היסודות החוקתיים של מדינת ישראל

בכל מדינה דמו' עם משטר דמו' יציב יש חוקה. קיימים שני סוגי חוקות:

1. חוקה פורמאלית- חוקה נוקשה, כדי לשנות אותה יש צורך ברוב גבוה. מדברת על שלושה נושאים:

– יסודות השלטון הדמוקרטי- שלושת הרשויות, תפקידיהן וכו'.

– זכויות אדם ואזרח– חלק הכרחי בכל חוקה.

– מערכת היחסים בין השלטון והאזרחים- מה מותר לאזרחים ואסור לשלטון.

2. חוקה גמישה- מטריאלית- חוקה המבוססת על מסורת ומנהגים, לא מקיימת את שלושת החלקים.  דוגמא: החוקה האנגלית.

 הכרזת העצמאות- קביעת עקרונות היסוד

יסודות חוקתיים:

1. כיצד יהיה בנוי השלטון.

2. זכויות אדם ואזרח.

3. מערכת היחסים בין אדם ואזרח.

הכרזת העצמאות לא עברה הצבעה בכנסת ולכן לא הפכה לחוקה.

"פשרת הררי"- 1953- יחוקקו חוקי יסוד אשר כל אחד מהם יהווה פרק בחוקה העתידית, ולאחר שיחקקו כולם תיערך הצבעה על כולם כחוקה בכנסה ואז יהפכו כל חוקי היסוד לחוקת מדינה ישראל.

מגילת העצמאות מהווה מסמך המנחה את השופטים ומערכת המשפט בישראל. במגילת העצמאות קיימים יסודות חוקתיים למרות שהיא לא מהווה חוקה.

* בג"ץ רוגוז'ינסקי ובג"ץ שקדיאל (ראה ערך התוקף החוקתי שניתן למגילה) מהווים מקרים מנוגדים ביחסה של המגילה לחוקה.

* אם יש חוק מפורש שסותר את מגילת העצמאות החוק יהיה מעל המגילה בגלל שעבר הצבעה בכנסת.

* אם אין חוק מפורש שסותר את מגילת העצמאות השופטים ינהגו "ברוח מגילת העצמאות".

* החוקים היהודיים סותרים את מגילת העצמאות.

 הכרזת העצמאות כמנחה את הרשות המחוקקת:

1. חוק השבות- "כל יהודי זכאי לעלות לא"י".

2. חוק שוויון זכויות האישה- "ללא הבדל… מין".

3. חוק האזרחות- "כל עולה לפי חוק השבות יהיה לאזרח ישראל מכוח חוק השבות".

4. חוק השמירה על המקומות הקדושים- "תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות".

5. חוק יסודות המשפט- "לאור עקרונות החירות, הצדק והשלום ומורשת ישראל".

6. חוק כבוד האדם וחירותו- חוק יסוד.

7. חוק חופש העיסוק- חוק יסוד.

מאפייני חוק היסוד הם: מעמד, תוכן וצורה.

 מעמד:

לא כל חוק יסוד גבוה במעמדו מחוק רגיל. רק חוקים משוריינים או חוקי יסוד שיש בהם פסקת הגבלה יהיו גבוהים ממעמדו של חוק רגיל. המטרה של שריון ופסקת הגבלה הם להעלות את מעמדו של החוק. חשוב לשים לב לשני אלמנטים במעמדו של חוק יסוד:

1. שריון- החוק יכול להשתנות רק ברוב מיוחד לא ברוב רגיל, השריון מבטיח לא ניתן יהיה לשנותו.

2. פסקת הגבלה- פסקה שמוסיפים לחוק היסוד שאומרת: "אין פוגעים בזכויות של חוק זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש." רק ביהמ"ש העליון יחליט מהי התכלית הראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. אם בית המשפט מוצא לנכון להחליף חוק כזה בחוק אחר נוצר תקדים משפטי.

פסקת ההגבלה מופיעה רק בשני החוקים: חוק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק.

כל חוק יסוד שאינו משוריין ואין לו פסקת הגבלה שווה במעמדו לחוק רגיל.

 תוכן:

מדבר ערכיה של מ"י כמדינה דמוקרטית מצד אחד ויהודית מצד שני.

התוכן מגדיר את מבנה המשטר, סמכויותיו של השלטון וזכויות האדם והאזרח.

 צורה:

1. הכותרת חייבת להכיל: חוק יסוד.

2. באף חוק יסוד לא תציין שנת החקיקה כי הוא אוניברסאלי ושנת החקיקה אינה רלוונטית.

 פירוט חוקי היסוד

עד היום נחקקו במ"י 11 חוקי יסוד.

1. חוק יסוד הכנסת

– הזכות לבחור ולהיבחר.

