הנושא המרכזי – שיר אהבה: בקשת חסות מאישה אהובה ווידוי על אובדן כיסופי הנפש.
הדובר בשיר פונה במונולוג (דרמטי) שנושאו אהבה אל אהובתו. באמצעות המונולוג נוצרת סיצנה דרמטית שבה שותפות שתי "דמויות". הדובר פונה אל אהובתו, והאישה שאליה הוא פונה. השאלות הרטוריות מחזקות את אפקט הדו-שיח, כביכול מחכה הדובר לתשובה מהאישה שאליה הוא פונה.
הבית הראשון הוא גם הבית המסיים של השיר. בבית זה מרוכזות בקשותיו של הדובר-השר מאהובתו. (ניתוח הבית הראשון והאחרון מאפשר להבין מהן ציפיותיו של הדובר השר מהנמענת).
השיר פותח בפנייה אל נמענת אהובה. בבקשתו להיאסף אל מתחת לכנפיה ניתן ללמוד על בקשת חסות והגנה. ומהבקשה שתתייחס אליו כאם וכאחות אנו למדים על הצורך של הדובר-השר בחמימות משפחתית, חמימות שאין בה יסוד אירוטי, רק אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה והבנה ללא חשבונות.
"ויהי חיקך מקלט ראשי" – הבקשה שחיק האוהבת יהיה מקלט לראשו, עשויה לרמוז לאהבה אירוטית, הדובר השר רוצה להניח את ראשו בחיקה של האהובה, אך בהמשך הוא מבהיר שהוא זקוק לחיקה כמקלט לתפלותיו הנדחות, כלומר, הוא זקוק לאוזן קשבת, למי שתקשיב לו באהבה ותיתן לראשו מקלט, הגנה וחמימות. נוכל לסכם את הבית הראשון ולומר: אין הדובר השר מחפש אהבה, אלא חסות, הגנה, חמימות, הבנה, אוזן קשבת, מקלט נפשי.
בתים שני – שלישי: תיאור זמן הוידוי – " ובעת רחמים, בין השמשות" מבוסס על ארמז קבלי (מהקבלה). משמעות הזמן: שעת בין השמשות של שבת (שעת בין-הערביים), היא שעת הרחמים ע"פ הקבלה. שעה זו היא שעת התגלות של רצון טוב. הדובר השר בחר בשעה זו כשעה המתאימה ביותר לווידוי, שעה שיש בה תקווה, שהתפילה תתרצה, והאהובה תאסוף לחיקה את כל תפילותיו הנידחות.
הנעורים והאהבה – שני מושגים מאוד חשובים בחיים בעיני הדובר, ולכן הוא מדגיש אותם בפיזור אותיות. הוא אומר, שלא חווה אותם, ויתכן שיחמיץ אותם לעולם, כיוון שאלה חוויות, שאופייניות, בעיניו לאדם צעיר.
הקשר בין שתי המלים: "להבה – אהבה" נרמז על ידי החריזה ביניהן – הנפש שלו נשרפה בלהבה של עוצמת רגשותיו, ולכן היה לו צורך גדול במיוחד באהבה.
הפניה הישירה הופכת את השיר לווידוי – הדובר-השירי קורא לנמענת: "שחי ואגל לך סוד יסורי" – בית ב' – "ועוד רז אחד לך אתודה" – בית ג' – המילים "רז" ו"סוד" מעניקות לווידוי אווירה אינטימית.
השימוש בכוכבים (בית ד') ביצירת ביאליק הם סמל לעולם רוחני, עליון שבשמים כניגוד לעולם הארצי, החומרי על האדמה. "הכוכבים רימו אותי", כלומר הוליכו אותי שולל. הוא עזב את העולם הדתי, מאחר שלא מצא בו סיפוק לנפשו, ויצא לחפש אושר בעולם הרוח של התרבות הכללית, אבל דרך זו להשגת אושר התבררה לו לאחר מעשה כאשליה. היה לו חלום, במובן של תקווה, משאלה להשיג בדרך זאת אושר וסיפוק, אך הוא התבדה. עתה הוא מרגיש ריקנות, כמו אדם שאין לו כלום.
שלושת בתי השיר המרכזיים (ב', ג', ד') מגלים תהליך וידוי מדורג. תחילה הוא מבכה את אובן הנעורים, מרגיש שנעוריו חלפו, עברו מבלי שזכה בחוויות הנעורים. בנוסף לכך, גם אהבה לא ידע. הוא חש שהחמיץ ולא ידע את האהבה הממשית ומבקש לדעת "מה זאת אהבה?" ולסיכום מסכת האכזבות הוא אומר: "הכוכבים רימו אותי" – כלומר התקווה שקיננה בו בעבר, גם היא איננה. החלום שייך לתקופת עבר, בהווה הוא חש מרוקן מכל, ותחושה זו מחוזקת על ידי מילת השלילה "אין" – " אין לי כלום", "אין לי דבר"
השיר מבטא תחושה של יאוש, של מבוי סתום, של חוסר תקווה. תחושה זו באה לידי ביטוי בחזרה בבית האחרון של השיר על הבית הראשון, חזרה מדוייקת המבטאת סגירות, כאילו נסגר המעגל סביב המשורר ואין לו כל מוצא. יחד עם זאת, ייתכן שאפשר למצוא בבית האחרון מעט תקווה: המשורר מבקש שלווה, קשר שאינו ארוטי אלא צנוע ומאופק, אצל אהובתו, ובחזרתו על בקשתו בבית האחרון יש אולי רמז לשמץ של תקווה כי בקשה מעין זו תתממש.
