הקדמה
ההתפתחות הנרחבת של הייצור והתעשייה הביאו עימם השקעה ספקולטיבית במניות בבורסה. מחירן של המניות עלה בעשרות אחוזים ואנשים בקשו להשיג דרכן רווח מהיר. אמונו של הציבור בגאות הכלכלית הניע אותו להשקיע עוד ועוד במניות. כדי לעודד את ההשקעה במניות, הבנקים הלוו ללקוחותיהם כסף. בשנת 1929 (לפני המשבר) סך ההלוואות לצורך השקעה בבורסה עמד על 150 מיליארד דולר. המשבר הכלכלי הגדול החל באוקטובר 1929 ביום חמישי "השחור". הבורסה התמוטטה, מניות הפכו בין רגע לחסרות כל ערך והציבור שנכנס להיסטריה ביקש למשוך מזומנים מהבנקים, אך אלו סגרו את שעריהם וכך החלה תקופה של שפל שנמשך בערב כ- 10 שנים עד סוף שנות ה- 30.
הגורמים למשבר הכלכלי
- השפעת מלה"ע הראשונה: ארצות אירופה מטילות מכסי מגן על ייבוא סחורות מארה"ב. בנוסף, הכספים שלוו ארצות אירופה מארה"ב לא חוזרים אליה כיוון שהן לא יכולות לעמוד בתשלומים.
- מצבה הקשה של החקלאות: מחירי התוצרת נמוכים. החקלאים מאבדים את כוח הקניה שלהם ומצבם קשה- הבנקים לא מלווים להם כסף. מפעלים המושתתים על ייצור חקלאי נפגעים מהמצב.
- עודפי ייצור: שיטת האשראי אמרה "קנה הרבה אם תוכל במחיר נמוך". הבעיה בכך הייתה שהצטברו סחורות ללא דורש ולכן היה צורך להאט את קצב הייצור.
- ריכוז ההון: מדיניות הממשל העניקה מונופול לחברות ענק שצברו הון. 30,000 משפחות עשירות החזיקו ברכוש של 11 מליון משפחות בארה"ב.
- כלכלה עצמאית: הכלכלה העצמאית הייתה שייכת למפעלים גדולים ותאגידים וכאשר הם קרסו, כל שאר העסקים הקטנים שהיו קשורים בהם קרסו יחד איתם.
- השקעה במניות: כולם קנו מניות. מהפועל הפשוט ועד גדול הפרופסורים. זו הייתה דרך קלה להתעשר. המנייה העניקה רווח בטוח כיוון שהכלכלה הייתה בגאות. לצורך שקעה במניות לא היה צריך הון אישי כי תמיד יכולת לקבל הלוואה מהבנק. הרווח הוא רווח ללא מאמץ. לאור השגשוג פרסמו הבנקים והחברות מאזינים חיוביים וצפי חיובי לשנים הבאות. בעלי המניות ראו כי טוב והמשיכו לקנות עוד מניות. בסופו של עניין מחירי המניות שהתפרסמו לא תאמו את ערכן האמיתי. לא היה שום גוף שיפקח ויווסת את קניית המניות. אנשים קנו מניות לפי ערכן הצפוי ולכן ערכן האמיתי לא היה שווה את מה ששלמו עליהן.
ביטויי המשבר
- התמוטטות הבורסה- השפעה על חברות פיננסיות, פשיטת רגל.
- התפרקות משפחות– עוני. נטל הזקנים על המשפחה, נשים וילדים הולכים לעבוד.
- ערעור הנחת הייסוד של הקפיטליזם והליברליזם.
- ערעור ערכי האינדיבידואליזם האמריקני- כל אחד שייך לגורלו. ערעור האמונה בתחרות חופשית ובאי התערבות הממשל.
המשבר הביא ל- 12 מליון מובטלים. הפשע גדל כיוון שזו הייתה הדרך הנוח למציאת מזון.
ערי הובר- ערי פחונים ואוהלים שהוקמו לצד ערים ראשיות ובהן התגוררו כל פליטי המשבר. העוני היה רב והתנאים היו מכפירים. ערים אלה ספקו מחסה ועבודה לאנשים וכונו כך משום שהובר יזם את הקמתם.
בתי ספר נסגרו כיוון שהממשל לא יכול היה לשאת בעול העסקת המורים. שכר העבודה ירד לשכר זעום ביותר- מס' סנטים לשעה. ענף הבנייה שותק.
למרות המצב הקשה הציבור האמריקני לא פונה לחלופות קיצוניות, כלומר לא מצביע למפגלות קומוניסטיות- סוציאליסטיות. לא היה מעבר גורף של אנשים לתנועות אלו.
הובר המשיך בגישתו הקפיטליסטית. מיד לאחר התמוטטות הבורסה הובר מכנס אנשי עסקים ומשכנע אותם לפעול למען המשל הייצור ובקש מהם להימנע מפיטורים, אך הרעיון נכשל כי התבסס על רצונם הטוב של המעסיקים ולא על חוק.
פרשת הבונוס- בשנת 1934 התקבל בקונגרס חוק שקבע שכל חייל אמריקני שנלחם במלה"ע הראשונה יקבל בונוס בשנת 1945. בעקבות המשבר פונים אותם אנשים להובר והוא נותן להם את הכסף בשנת 1932. הבונוס הקים ביקורת נוקבת על מדיניותו.
הובר ניסה לפעול נגד המשבר בשלושה מישורים:
- נתן הלוואות לאיכרים כדי שיוכלו להמשיך לתפקד.
- הובר הטיל מכסי מגן על סחורות מיובאות וזאת במטרה לעודד קניית מוצרים אמריקאים ממפעלים אמריקאים.
- הובר יזם עבודות ציבוריות כמו סלילת כבישים ומסילות ברזל, ניקוי חופים וכד', וזאת כדי לצמצם את האבטלה ולתת לאנשים להרוויח לחמם בכבוד.
בסופו של דבר הפעולות שנקט הובר לא עזרו, כיוון שעשה מעט מדי ומאוחר מדי. הוא דבק במדיניות הקפיטליסטית עד סוף דרכו, הלך עם הראש בקיר, ולא היה ער למצב המשק האמריקאי.
תוצאות המשבר
רוזוולט נכנס לתפקידו כנשיא במרת 1933 לאחר בחירות שנערכו בשנת 1932. הוא כונן את ה"ניו דיל". העם לא האמין בהובר ובחר ברוזוולט שהחליט לכונן תוכנית כלכלית חדשה. הוא נבחר 4 פעמים ברציפות.
כתיבת תגובה