו"ה על בסיס מזומן).
– בתזרים מזומנים מפעילות השקעה יוצגו פעולות שהשפיעו על נכסי החברה (הישות המדווחת) כמו – מכירת נכסים, רכישת נכסים, מתן הלוואות וכו'.
– בתזרים מזומנים מפעילות מימון יוצגו פעולות שהשפיעו על ההון או על ההתחייבויות.
לכללי האצבע הנ"ל יש כמובן חריגים.
יישום הגישה העקיפה בתזרים המזומנים מפעילות שוטפת
הגישה העקיפה היא למעשה דוח התאמה בין בסיס מזומן לבסיס צבירה. הגישה הזו מנתחת את ההפרשים בין הרווח או ההפסד שדווחו בדוח רווח והפסד (רווח על בסיס צבירה) בהשוואה לרווח על בסיס מזומן. זהו למעשה תזרים המזומנים מפעילות שוטפת.
ההתאמות בין בסיס צבירה לבסיס מזומן כוללות שני סוגים של התאמות:
1. הסוג הראשון אלו הם הכנסות והוצאות שאינן כרוכות בתזרים מזומנים ומה שמאפיין אותם הוא שלעולם הם לא ישפיעו על המזומנים. הדוגמה הקלאסית לכך היא פחת.
2. הסוג השני של ההתאמות הם כל אותם שינויים בסעיפי הרכוש וההתחייבות בדרך כלל של ההון החוזר אשר בתקופת הדוח לא היו במזומן אבל בעתיד (להבדיל מהקבוצה ה-1 של ההתאמות) ישפיעו על המזומנים, לדוגמה: לקוחות, ספקים וכו'.
דרך ההצגה של הפעילות השוטפת יש צורך לבצע מעקב אחר כל הפעולות שלא היו במזומן, את הפעולות הללו יש להציג במסגרת נספח לדוח התזרים, שמו בדרך כלל נספח א': "ההתאמות הדרושות על מנת להציג את תזרים המזומנים מפעילות שוטפת" (תאומים לרווח).
הערה: למרות שהחשבונאות איננה קובעת זאת נהוג לערוך את נספח א' באופן שיעזור לקוראי הדוחות הכספיים.
משתמשי הדוחות ובמיוחד אנליסטים, כשהם בוחנים את התזרים הם מביאים בחשבון לא רק את המספר הסופי אלא גם את כל הפרשי העיתוי, כלומר את השינויים בסעיפי הרכוש וההתחייבות.
החריגים לכלל האצבע של הפעילות השוטפת
כלל האצבע של הפעילות השוטפת קובע שהפעילות השוטפת תכלול את כל הפעולות שהשפיעו על דוח רווח והפסד. ואולם, למרות כלל האצבע קובע יאס 7 מספר חריגים אשר במידה והם מתקיימים התזרים, למרות שהשפיע על דוח רווח והפסד, לא יופיע בפעילות השוטפת אלא באחת משתי הפעילויות האחרות: השקעה או מימון.
החריגים הם:
פעולות שתזרים המזומנים בגינם השפיע אמנם על רווח והפסד אבל כבר קיבל ביטוי באופן מלא במסגרת פעילות אחרת (השקעה או מימון) לדוגמה רווח הון ממכירה של נכס.
כיצד ייראה דוח תזרים המזומנים?
הדרך הפרקטית לחשב את דוח תזרים המזומנים של החברה היא לערוך גיליון עבודה שמורכב ממאזן יתרת הפתיחה וממאזן יתרת הסגירה. במסגרת גיליון העבודה נסביר את השינויים בין מאזן יתרת הפתיחה לבין מאזן יתרת הסגירה כשההסבר יתבסס על הפעילויות השונות בדוח תזרים המזומנים.
פיצול תזרים בודד
שאלה הפוכה משאלת הקיזוז בדוח התזרים היא השאלה האם כשקיים תזרים אחד נדרשים לפצל אותו?
יאס 7 קובע מקרים מצומצמים בלבד בהם מפצלים תזרים בודד למספר תזרימים כשהמקרה הבולט ביותר הוא המקרה של תשלומים בגין הלוואות. החזר קרן נזקף לפעילות מימון שכן מדובר בפעילות בהתחייבויות החברה, לעומת זאת תשלום ריבית השפיע על הוצאות המימון בדוח רווח והפסד ולכן אמור היה להיות מסווג בפעילות השוטפת ואולם, יאס 7 קובע כחריג כי ריבית ששולמה ניתן לבחור לסווג במימון.
