העיוורת – יעקב שטיינברג

 על המחבר
הסיפור נכתב במחצית הראשונה של המאה ה20. יעקב שטיינברג חי בשנים 1887- 1947. הוא נולד באוקראינה ועלה ארצה בשנת 1914. הרבה מסיפוריו עוסקים בחיי היהודים בעיירות מזרח אירופה.

 האכספוזיציה
עומדים לחתן את חנה העיוורת עם אלמן שיש לו שני ילדים. האם מספרת לחנה שביתו של בעלה לעתיד יהיה גדול מאוד ובעל חצר גדולה, וישכון בקצה העיירה. האם מדגישה את גודל הבית כדי להסב את דעתה של חנה מהילדים אבל היא גם מזהירה את חנה לא להתרחק מהבית עקב מיקומו.

האם מספרת לחנה שבעלה לעתיד סוחר בטבק. הטבק היה מוצר מותרות ולכן סביר להניח שהבעל אדם אמיד. גילו כבן 30.

אישה עיוורת בעיירה היהודית היא אישה שקשה למצוא לה שידוך עקב נכותה. העיוורת נחשבת לפגומה, הפגם הפיזי גורם לאמה להתייחס אליה כאישה פגומה.

 ליל הכלולות
העיוורת מגלה בליל הכלולות פרטים חדשים על הבעל. בעל זקן- מעל גיל 30 לפי מישוש פניו. לפי צעדיו, הוא אינו עוסק בטבק. לפי שיעולו (מצבו הבריאותי) ובגדיו הבלויים, הוא לא אדם במעמד כלכלי גבוה. חנה מבינה שאמה שיקרה לה. ישנם יחסים של חוסר אמון בין האם לבת. חנה נכנסת לנישואין עם תחושה קשה של חוסר אמון בבעלה ובאמה. מלווה אותה חשדנות כלפי בעלה שתמשך לאורך כל הסיפור. היא לא יודעת מה מקצועו של בעלה. השאלה שמתעוררת היא, למה האם מפקירה את ביתה בידיו של אדם זקן וחסר אמצעים.

 תפישת העולם של אנשי העיירה והעיוורון
לעתים קרובות קורה שאנשים מתייחסים לאדם, וקובעים דעה עליו לפי מאפייניו החיצוניים ולא מסוגלים לראות את המהות הפנימית של אותו אדם, האופי המיוחד שלו, מחשבות, תחושות ורגשות. האם והשדכן מייצגים את תפישת עולמם של אנשי העיירה. הם מתייחסים לחנה כאישה עיוורת, הם לא מסוגלים לראות את הייחודיות שלה ואת המהות הפנימית שלה. בשל עיוורונה, חנה משוכת לאדם זקן, אלמן וחסר אמצעים- זהו ביטוי לקביעת דעה על אדם לפי מאפייניו החיצוניים.

 עיוורון פנימי– מצב בו אדם לא מסוגל להבחין במהות הפנימית של אדם אחר שעומד מולו, ברגשות, במחשבות ובתכונות של אדם אחר. תכונה זו משויכת לשדכן ולאם בפרט, כמו לאנשי העיירה בכלל  (מטונימיה).

עיוורונה הפיזי של חנה אינו העיוורון היחיד המוצג בסיפור: אמה של חנה מצטיירת כאישה שלא מסוגלת להבחין בתכונות וברגשות של בתה. השידוך של חנה לאדם זקן, אלמן וחסר אמצעים הוא ביטוי לעיוורון הפנימי של האם. היא רואה את בתה כאדם בעל פגם שאינו ראוי לנישואין הולמים.

 החלק השני של הסיפור נפתח בהגעתה של חנה לבית בעלה. היא מצויה בחודשי היריון מתקדמים, היא לא פגשה את בעלה מאז ליל הכלולות.
שאלות שמתעוררות מקריאת החלק השני: מדוע ביתו של ר' ישראל נמצא רחוק משכונות היהודים, מדוע ביתו מבודד, האם הוא אדם חריג/ מנודה, מה הסיבה למקום מגוריו.

 אפיונו של ר' ישראל

אדם קר, מרוחק, לא מנסה ליצור קשר, לא מביע חום ואהבה כלפי משפחתו, עצבני- מתרגז במהירות, דיבורו של הבעל מתואר כנהימה ("קול נהימה")- בנהימה יש תוקפנות, היא אינה דרך דיבור המאפשרת תקשורת.

 היחסים בין חנה לבעלה

חנה ובעלה נשואים מבחינה רשמית אך הקשר ביניהם הוא קר ומנוכר. בעל עסוק בעבודתו, חנה עסוקה בעבודות הבית. אין ביניהם שיתוף של רגשות, ומחשבות, למעשה אין כמעט קשר ביניהם למרות שהם גרים באותו הבית. חנה מרגישה מאוד בודדה בסיטואציה הזו.

 הולדת התינוקת

כאשר נולדת התינוקת חל שינוי משמעותי בקרב חנה והילדים. חנה שמחה, שלווה, והילדים מתקרבים אל החום והאהבה שהיא מקרינה. התקשורת ביניהם מתרחשת דרך מגע ודרך שירה, שמסמלים חום, אהבה וקרבה. הבית משתנה משמעותית מבית קר, שיש בו שתיקות ונהימות, לבית חם ואוהב.

הבעל נכנס אל הבית לאחר השינוי באותה נהימת הפה הרגילה שלו. הוא נצמד להרגלי ההתנהגות הקבועים שלו- לא מתייחס לתינוקת, לחנה ולילדיו, אלא שומר אל אטימות וריחוק. נראה שהבעל לא מסוגל לשנות את הרגליו- הוא אינו מסוגל להביע רגש או להתייחס לרגש של אדם אחר. האטימות של הבעל באה לידי ביטוי באמירותיו על מחלת האסכרה ומות הילדים בעיירה- הוא לא מודע למשמעות דבריו והשפעתם על חנה.