מבנה השיר: השיר בן חמישה בתים, הבית הראשון והאחרון חוזרים על עצמם, באמצעות חזרה זו נוצר מבנה מעגלי שלם וסגור. המבנה המעגלי של השיר מקשר בין הסיום לפתיחה, כאילו הדברים הולכים וחוזרים על עצמם: צורה זו מבטאת חוסר-מוצא, ובשיר הכוונה לחוסר תקווה. קיימת חפיפה מלאה בין התוכן – "אין לי דבר" – אובדן התקווה, הבעת יאוש וחוסר מוצא מהמצב הקיים. לבין הצורה – תבנית מעגלית סגורה ה"סוגרת" על המשורר ללא מוצא
הכניסיני תחת כנפיך
היה חלום היכן נעורי
אין לי דבר
מה זאת אהבה
התבנית המעגלית מבטאת הסתובבות על ציר אחד, שהוא מרכזו של השיר. "מרכז" השיר נקבע באמצעות חזרה על מילים והדגשתן. מכיוון שחזרה על מילים קיימת בעיקר בבית הראשון והאחרון, נהפכות מילים אלו למרכזיות ולמנחות.
הנושא העיקרי בבית הראשון ובבית האחרון הוא ה"כמיהה" ונושא זה הוא המרכזי בשיר. הבית הראשון כולל פנייה לנמענת ללא פשר הסבר, פנייה המעלה תמיהה – מדוע הוא מבקש מחסה והבנה ולא אהבה אירוטית?. קריאת הבית האחרון, שהוא בעצם חזרה על הראשון, מבהירה שלאחר כל אכזבותיו, הוא מבקש את ההבנה והמחסה. שלושת הבתים הנתונים במסגרת, מבהירים את אכזבותיו בהדרגה, החל מאובדן הנעורים וכלה באובדן כל התקוות.
זיקה חברתית- הסטורית – השיר משקף את עולמם של בני דור "התחייה" ומבטא את לבטיהם בין עולמם הדתי, עולם "בית המדרש", לבין רצונם לפרוץ את חומותיו של עולם זה ולצאת לעולם שמחוץ לכותלי בית המדרש. המשורר משקף את המציאות של החברה היהודית בגולה, אולם השיר מבטא גם חוויה אנושית כללית – חווייתו של אדם הצמא לאהבה.
העיצוב האומנתי:
1. שיר לירי: חוויה אישית של המשורר
2. דיאלוג: המשורר פונה בשיר לדמות אישה.
3. לשון פיגורטיבית עשירה בציורי לשון: דימויים ומטאפורות:
דוגמאות:
א. "כנפך" המשורר מדמה את האישה האהובה לעוף בעל כנפיים, הנותן הגנה, חום וחסות לגוזל, כלומר ליצור הקרוב והאהוב ביותר.
ב. "חיק" הרווח בין החזה ובין זרועות הידיים, כשהן מחבקות דבר-מה. אסוציאציה לחיק אם, הנושאת את תינוקה בחיקה ומעניקה לו תחושת שייכות.
4. האנשה: "הכוכבים רימו אותי"
5. א. השפעה מקראית בסגנון: כינוי חבור לפועל במקום כינוי פרוד כמקובל "הכניסיני"
במקום הכניסי אותי
ב. עתיד מקוצר – "אגל" – במקום אגלה.
6. חריזה מסורגת בכל בית חוזרת שורה שנייה עם רביעית.
7. חזרה בית אחרון הוא חזרה על הבית הראשון.
8. צורת השאלה הרטורית השאלה הרטורית היא שאלה חסרת תשובה. שימוש בצורה זו קיים כאשר רוצים להבליט רעיון מסויים באופן מיוחד. השאלות בשיר מציינות בהבלטה את הנושאים: "נעורים", "אהבה" ו"חלום" (תקווה) משום שלשאלות אין תשובות, הן משאירות את הנושאים "פתוחים", כחידות בלתי פתורות – "מה זאת אהבה?", או "היכן נעורי?"
השיר:
הכניסיני תחת כנפך,
והיי לי אם ואחות,
ויהי חיקך מקלט ראשי,
קן-תפלותי הנדחות.
ובעת רחמים, בין –השמשות,
שחי ואגל לך סוד יסורי:
אומרים, יש בעולם נ ע ו ר י ם –
היכן נעורי?
ועוד רז אחד לך אתודה:
נפשי נשרפה בלהבה;
אומרים, א ה ב ה יש בעולם –
מה-זאת אהבה?
הכוכבים רמו אותי,
היה חלום – אך גם הוא עבר;
עתה אין לי כלום בעולם –
אין לי דבר.
הכניסיני תחת כנפך,
והיי לי אם ואחות,
ויהי חיקך מקלט ראשי,
קן-תפלותי הנדחות.
כתיבת תגובה