אם כן, שאלת הפיצול של תזרים אחד למספר תזרימים רלוונטית לגבי הלוואות שבהן ההחזר כולל קרן וריבית ולכן צריך לפצל.
הלוואות כאלה יכולות להיות משני סוגים:
1. שפיצר – תשלום קבוע שכולל קרן וריבית.
2. הלוואות שבהם ההלוואה בתוספת הריבית משולמות במועד אחד – מועד סילוק ההלוואה. (הלוואה זו נקראת גם: Grace / Bullet)
הכללים להצגת הריבית בדוח תזרים המזומנים
על פי החריג של יאס 7 ניתן לבחור האם להציג את הריבית בפעילות השוטפת או במימון / השקעה (תלוי בכיוון).
* לאחר שאנו עורכים את גיליון העבודה יש להציג את דוח תזרים המזומנים, במסגרת דוח זה יש לבחור כיצד להציג את הריבית. בהתאם לכך נערוך דוח תזרים על בסיס שתי הנחות חלופיות, האחת, הריבית ששולמה מסווגת לפעילות השוטפת והתרחיש השני הוא שהריבית ששולמה מסווגת לפעילות המימון.
פעילות שלא במזומן במיונים
יאס 7 הוא דוח שעוקב אחרי תנועת המזומנים ולכן לא ניתן בו ביטוי לפעולות השקעה ומימון שאינו במזומן. (פעילות שוטפת שלא במזומן בשל הגישה העקיפה מקבלת ביטוי בנספח א').
עם זאת לא ניתן לסגור את גיליון העבודה מבלי להתחשב בכל האירועים שהתרחשו במהלך התקופה בין אם היו במזומן ובין אם לא.
דוגמה:
חברה רוכשת קרקע ששוויה 620 ₪ תמורת תשלום במזומן בסך 500 ₪ והנפקת 100 ₪ ע"נ מניות (100 מניות 1 ₪ ע"נ)
פקודת היומן לרכישה:
ח' קרקע 620
ז' מזומן 500
ז' הון מניות 100
ז' פרמיה 20
גיליון העבודה:
סעיף | יתרת פתיחה | פעילות שוטפת | פעילות השקעה | פעילות מימון | פעולות שלא במזומן | יתרת סגירה |
מזומן | 500 | – | ||||
קרקע | – | 500 | 120 | 620 | ||
הון ופרמיה | (500) | (120) | (620) |
הטור של פעולות שלא במזומן הוא טור עזר אך ורק לצורך גיליון העבודה והוא לא ישפיע על דוח התזרים. עם זאת, יאס 7 קובע כי במסגרת ביאור לדוחות התזרים (ביאור שהוא מילולי) יש להציג את הפעולות שלא במזומן במידה והן מהותיות. לביאור המילולי הזה קוראים נספח ב' – "פעולות השקעה ומימון מהותיות שאינן במזומן".
פעולות שלא במזומן יכולות להיות רבות והן תמיד יביאו להשפעה מקזזת בגיליון העבודה כך שהטור בגיליון העבודה יתאפס.
דוגמאות נוספות לפעולות שהן לא במזומן: קנייה או מכירה של נכסים באשראי, שערוך רכוש קבוע שנזקף להון העצמי וכו'.
האם חכירה מימונית היא פעולה שלא במזומן?
בעסקת חכירה מימונית בספרים של החוכר נרשם נכס כנגד התחייבות בגובה דמי החכירה המינימאליים או השווי ההוגן של הנכס כנמוך.
נשאלת השאלה האם מדובר בפעילות שלא במזומן (חכירת נכס באשראי) או לחילופין מדובר ב-2 פעולות נפרדות שהיו במזומן, האחת קבלת הלוואה שהיא פעילות מימון והשנייה רכישת נכס, הקמת נכס שהיא פעילות השקעה.
יאס 7 קובע כי מדובר בפעולות שלא במזומן ולכן זהו הטיפול על פי כללי החשבונאות הבינלאומיים.
הערה: גילוי דעת 51 שיושם בישראל לפני אימוץ התקינה הבינלאומית קבע כי בישראל בשל העובדה שקיים מנגנון מיוחד המחייב שמתן ההלוואה יהיה מצד ג' – בנק, מדובר למעשה ב-2 עסקאות.
כאמור עם אימוץ התקינה הבינלאומית עברו החברות בישראל לדווח על חכירות במועד העסקה כעל פעילות שלא במזומן.