 העיוורת כסיפור פואנטה
סיפור פואנטה- סיפור שבסופו מתגלים פרטים חדשים בעלי חשיבות מרכזית. הפרטים המתגלים בסיום גורמים לקורא לשנות את האופן בו הוא הבין אירועים בסיפור, מניעים של דמויות, ומסרים בסיפור. לאורכו של סיפור פואנטה מפוזרים רמזים מטרימים המתקשרים לסיום, אך הקורא יכול לזהות רמזים אלה והבינם במלואם רק לאחר קראית הסיפור כולו.

עובדות חדשות המתגלות בסיום: (1) ר' ישראל הוא קברן. (2) הבית שבו חנה מתגוררת נמצא בבית קברות.

עובדות אלה שופכות אור חדש על פרטים בסיפור:

האנשים שהלכו מחוץ לבית- לוויה, הבעל שוטף ידיים כל פעם שהוא חוזר הביתה, המטה הענק והעבד של הבעל, הבית נמצא ליד שדה פתוח, ועם זאת משהו חוסם את הרוח- המצבות, הבעל חוזר הביתה מכוסה רפש עד ברכיו, הידע של הבעל על מות התינוקות, על מחלת האסכרה ויחסו האדיש לכך.

הסיום מוביל את הקוראים לראיה חדשה של הדמויות, התנהגותן, והמניעים לפעולותיהן:

האם מאמינה שהשקרים שהיא ספרה לחנה על ר' ישראל לא יתגלו. היא מזלזלת ביכולת של חנה להבין את מה שמתרחש סביבה. האם תופשת את העיוורון של חנה כמוגבלות שמקשה עליה או אפילו מונעת ממנה לקרוא נכון את המציאות. ייתכן שהאם ידעה שחנה תגלה את האמת לבסוף, אך היא רצתה לחתן את חנה ולכן בחרה לשקר לה.

 ר' ישראל הוא קברן, דבר המסביר מספר דברים הקשורים אליו: מניעיו בסיפור, מקום מגוריו, יחסו לסובבים אותו בכלל ולחנה וילדיו בפרט, ידיעותיו בדבר מחלת האסכרה ויחסו אל עניין המוות, דרך התנהגותו, לבושו וצעדיו.

העיוורת – ניתוח מעמיק של הסיפור מאת יעקב שטיינברג

יעקב שטיינברג, שכאמור היה יוצר יהודי מוערך, כתב את הסיפור "העיוורת" במחצית הראשונה של המאה ה-20, בעידן שבו הקיום היהודי בעיירות מזרח אירופה התמודד עם אתגרים רבים. הסיפור מתאר את חייה של חנה, אישה עיוורת, ואת מערכת היחסים שלה עם בעלה ר' ישראל, קברן בעיירה.

תיאור דמויות ומאבק פנימי

חנה, העיוורת, מגלמת את המאבק הפנימי של נשים בעידן ההוא, שמתמודדות עם נכותן והשלכותיה על חייהן החברתיים. אמה של חנה, שמתמקדת בהשגת שידוך, רואה בביתה נטל שדורש פתרון מיידי, מה שמוביל אותה להציע לחנה נישואין לאדם שלא מתאים לה. הדינמיקה בין האם ובת מעידה על חוסר אמון ותקשורת לקויה, המאפיינים את מערכת היחסים במשפחה.

ר' ישראל, הבעל, מתואר כאדם קר ורחוק, שאינו מצליח ליצור קשר אמיתי עם חנה וילדיו. הבדל זה בין תחושותיה של חנה לבין התנהגותו של ר' ישראל מייצר מתח ועצבות, מה שמוביל את הקוראים לחקור את מניעיו האמיתיים ואת יחסיו עם הסובבים אותו.

העיוורון – סימבוליקה של מציאות קשה

העיוורון בסיפור מתפקד כסימבול למציאות מורכבת – לא רק העיוורון הפיזי של חנה אלא גם העיוורון הפנימי של הדמויות שסביב לה. החיבור בין העיוורון הפיזי לבין חוסר היכולת לראות את המהות הפנימית של אנשים אחרים מדגיש את הדינמיקה החברתית בעיירה. זהו מסר חשוב, המצביע על הצורך לראות מעבר למאפיינים חיצוניים ולגלות את המהות הפנימית של כל אדם.

שינויים משמעותיים בעקבות לידת התינוקת

לידת התינוקת מביאה שינוי משמעותי במערכת היחסים במשפחה. חנה משיגה תחושת אושר וחום, ומתחילה לבנות קשרים עם ילדיה, שמבוססים על אהבה והבנה. השינוי הזה לא רק משפיע על חנה אלא גם על האווירה בבית, שבו מתחילות להופיע תחושות של קרבה ורכות.

פואנטה והתפתחות הסיפור

בהתפתחות הסיפור, מתגלה בסופו שהאדם שאתו חנה נשואה הוא קברן, מה שמניב אור חדש על כל הסיפור. גילוי זה מביא את הקוראים להבין את הסיבות להתנהגות ר' ישראל ואת מיקומם בבית הקברות. העיוורון של הדמויות הופך להיות עיוורון חברתי, המצביע על כך שאין לראות את האחרים כפי שהם באמת.

השפעת הסיפור על הקורא

"העיוורת" של יעקב שטיינברג הוא סיפור שמזמין את הקורא לחשוב מחדש על תפיסותיו לגבי אנשים בעמדות שוליים, חוויותיהם והאתגרים העומדים בפניהם. התובנות המתקבלות מהסיפור נוגעות ליחסים אנושיים ולעיוורון החברתי המוביל לדעות קדומות.