הקיבוץ

1. צורת התיישבות כפרית ייחודית לישראל.

   2. זוהי צורת התיישבות שיתופית המשלבת חקלאות, תעשייה ויזמות כלכלית המתבססת על ידי בעלות משותפת וציוד משותף.

   3. הקיבוץ פועל על פי העיקרון שכל אחד עובד ותורם לקיבוץ כפי יכולתו ובתמורה מקבל מהקיבוץ לפי צרכיו.

   4. בין החברים מתקיימים שוויון ושיתוף בכל תחומי החיים: בעבודה, בצריכה, בחינוך ובחברה.

   5. לחברי הקיבוץ אין רכוש פרטי – כל נכסי הקיבוץ משותפים.

2. הקיבוץ אינו מעסיק עובדים מבחוץ.
3. מבנה הקיבוץ מחולק ל-2 חלקים: השטח הבנוי והשטח החקלאי כאשר מבני הציבור מרוכזים במרכז השטח הבנוי.
4. הקיבוץ הוקם על קרקע לאומית שנרכשה ע"י ההסתדרות הציונית למטרות התיישבות.
5. בישראל ישנם כ-270 קיבוצים.

 השינויים שחלו בקיבוצים

בשנות ה-80 נקלעה ישראל למשבר כלכלי שהשפיע על המשק כולו. הקיבוצים נפגעו במיוחד משום שרבים מהם היו בעיצומן של השקעות גדולות. רוב הקיבוצים שקעו בחובות.
למרות שהקיבוצים קיבלו סיוע ממשלתי וציבורי הם לא יצאו מהמשבר. כמו כן, עם השנים נוצר מצב שהפעילות החקלאית לבדה אינה יכולה לכלכל את הקיבוץ. כתוצאה מכל אלה הקיבוץ עבר שינויים אידיאולוגיים וכלכליים. כיום הקיבוץ הפך לחברה פחות שוויונית.
מבחינה כלכלית- הקיבוץ פתח את שעריו לתעשייה ולמסחר.

*קיבוצים שמצויים במרכז המדינה מצויים במצב כלכלי טוב והקיבוצים הנמצאים באיזורי הפריפרייה (בשוליים) עדיין במשבר כלכלי.