כמובן שהוראות יאס 7 גורמות לעיוות שכן אילו לא מדובר בחכירה אלא ברכישה של נכס כשהמימון מתקבל מצד ג' (בנק) יש לטפל בכך כ-2 עסקאות, האחת פעילות מימון – קבלת הלוואה והשנייה פעילות השקעה – רכישת נכס.
מיונים
להבדיל מפעולות שלא במזומן יש לבצע לעיתים רישומים חשבונאיים על מנת "לסגור" את גיליון העבודה. אין מדובר בפעולות שלא במזומן שכן לא מדובר בפעולות כלכליות אמיתיות. הטיפול בפעולות אלה דומה מאוד לטיפול בפעולות שלא במזומן ואולם בניגוד לפעולות שלא במזומן אין צורך לתת ביאור בגינן, כל המהות שלהן היא סגירה טכנית של גיליון העבודה.
הדוגמה הקלאסית היא חלוקת מניות הטבה.
חלוקת מניות הטבה מתוך פרמיה איננה פעולה כלכלית והיא תפלה מבחינה חשבונאית, שכן אין משמעות להבחנה בין הון מניות לפרמיה. עם זאת, יש צורך לסגור את גיליון העבודה ולכן בדומה לפעולות שלא במזומן פותחים טור עזר שנקרא מיונים.
מיסים על ההכנסה בדוח תזרים מזומנים
חישוב המיסים על ההכנסה הוא מורכב ולכן יאס 7 לא מחייב שחברה תפצל את המיסים בין הפעילויות השונות בדוח התזרים בגלל הקושי. במקום זאת הוא מאפשר להציג את כל השפעת המס בפעילות השוטפת.
בנוסף, קובע התקן כי יש לתת גילוי נפרד לתזרימי המזומנים ששולמו בגין המיסים.
סוגי פקודות יומן לצורך דוח תזרים מזומנים
בדוח תזרים מזומנים פקודות היומן נחלקות לשלושת הסוגים הבאים:
1. פקודה שבצד אחד שלה יש השפעה על דוח רווח והפסד ואילו בצידה השני אין זרימת מזומן, דוגמאות:
ח' לקוחות
ז' הכנסות ממכירות
ח' קניות
ז' ספקים
השפעת פקודות אלו תופיע בטור הפעילות השוטפת מכיוון שאנו יוצאים מהרווח בדוח רווח והפסד והכנסות / הוצאות אלו הן לא תזרימיות ועל כן יש לנטרל אותם מהרווח על בסיס מצטבר.
2. פקודות יומן שבצד אחד שלהם יש מזומן ואילו בצד השני אין הכנסה או הוצאה. השפעת פקודות אלו תופיע בפעילות ההשקעה או בפעילות המימון לפי העניין וזאת מאחר שמבחינת רווח הן לא משפיעות אבל כיוון שנכנס או יצא כסף צריף לשקף זאת בדוח תזרים המזומנים.
דוגמאות:
ח' רכוש קבוע
ז' מזומן
ח' מזומן
ז' הון מניות בפרמיה
3. פקודות יומן שאין בשום צד שלהם לא מזומן ולא הכנסות או הוצאות. לא מעניינות אותנו בדוח תזרים המזומנים מכיוון שלא נרשמה הכנסה או הוצאה בגינם בדוח רווח והפסד וגם לא הייתה צריכה להירשם מבחינה תזרימית כי לא יצא או נכנס כסף. פקודות אלו יופיעו או בפעולות שלא במזומן או במיונים.
לדוגמה: הכרזת דיבידנד שטרם שולם
ח' עודפים
ז' זכאים (דיבידנד לשלם)
ייכנס לטור שלא במזומן מאחר שיופיע בנספח.
תמורה מהנפקת מניות נטו
במידה והתמורה מהנפקת המניות נטו (בקיזוז הוצאות הנפקה) גדולה מהערך הנקוב של המניות שהונפקו פקודת היומן שתרשם היא:
ח' מזומן – בגובה התמורה נטו
ז' הון מניות – בגובה הערך הנקוב של המניות
ז' פרמיה על מניות – בגובה ההפרש – P.N
במידה והתמורה מהנפקה נטו קטנה מהערך הנקוב של מניות שהונפקו פקודת היומן תהיה:
ח' מזומן – בגובה התמורה נטו
ח' פרמיה על מניות – בגובה ההפרש – P.N
ז' הון מניות – בגובה הערך הנקוב של המניות
כתיבת תגובה