קיימים שני סוגי קבוצות:
1. קבוצה המתאגדת סביב גורם רעיוני- פוליטי: מפלגה.
2. מיעוט אתני מתאגד סביב סממנים משותפים.
מיעוטים אתניים זכאים לזכויות במדינה:
– לחנך את ילדיהם עפ"י אמונתם ותרבותם.
– לדבר בשפתם.
– ללמד בשפתם.
– ייצוג בפרלמנט.
המיעוט דורש זאת כיוון שהוא פוחד מעריצות הרוב. המיעוט לא יוכל להגיע למצב של רוב ולכן מצב בו המדינה לא מאפשרת לו זכויות הוא מצב של עריצות רוב.
זכויות הקבוצה אינן שייכות לפרט היחיד. הן שייכות לקבוצה כקבוצה. המקום של זכויות אלה החל בהגדרה העצמית המשותפת של הלאומים במאה ה- 19.
בדמוקרטיה קיימות 3 תפיסות המתייחסות לזכויות הקבוצה:
1. גישה ליברלית קיצונית: אינה מתייחסת לזכויות הקבוצה. דוגלת בדיכוי כל פלורליזם לשוני, תרבותי, אתני כיוון שהזכויות הניתנות מהמדינה הן לפרט, שיכול לעשות בחייו כרצונו. המדינה מכירה בזכויות המיעוטים רק כפרטים ומחויבת להגן על זכויות האדם והאזרח של הפרטים כפרטים. גישה זו אוסרת על קיומן של תרבויות אחרות וכופה על התרבות הנשלטת להיטמע בתרבות השולטת.
2. גישה ליברלית מתונה: גם גישה זו אינה מתייחסת לזכויות הקבוצה. היא שוללת את התערבות המדינה למען חיזוק פלורליזם אתני. להבדיל מהגישה הליברלית הקיצונית, מדינה הנוקטת בגישה ליברלית מתונה אינה כופה על אזרחיה להיטמע בתרבות השולטת. מכאן, קבוצות מיעוט הרוצות לשמור על זהותן האתנית יכולות לעשות כן אך במימון עצמי שלהן וביוזמתן האישית בלי התערבות של המדינה.
3. גישה המכירה בזכויות הקבוצה: גישה זו מכירה בזכויות האדם והאזרח של כל פרט כחלק מקבוצה, וכן בזכותן של קבוצות לקיום ומימוש הזהות האתנית הייחודית שלהן. לכן, המדינה מחוקקת חוקים כדי לשמור על זכויות המיעוט. חוקים אלה מעוגנים לרוב בחוקה, או מהווים חלק מחוקי הייסוד.
זכויות הקבוצה המוכרות במדינות השונות
הזכות למערכת חינוך אוטונומית בלשון הקבוצה, הכרה בשפת המיעוט כשפה רשמית במדינה, הזכות לייצוג בפרלמנט ובמוסדות השלטון, הזכות לחופש פולחן.
כל מדינה מעניקה זכויות למיעוטים בה לפי ראות עיניה.
קיימים אמצעים נוספים למתן זכויות למיעוטים והם פדרליזם ואוטונומיה, המהוות שלטון עצמי טריטוריאלי במקום בו מרוכז מיעוט המהווה רוב.
פדרליזם
בשיטה זו המדינה מחולקת למחוזות, כאשר לכל מחוז יש פרלמנט, ממשלה, מנהל ציבורי ומערכת שיפוטית, ומתקיימת חלוקת סמכויות בין רשויות השלטון המרכזיות של המדינה והמחוזיות. שיטה זו מאפשרת למיעוט להפעיל שלטון עצמי באזורים בו הוא רוב.
אוטונומיה
שלטון עצמי פנימי, שלהבדיל משיטת הממשל הפדרטיבי, מוענק רק באזורים מסוימים למיעוטים במדינה.
קיימים שני סוגי אוטונומיות:
1. אוטונומיה טריטוריאלית- המדינה מעניקה ממשל אוטונומי לקבוצה המהווה רוב באזור מסוים במדינה. הממשל האוטונומי הוא רחב היקף וכולל פרלמנט, מערכת משפטית ומנהל ציבורי. אוטונומיה טריטוריאלית אינה כוללת סמכויות בתחום החוץ והביטחון.
2. אוטונומיה קהילתית- אוטונומיה זו מתקיימת במקרים בהם קבוצת המיעוט מפוזרת במדינה וניתנת לחברי קבוצת המיעוט ללא שום קשר למיקום גיאוגרפי. אוטונומיה זו הוגדרה גם כאוטונומיה אישית, במקרה שניתנה לכל פרט הזכות להחליט אם הוא מצטרף לקבוצה הנהנית מאוטונומיה או לא. ישנה אוטונומיה קהילתית- תרבותית בה דגש הוא על שלטון עצמי בתחומי החינוך, הדת והתרבות.
כתיבת תגובה