– שיטת הבחירות (יחסית- ארצית).

– חסינות חברי הכנסת.

– דרך ניהול הכנסת.

סעיפים 4, 44, 45, 46, 7א משוריינים. סעיפים אלו קובעים: תקנות לשעות חירום (רוב דרוש של 80 ח"כים)), כל המליאה נוכחת בדיונים על סעיפים אלו, הוצאת מפלגות גזעניות מהחוק (עקב מקרה מפלגת כ"ך), שיטת הבחירות לכנסת תשנה ברוב של 61 ח"כים.

2. חוק יסוד מקרקעי ישראל

90% מקרקעות המדינה שייכות למ"י ישראל ואינן ניתנות למכירה/ חכירה.

3. חוק יסוד נשיא המדינה

אין סעיף משוריין ופסקת הגבלה, עוסק במשך כהונתו ותפקידו של הנשיא.

4. חוק יסוד משק המדינה

קובע את הכללים לביצוע עסקאות בנכסי המדינה, הדפסת כסך, כללים לחוק תקציב המדינה, קובע כללים להטלת מסים. אין סעיפים משוריינים ופסקת הגבלה.

5. חוק יסוד הצבא

צה"ל הוא צבא המדינה ואסור להקים שום גוף צבאי נוסף. צהל נתון למרות הממשלה ושר הביטחון אחרי לצבא. החוק קובע כיצד יתמנה הרמטכ"ל ואין לו סעיפים משוריינים ופסקת הגבלה.

6. חוק יסוד ירושלים בירת ישראל

קובע שירושלים בירת ישראל ובה ישבו מוסדות המדינה. אין סעיפים משוריינים ופסקת הגבלה.

7. חוק יסוד השפיטה

מגדיר את סמכויות בתי המשפט ברמות השונות: שלום מחוזי ועליון. קובע את עקרונות המשפט, פומביות המשפט, אי תלותה של מערכת המשפט ברשויות האחרות. חוק זה קשור לזכות להליך הוגן.

8. חוק יסוד מבקר המדינה

מגדיר את סמכויותיו ותפקידו, קובע שהוא משמש גם כנציב תלונות הציבור, כיצד יבחר ואחריותו בפני הכנסת.

9. חוק יסוד הממשלה

משוריין כולו, תוקן בשנת 1992. מגדיר את אופן בחירת הממשלה, סמכויותיה, סדר העבודה שלה, רציפות השלטון.

סעיפים 53 ו56 מדברים על כך שהחוק הוא מעל לתקנות שעת חירום ושדרוש רוב של 61 ח"כים לשנותו.

10. חוק יסוד חופש העיסוק

נחקק ב1992 ושונה ב1994 בהתאם לאופי היהודי והדמו' של מ"י. עוסק בזכויות אדם ואזרח. קיימת פסקת הגבלה. החוק משוריין כולו ואומר שלכל אדם מותר לעסוק בכל עיסוק שהוא רואה לנכון ללא כל הגבלה. קיימת לחוק זה פסקת התגברות המאפשרת לחוקק חוק רגיל ברוב של 61 ח"כים נגד חוק זה, התקף ל4 שנים.

11. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו

נחקק ב1992 ושונה ב1994 בהתאם לאופי היהודי והדמו' של מ"י. עוסק בזכויות אדם ואזרח. קיימת פסקת הגבלה. החוק מגן על חלק מזכויות האדם: הזכות לחיים ולקניין, הגנת הגוף, חירות אישית, חופש התנועה, הזכות לפרטיות והזכות לצנעת הפרט.

 האם חוקי היסוד החדשים מהווים מהפכה חוקתית?

אהרון ברק- לטענתו הייתה מהפכה חוקתית. המהפכה אינה מתרכזת בתוכן אלא בתוקף החוקים. זכויות האדם: חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו מחייבות את הכנסת עצמה. מעל הכנסת כרשות מחוקקת עומדת הכנסת כרשות מכוננת. הריבונות היא של העלם והעליונות היא של חוקי היסוד. תוכנו של החוק מתייחס לעיסוק ולכבוד האדם. תוקפו מתייחס לשריון ולהגבלה. המהפכה לפי ברק היא בתוקפו.

משה לנדאו- לא הייתה מהפכה חוקתית. אין תקנון הקובע את פעילותה של הכנסת כרשות מכוננת ולכן לא מקבל לנדאו את דבריו של ברק שזוהי רשות עליונה יותר, הרי זוהי אותה כנסת. חוקים אלו התקבלו ברוב רגיל, כיצד הם יכולים להיות עליונים. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו משוריין, רק חוק חופש העיסוק משוריין. אין במ"י בימ"ש לענייני חוקה ולכן אין כאן מהפיכה חוקתית.

