התבססות המשטר הנאצי

היטלר היה צריך תמיכה נרחבת, הון, כוח והפנמת האידיאולוגיה ע"י העם כדי לבסס את משטרו. הדרכים בהן הוא משתמש להשגת מטרותיו הן: תעמולה, חינוך, טרור (S.A.), הוא משתמש בחוק כדי להוציא את שאר המפלגות אל מחוץ לחוק, וכן מכונן סדרת חוקים המבססים את המשטר ונוקט צעדים מנהליים.

 השלבים בהם נקט הם:

1. הטקטיקה הנאצית החדשה:

– מינוי חברי המפלגה הנאצית לתפקידי מפתח.

– פרסום תקנות חירום שלא מאפשרות להתאסף ממניעים פוליטיים.

– שריפת הרייכסטאג- 27.2.1933, והאשמת הקומוניסטים במעשה.

– תקנות לשעת חירום- 28.2.1933, השוללות את כל זכויות הייסוד של האזרח.

– חוק ההסכמה- במרץ 1933 נערכות בחירות דמו' בגרמניה בפעם האחרונה. למרות מסע התעמולה האגרסיבי היטלר זוכה רק ב- 44% מן הקולות, דבר שמטריד אותו. ב- 23 למרץ מחוקק היטלר את "חוק ההסכמה" בו היטלר נוטל את הסמכויות מהרייכסטאג ומסמיך את הממשלה לחוקק חוקים, דבר המחזק את סמכויותיו כקנצלר ומבטל את חוקת ויימאר, בנוסך היטלר יכל לכפות את רצונו על שאר המפלגות. מפלגות הרייכסטאג הצביעו בעד החוק הזה, כי חשבו שהנשיא ייוועץ עם הממשלה לפני אישור החוק. חוק זה הוא חלק מ"תהליך האחדה", המבטל את הזכויות של המדינות המרכיבות את גרמניה, ומשמעו, ריכוז הסמכויות והשלטון בידי המפלגה הנאצית. אותן מדינות הפכו להיות חלק מהרייך הגרמני ועצמאותן נשללה מהן.

2. מדינה חד- מפלגתית:

– המפלגה הנאצית משתלטת על המנגנון הפקידותי, וקובעת זאת ב"חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי" שנחקק ב- 7.4.1933 ועיקרו מתן אישור חוקי לסילוק היהודים מכל עמדות המפתח.

– חיסול האיגודים המקצועיים- כשבעה מליון גרמנים היו חברים בארגונים מקצועיים. למרות שלארגונים האלה לא הייתה כוונה להתנגד להיטלר, הוא החליט לסלקם. ב- 1 במאי 1933 נחגג חג הפועלים בפעם האחרונה וב- 2 במאי פורקו הארגונים.

– פיזור מפלגות- גרמניה הופכת למדינה חד מפלגתית. הקומוניסטים היו הראשונים שהוצאו מחוץ לחוק. בחודשים יוני- יולי 1933 פוזרו בהדרגה שאר המפלגות מתוקף "חוק ההסמכה". ב- 14 ליולי פורסם חוק המתיר קיומה של מפלגה אחת בלבד- הנאציונל סוציאליסטית. בנובמבר נערכות בחירות שאינן דמו' כיוון שיש רק מפלגה אחת. צעד זה השלים למעשה את המהפכה הנאצית בגרמניה, והעניק לנאצים סמכות לחוקק חוקים ולהבליט את הדיקטטורה הגרמנית באין מפריע. היטלר נהפך להיות השליט היחיד של כל 18 הפדרציות.

– דיכוי הכנסיות- בשלב הראשון היטלר נמנע מלתקוף את הכנסיות, כי רצה לזכות באהדתן. ביולי 1933 נחתם הסכם בין היטלר והכנסייה הקתולית, לפיו הנאצים יכירו בחופש הדת ובזכות להגנה על מוסדות הכנסייה ובתמורה הכנסייה הכירה בחוקיות השלטון של היטלר. הכנסייה הפרוטסטנטית נעקפה ע"י הנאצים ע"י הקמת ארגון כנסייתי "פרו נאצי". הכנסייה הפרוטסטנטית מצידה, מחתה כנגד היטלר ובשנת 1935 היטלר החליט למגר את סמכותן של הכנסיות. הוא יוצר מנגנון פיקוח על הכנסיות, מתקיף אותן במלחמה אידיאולוגית, ולבסוף מנהל מסע טרור והפחדה במהלכו נאסרים אנשי כמורה רבים, נשלחים למחנות הריכוז ונשפטים. בסוף שנות ה- 30 כוחה של הכנסייה בגרמניה בטל.

