דרכי ההתמודדות של יהודי גרמניה לאור המדיניות הנאצית

ישנם יהודים רבים שחשבו שתופעת האנטישמיות והמדיניות הנאצית הן דבר חולף. היהודים ראו עצמם כאזרחים גרמנים לכל דבר ועניין, ושייכים למולדת הגרמנית. אותם יהודים התקשו להאמין שההתנכלויות הללו תמשכנה לאורך זמן.

ישנם יהודים שביקשו למצוא חלופות בתוך גרמניה- התארגנות מחדש בתוך גרמניה כדי להמשיך לחיות. החלופות יכולות להימצא בתור הקמת ארגונים או הגירה מגרמניה. מיד עם עליית היטלר לשלטון, היהודים מאוימים וחשופים לפגיעות. תוך זמן קצר הגרמנים החלו בתעמולה, חרם כלכלי, חוקים, נידוי חברתי ותרבותי של היהודים. היהודים הבינו כי הם עומדים בפני תקופה חדשה. בשנה הראשונה לעליית היטלר לשלטון עוזבים את גרמניה כ- 50,000 יהודים. לאחר מכן נרשמת ירידה בהגירה כיוון שאלו שמהגרים לא משתלבים במקום מושבם החדש באירופה, וחלקם אף חוזר אפילו לגרמניה. דבר זה מעורר את היהודים בגרמניה לחשוב איך הם מתמודדים עם המצב החדש.

 האגודות והתנועות שהוקמו הם:

 האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני דת משה": מגמתה של האגודה הייתה שמירה על מעמדם המשפטי של היהודים. תפישתם של חברי האגודה הייתה שהשלטון הנאצי לא יאריך ימים ולכם רצו לשמר את זכויותיהם. בראשה עמד ברונו וייל. עיקר פעולתה של האגודה היה ניסיון להשתמש בכלים משפטיים כדי לעקב נישול יהודים מרכושם. האגודה הזו לא ראתה בהגירה פתרון. החברים בה בקשו להדגיש את זכויות הקהילה היהודית ושילובה במסגרת הלאום הגרמני.

 הברית הארצית של חיילי החזית היהודית: ארגון קטן שייצג קבוצה של יהודים ששרתו בצבא הגרמני בתקופת מלה"ע הראשונה. חברי האגודה הדגישו את ההשתלבות והנאמנות של היהודים בקרב החברה הגרמנית. כאשר הנאצים החלו בחקיקה האנטי יהודית, חברי האגודה בקשו לקבל פטור. לדוגמא, הם קיבלו פטור מ"יום החרם". הטבות אלו לא נמשכו לאורך זמן ובוטלו כליל בחוקי נירנברג שחלו גם עליהם.

 התאגדות ציוני גרמניה: עד 1933 התנועה הציונית בגרמניה הייתה קטנה. משנה זו מתחזקת התנועה הציונית בגלל ההרעה במצב, ומציעה חלופה בדמות עלייה לא"י. הציונים ראו בהגירה לא"י פתרון. הם חתרו להגיע להסדר עם השלטונות הנאצים שיאפשר את ההגירה, כיוון שהתנועה הציונית חששה מעזיבה בלתי מאורגנת של היהודים, ורצתה להכינם להגירה ע"י הקמת "עליית הנוער" שמטרתה הייתה להכשיר את היהודים לקראת עלייה לא"י, כגון הכשרה חקלאית. עבור אלו שנשארו בגרמניה ולא עלו לא"י, הקימה התנועה מוסדות חינוך והשכלה על מנת להעמיק את הקשר בין יהודי גרמניה לא"י.

"הסכם ההעברה"- נחתם בין השלטונות הגרמניים לראשי התנועה הציונית והסוכנות היהודית באוגוסט 1933, על פיו יכלו היהודים לצאת מאדמת גרמניה ולקחת חלק מרכושם בתמורה להתחייבות של הסוכנות היהודית לרכוש חלק מהסחורות הגרמניות. ההסכם הזה עורר ביקורת מאוד נוקבת עקב שיתוף פעולה בין המשטר הנאצי והתנועה היהודית.

 הנציגות הארצית של יהודי גרמניה: בראשות הרב לאו- באק, הייתה ארגון גג משותף שאיגד בתוכו את הזרמים השונים בקרב יהודי גרמניה וכלל את הציונים, הליברלים והאורתודוכסים. הוא נוסד בספטמבר 1933 והיה ארגון וולונטרי, ללא מעמד רשמי, ולכן היטלר בחר להתעלם ממנו. ארגון זה ביקש לארגן מחדש את תחומי החיים בקרב יהודי גרמניה:

 חינוך: הקמת מוסדות חינוך ליהודים שסולקו מהמוסדות הגרמנים. בשנים 1933- 1934 למדו כ- 21% מהיהודים במסגרות אלו, ובשנים 1936- 1937 למדו כבר 61% מהיהודים במסגרות אלו.

 חינוך מבוגרים: הסבת מקצוע של יהודים שנזרקו מעבודתם. לימד גם את המורשת היהודית.

 תרבות: הקמת תזמורת, תיאטרון, אגודת אמנים וכו'.

 ממדי ההגירה גדלים גם כן יחד עם התבססות המשטר הנאצי:

 1933-1935 57,000 יהודים מהגרים, עקב עליית הנאצים לשלטון.

 1935-1938 75,000  יהודים מהגרים, עקב חוקי נירנברג.

 משנת 1938 150,000 יהודים מהגרים, עקב האנשלוס, ליל הבדולח.

 עמדת מדינות העולם כלפי גורל היהודים

רקע לועידת אוויאן- התקיימה ביולי 1938, צרפת בה מדינות העולם מנסות לפתור את בעיית הפליטים באירופה, הכוונה בעיקר ליהודים. כבר בשנת 1921 הוקמה ועדה לענייני פליטים מטעם חבר הלאומים ושמה "ועדת נאנסן" ע"ש האדם שעמד בראשה. הועדה הזאת פועלת בין השנים 1921- 1938. כאשר היטלר עולה לשלטון, נוצרת בעיה כיוון שטיפול בפליטי גרמניה הוא התערבות בענייניה הפנימיים של גרמניה. באוקטובר 1933 מקים חבר הלאומים ועדה מקבילה שנקראת "היהודים ואחרים", ועצם הקמתה משמעו שנוצרת בעיית פליטים באירופה. בראש הועדה עומד ג'יימס מקדונלד. תפקידה הוא גיוס כספים לטובת  הפריטים וכן ניהול מו"מ עם מדינות שמוכנות לקלוט פליטים. המדינות שהסכימו לקלוט יהודים רצו יהודים אמידים שלא יהוו נטל על המדינה. הועדה דנה בעייני יהודי גרמניה ואוסטריה וקשייהם:

1. בשנת 1938 במסגרת האריזאציה, היהודים לא יכולים לצאת עם רכושם והם יוצאים חסרי כל.
2. גרמניה לא משתפת פעולה ולא מוכנה שיתערבו בענייניה הפרטיים.

בסופו של דבר מקדונלד מתפטר כי ידו קצרה מלהושיע.