אליעזר גולדברג- גרסת ביניים. לא הייתה מהפכה חוקתית בחופש העיסוק מפני שזוהי זכות קיימת ולא חדשה שלא הביאה לשינוי בתפישה המשפטית. לעומת זאת, השינוי המשמעותי בחוק יסוד חופש העיסוק הוא הקניית סמכות לפסול חוק המגביל אותו. משמע במובן זה הייתה מהפכה.

חוץ מחוקי היסוד המשוריינים קיימים גורמים נוספים בעלי יסודות חוקתיים: הפסקה האידיאולוגית, חוקי יסוד, בחירות דמו', הפרדת רשויות, חוק השבות, חוק האזרחות והגבלת השלטון. אלו עניינים שקשורים לחוקה באחד מחלקיה: זכויות אדם ואזרח, אופי המשטר, היחס בי המשטר לאזרחים.

 אזרחות בישראל

ישנם שני חוקים המהווים תנאי לאזרחות:

1. חוק השבות- עליה לא"י.

2. חוק האזרחות- האפשרויות לקבלת אזרחות ישראלית.

חוק השבות

נחקק בשנת 1950 ונאמר בו שכל יהודי זכאי לעלות ארצה, עפ"י אשרת עליה שמקבל כל עולה שהביע את רצונו להשתקע בארץ, מלבד עולים המסכנים את המדינה. אזרחות יהודית, עפ"י החוק תינתן לנכד או ילד של יהודי, בן זוג של יהודי, בן זוג של ילד של יהודי ובן זוג של נכד של יהודי חוץ ממי שהמיר את דתו מרצונו החופשי.

הגדרת המושג יהודי- מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת.

בעבר יהודי היה מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה (אורתודוקסית). התיקון לחוק נעשה בעקבות שני בג"צים בשנות ה- 70:

בגץ רופאייזן- רופאייזן היה ניצול שואה יהודי שהמיר את דתו במהלך השואה. הוא טען שהוא מרגיש כבן העם היהודי ומבקש הכרה כיהודי בסעיף הלאום למרות שדתו נוצרית. רופאייזן ביקש הפרדה בין דת ומדינה. בנוסף טען שעפ"י ההלכה היהודית מי שנולד יהודי נשאר יהודי גם אם המיר את דתו. בימ"ש העליון דחה את עתירתו כיוון שטען שיהודי שהתנצר לא יכול להיקרא יהודי. רופאייזן קיבל אזרחות אל לא מתוקף חוק השבות.

בג"ץ שליט- רס"ר בנימין שליט עתר לבג"ץ נגד שר הפנים שסרב לרשום את ילדיו כבני הלאום היהודי וחסרי דת. שליט עצמו יהודי, אשתו לא יהודיה ומגדירה עצמה כאתיאיסטית. שליט ביקש להפריד בין הלאום היהודי לדת. שליט הבטיח שילדיו יתחנכו כיהודים. ביהמ"ש העליון קיבל את העתירה בטענה שאין לתת פירוש דתי למושג יהודי בסעיף הלאום בחוק, ואין בידי שר הפנים לערוך רישומים בניגוד להצהרתו של אדם ולהכרתו הלאומית אם נעשתה בתום לב.

כתוצאה מכך נכנס תיקון לחוק (סעיף 4ב) בשנת 1970 המגדיר את היהודי כמי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת.

שתי סוגיות הן הגורמות למחלוקת:

1. הגדרת המושג יהודי.

2. העדפת יהודים על פני לא יהודים.

ישנו ויכוח לגבי חוק השבות, מצד אחד הוא מייצג אפליה פסולה ומצד שני מ"י היא מדינה יהודית.

 חוק האזרחות

האזרחות היא קנה המידה של פיו נרקמת מערכת היחסים בין האזרח למדינה. ישנה מערכת חובות וזכויות שהמדינה זכאית להן והאזרח זכאי להן כאזרח. מערכת היחסים בין המדינה ואזרחיה נמדדת ע"י חוקים המגדירים זכויות וחובות. מלבד זה ישנם אלמנטים שאינם מוגדרים בחוק והם חלק מיחסי הגומלין הללו. אלמנטים אלה מתבטאים ברצונו של האזרח לתרום לחברה שסביבו- המדינה. חובות המדינה הן:

1.לשמור על חייהם וביטחונם של אזרחיה.

2.לספק את הצרכים המינימאליים של כל האזרחים: בריאות, חנוך, מזון, קורת גג, סעד, רווחה, תעסוקה, תשתיות, כבישים, משטרה, צבא, וכן מוסדות המספקים שירותים אלו.

