"המקום שבו אין מתים לעולם" הוא סיפור עממי קצר שמתעסק בנושא המוות בצורה מרוככת. לסיפור זה זיקה למסורת סיפורי העם אשר תורמת לריכוך זה.
החוקים של הסיפור העממי הבאים לידי ביטוי בסיפור הם:
1) חוק הדו-שיח: לאורך העלילה מתפתח דו-שיח בין העלם לבין הזקן שפוגש אותו במקומות השונים.2)חוק הניגוד: יש כאן עלם צעיר מול זקן קשיש.3)חוק השילוש: שלוש פעמים מופיע הזקן במסע העלם.
הדמויות בסיפור:
ישנם שתי דמויות מרכזיות בסיפור:
1. דמותו של הזקן: דמות מרכזית בסיפור אשר מתארת גם בצורה מסויימת את המעגליות של החיים, בצורה כזו שעלם פוגש בדמות הזקן מספר פעמים בדרכו ובכל פעם הוא פוגש אותה במקום מסויים ובתקופה מסויימת . גם הזקן מייצג את הדור הבוגר.
2. דמות העלם: זו דמות אשר מתארת את האדם ששואף להגיע למקום שהוא בלתי אפשרי, אבל הוא נחוש בדעתו, מייצג גם את הדור הצעיר ששואף תמיד לדבר הטוב,שרוצה תמיד להינות מחייו כמה שיותר, ולא מסתפק במה שאלוהים נותן לו.
ישנם נקודות שונות שבהם נפגשים הזקן והעלם בסיפור זה, דבר זה מראה את שני הקצוות של חיי האדם: ההתחלה של חיי האדם וגם את סוף ימיו, בהתחלה ראינו איך העלם יצא כאשר הייתה לו משפחה גדולה, הוא עזב אותם, ובסוף הסיפור כאשר הוא חזר לארצו כדי לבקר את קרוביו כבר אף אחד לא היה בחיים, מה שמעיד על כך שעברה תקופה ארוכה בחייו שבאו לסופם.
ישנה הרחבה לתיאור המשפחה אשר גם כן מתאר דורות שונים, חלק שמיצגים את הדור הצעיר (הדודים) , וכל השאר מיצגים את הדור השני שהוא הדור של הזקנים והבוגרים.
תיאור הדרך שבה העלם הולך מתוארת בצורת מסלול מסוים, וכל הזמן אנחנו רואים איך העלם מתקדם בכל צעד, אם זה כאשר הוא מגיע להר ואחר כך ליער וגם כן הים.
אנו יכולים להתייחס לדמות הזקן כאילו שאנחנו פוגשים את אותו זקן בתקופות שונות, בתחנות שונות ובמימדי זמן שונים. ההתחלפות של הנוף בדרכו של העלם מסמנות דרגות קיום חשובות בחיים והם :
1. דומם : "הר האבנים שהזקן מעביר במריצה".
2. צומח : "עצי היער שהזקן חוטב בגרזן".
3. חי : "הברווז ששותה ממי הים".
אם כך הדרך בסיפור מסמלת מסלול חיים , שכל אחד משלביו מסמן את ודאות הסוף הבלתי נמנע (המוות).
העלם לא מקבל על עצמו את אותה החוקיות של החיים, מבחינתו היא לא חייבת לעבוד עליו, אך כאשר הוא מגיע אל הזקן האחרון הוא מבין שהוא אכן הצליח להגשים את המטרה שלו – להגיע למקום שהוא מחפש, מקום בו אין בו מתים לעולם, בזה שהוא הגיע למקום שבו יש ארמון גדול ומפואר, שבו אין לו זמן קבוע. בניגוד לשאר המקומות שהוא הגיע אליהם קודם לכן ששם הקציבו לו מספר שנים מסוים לסוף חייו.
כאן המצב הוא שונה, אין הגבלה של זמן , הזמן הוא אותו זמן. הכל ישאר כפי שהוא אין שינויים ולא יחולו שינויים (לא כמו המקומות האחרים שבהם היה: היער שייעקר ממקומו, הים שיתייבש) , מקום זה הינו שונה ומצוי מחוץ לכל גבולות של זמן, לא יחולו בו אפילו לא שינו קטן, הכל יעמוד במקומו ולא ישתנה.
למעשה זהו העולם של המוות, כפי שמתואר זה מקום שאין בו סימני חיים, אין תנועה בזמן, כל דבר מצוי במקום סטטי ולא משתנה, אין בו חיים ומכאן השם : "המקום שאין בו מתים לעולם".
לעלם טוב בארמון של הזקן. אם כך , מדוע עזב את הארמון ויצא לדרך חזרה, דרך שבה מצא את מותו ?
התשובה לשני חלקי השאלה קשורה ביסוד האנושי שבעולם. געגועיו למשפחתו ולעירו מוציאים אותו מהארמון המנותק, ורחמיו על העגלון שעגלתו שקועה בבוץ מורידים אותו מסוס הפלאות. הירידה מהסוס פירושה שיבה אל עולם האנוש, שהחיים בו קצובים בגבולות של זמן מתקדם ומשתנה. לכאורה, יש עוול בהמתת העלם, שרחמיו על זולתו גברו על פחדו מן המוות. אולם אפשר לראות את הדבר באופן שונה.
הזקן הזהיר את העלם שלא ירד מן הסוס: " אם תרד מן הסוס תמות מייד ". אבל הוא לא הסביר לו מדוע . לכאורה, נעלם מן העלם שכל עוד הוא רוכב על הסוס הלבן הוא מצוי בעולם ה-" אל זמן " של הזקן ולא ימות . אבל אולי בתוך תוכו הוא הבין זאת בעצמו, צורך נפשי חזק החזיר אותו לעולם האנושי. וכך, כאדם הוא פחד מן המוות אבל כאדם הוא התגעגע , כאדם הוא ריחם וכאדם הוא מת.
מי הוא העגלון בסיפור?
העגלון בסיפור הוא הזקן אשר הופיע בשינוי צורה על מנת להעמיד במבחן את העלם. מבחן שבו יוכרע אם יישאר העלם בבדידות נצחית בארמונו של הזקן, או יתמזג בתנועה האין סופית של מחזוריות החיים והמוות .
המסר של הסיפור:
הסיפור שלפנינו, של איטלו קאלוויני מלמד אותנו הקוראים שלא שאין האדם יכול להימלט מהמוות.
כתיבת תגובה