3. חיסול "המהפכה השנייה":

בגרמניה קיימים שני מוקדי כוח: צבא ו- S.A.. היטלר רצה לרכוש את אמון הצבא כדי להשיג שליטה אבסולוטית, ובעתיד כדי לממש את עקרון "מרחב המחייה" ולהפוך את גרמניה לנאצית- "נאציפיקציה". היטלר זקוק לתמיכת הצבא בהפיכתו המדינית ובתפיסת מקום הנשיא, ברגע שהינדנבורג ימות. היטלר, שהיה אהוד על הצבא, הבטיח לחמש ולחזק אותו.

בשנת 1934 עומד היטלר בפני שלושה איומים: הדחה ע"י הינדנבורג, התנגדות הצבא למהלכיו והתנגדות מצד פלוגות הסער. פלוגות הסער (S.A.) ובראשם ראהם, טענו שהיטלר זנח את הבעיות הכלכליות והחברתיות של גרמניה, ודרשו ממנו לערוך "מהפכה שנייה" בעלת צביון חברתי. היטלר התנגד לרעיון, וראהם מצידו מבקש לתגבר את כוחות ה- S.A. ומבקש להתמנות כשר מלחמה. לשם השוואה, פלוגות הסער מונות באותה שנה כ- 2.5 מליון חיילים, בעוד שהצבא מונה כ- 100,000 חיילים בלבד, בגלל הגבלות הסכמי ורסאי. מאבקי הכוח בין הצבא ל- S.A. דרשו מהיטלר להחליט למי הוא מעניק את הכוח. בסופו של דבר היטלר בוחר בצבא, כי הוא מרגיש שראהם נושף בעורפו. בנוסף, יחידת ה- S.S. בראשותו של הימלר, תומכת בצעד זה, דבר המקנה להיטלר גיבוי נוסף.

היטלר מחליט לטהר את פלוגות הסער מכל הגורמים החתרניים ומחסל את ראהם.

"ליל הסכינים הארוכות"- ב- 30.6.1934 מורה היטלר לחסל כ- 1000 מאנשי פלוגות הסער ובראשם ראהם.

 ההשלכות של צעד הזה:

– חיזוק ה- S.S..

– היטלר מחזק את הצבא ובכך זוכה לנאמנות מצידו.

– הרתעת מתנגדיו של היטלר וחיזוק כוחו.

באוגוסט 1934 הינדנבורג מת והיטלר ממנה עצמו לנשיא. חיילי גרמניה מחויבים להישבע אמונים להיטלר ולא לחוקת המדינה. היטלר הופך להיות השליט הבלתי מעורער של גרמניה ונאמנות הצבא נתונה לו. הצעד הזה השלים את המהפכה החוקית שמרכזת בידי היטלר את הסמכויות- "חוק ההסכמה".

במשאל עם שנערך בגרמניה באותה שנה מצביעים 45 מליון בוחרים, היטלר זוכה בכ- 90% מהקולות.

 הטוטאליטריות כשיטה פוליטית (הדגם של פרידריך ובז'ז'ינסקי)

בעקבות האירועים במאה ה- 20, ניסו החוקרים פרידריך ובז'ז'ינסקי ליצור תיאוריה התקפה לגבי כל המשטרים הטוטאליטריים. הם ניסו למצוא גורם מאחד למשטריהם של סטאלין, היטלר ומוסוליני:

1. אידיאולוגיה-אידיאולוגיה מפותחת המהווה למעשה את התורה הרשמית. עיקריה הוא הרצון להגיע לשלמות, עקירת הישן וייסוד חברה חדשה.
2. מפלגת המונים המונהגת ע"י דיקטאטור-כאשר המפלגה שולטת בכל הקשור לממשלה ומעורבת בה.
3. מערכת טרור פיזי ופסיכולוגי-טרור המופעל באמצעות המפלגה, או משטרה חשאית, כאשר הלחץ החברתי והאיומים משפיעים על כלל החברה. ניצול של המדע, הטכנולוגיה והפסיכולוגיה לטובת המערכת.
4. פיקוח מוחלט על אמצעי התקשורת-כל אמצעי התקשורת מנוהלים ומפוקחים ע"י הממשלה. חוץ מקולה של הממשלה, שום קול אחד לא נשמע.
5. פיקוח על כלי נשק-הפרת חוקים על החזקת כלי נשק ופיתוח עצמי ומוגבר של נשק.
6. פיקוח על מרכזי כלכלה-תיאום בין גופים שהיו עצמאיים, וכיום כפופים לממשל.