הכרזת האום לזכויות אדם ואזרח מדגישה שכל אדם זכאי לאזרחות כלשהי, זכאי להחליף את אזרחותו ואסור לשלול ממנו את אזרחותו באופן שרירותי ללא כל סיבה.

 השיטות על פיהן נקבעת אזרחות

1. דין קרקע- כל אדם שנולד באותה מדינה זכאי לקבלת אזרחות בה.

2. דין דם- אזרחות שעוברת בירושה, תינוק שנולד לאזרח במדינה, מקבל בה אזרחות אוטומאטית.

רוב המדינות משלבות את שתי השיטות לקביעת קריטריונים אך כל מדינה מעדיפה שיטה אחרת. מ"י מוגדרת כמדינה יהודית ששמה לה למטרה לשמור על רוב יהודי. על כן קבעה שישה קריטריונים לקבלת אזרחות.

 הקריטריונים לקבלת אזרחות

1. חוק השבות- כל מי שזכאי לתעודת עולה עפ"י חוק השבות, זכאי גם לאזרחות (מדבר על יהודים).

2. מכוח ישיבה בארץ-תושבי קבע אינם יהודים שחיים באופן קבוע במ"י. בשנת 1952 נערך מפקד בו נקבעו התושבים להם מגיעה אזרחות מתוקף סעיף זה. בשנת 1980 נערך מפקד נוסף בו נוספו אנשים תחת החוק (מדבר על לא יהודים).

3. מכוח לידה- סעיף זה מדבר על מי שנולד בא"י ומחוצה לה. מי שנולד בא"י לזוג אזרחים ישראלים יקבל אזרחות ישראלית. זהו סעיף המשלב דין דם ודין קרקע. מי שנולד מחוץ ישראל, והוריו היו אזרחים ישראלים, יקבל אזרחות ישראלית אך זו נשמרת לדור אחד בלבד. כלומר, בניו לא יוכלו לקבל אזרחות ישראלית אם לא ייוולדו בארץ (מדבר על יהודים ולא יהודים).

4. מכוח לידה וישיבה בארץ- אדם שאינו יהודי, שנולד לאחר קום המדינה בא"י ולא הייתה לו אזרחות אחרת (הוריו אינם אזרחים ישראלים), תושב ישראל במשך 5 שנים לפחות, רשאי לקבל אזרחות אם הבקשה תוגש בין הגילאים 18 ל- 21. הגבול הוא עד גיל 21 כיוון שהמדינה לא רוצה ליצור מצב בו אדם יוכל לקבל אזרחות כל חייו אם הוא אינו יהודי (מדבר על לא יהודים).

5. מכוח התאזרחות- מתייחס לכל אדם שאינו יהודי ורצה להיות אזרח, שנשאר בא"י 3 שנים רצופות מתוך 5, מוכן לוותר על אזרחותו הקודמת ולחדול להיות תאזרח חוץ כשיהיה אזרח ישראלי, יודע מעט עברית ומוכן להישבע אמונים למדינה, רשאי להגיש בקשת אזרחות, וגם אז נכונותה תישקל ע"י שר הפנים. (לא יהודים).

6. מכוח הענקה- החוק נותן סמכות לשר הפנים להעניק אזרחות ישראלית לאנשים נאמנים למדינה שיש למ"י צורך בהם. לדוגמא: דרוזים המשרתים בצבא, חסידי אומות עולם (מדבר על לא יהודים).

חוק האזרחות וחוק השבות מהווים בסיס חוקתי לאופי היהודי של מ"י למרות שהם אינם חוקי יסוד.

 ביטל אזרחות

1. כאשר אזרח קושר קשרים עם מדינות אויב.

2. כאשר אדם בגד במדינה- ריגול.

3. כאשר אדם קיבל אזרחות עפ"י קריטריונים שקריים.

4. כאשר אזרח מוותר מרצון על אזרחותו.

 זכויות וחובות אזרח

מרגע היותו של אדם אזרח מוטלות עליו מספר חובות ומוענקות לו מספר זכויות.

זכויות אזרח	חובות אזרח
1. הזכות לבחור לפרלמנט.2. הזכות להיבחר לפרלמנט.3. הזכות לקבלת דרכון.4. הזכות לעבוד בשירות המדינה.5. הזכות להיכנס ולצאת מגבולות המדינה ללא הגבלה.6. הזכות לקבל הגנה מהמדינה.	1. תשלום מסים: א. חוק בריאות ממלכתי. ב. חוק ביטוח לאומי. ג. חוק מס הכנסה.2. חובת שירות בטחון מלבד במקרים של סיבות דתיות, הריון ולידה של בנות, סיבות רפואיות וטעמי מצפון.3. נאמנות למדינה.