בסיפור "יגון" יש התרכזות בנושא אחד- ניסוח תמציתי, דמות ראשית אחת בלבד, מסגרת זמן מצומצמת של יממה אחת בלבד. התפתחות חד כיוונית – האירועים נמסרים בסדר כרונולוגי.
1. כותרת הסיפור: כותרת הסיפור משמעותית, ומכוונת את הסיפור אל הנושא המרכזי שלו: אווירת יגון, בה שרוי הגיבור הראשי.
2. מבנה הסיפור:
א. אקספוזיציה- פתיחת הסיפור מציגה את הדמות הראשית, יונה על המאפיינים העיקריים שלה: עוני, קשיי פרנסה, בדידות ודיכאון וכן את האנושיות של הסוסה, השקועה במחשבות. יש קשר הדוק בין הפתיחה להמשך הסיפור, אשר מהווה פירוט והרחבה ע"י תיאור אירועים מוחשיים, מהם משתמעים אותם איפיונים, שהוצגו בפתיחה. מהלך הסיפור מהווה הדגמה של הפתיחה.
ב. גוף הסיפור- תיאור של כמה מפגשים:
– בין יונה לאיש הצבא.
– בין יונה לשלושת נוסעים שיכורים.
– בין יונה לחצרן.
– בין יונה לרכב הצעיר בחצר העגלונים.
– בין יונה לסוסתו שבאורווה.
ג. סיום הסיפור- סיום הסיפור הוא סיום סגור, מפני שיש פתרון – מסקנה, אשר נושאת מסר חינוכי כללי: האטימות הכללית של בני האדם בעיר הגדולה, והבדידות שחש הפרט בתוך עולם זה, בו כל אדם שקוע בעצמו ואינו מוכן להקשיב לזולתו, יוצרים מצב נפשי קשה מאוד ובלתי נסבל. אפילו החברה של בעל החיים – הסוסה, היא תחליף עדיף בשביל הפרט על פני חברת בני אדם. רק במחצית הסיפור זוכה הגיבור לקשב מהסוסה והשתתפות איתו ביגונו. לעומת זאת, בכפר קטן בו כולם מכירים את כולם, בעיית הבדידות אינה קיימת. יונה יודע, כי אילו היה בכפרו, היה מוצא שם נשים רחמניות שהיו מקשיבות לדבריו ובוכות. אולי לא על המת המיוחד שלו, אלא בוכות על כל מת, אבל הדבר היה עוזר לו לפתוח את פיו, להשתפך ולהתפרק.
הסיפור מעביר מסר, כל אדם זקוק לקשר עם הזולת, כדי שישתתף איתו בחוויותיו, במיוחד בשעת צרה ואסון. תחושת ההשתתפות וההזדהות, שמעניק הזולת, מקילה על האדם מבחינה נפשית ומסייעת לו להתגבר על כאבו.
3. סיפור דמות: הסיפור מתרכז באיפיון הדמות הראשית – יונה, כאשר ליתר הדמויות אין עמידה עצמאית בסיפור ותכליתן להאיר את יונה. איפיון הדמות הראשית נמסר בסיפור על ידי שלושה אמצעים:
א. איפיון עקיף : ע"י תיאור התנהגותו של יונה מסיק הקורא את בדידותו וגעגועיו לקשר אנושי. מתיאור התנהגות יתר הדמויות מסיק הקורא את גסותם ואטימותם.
ב. איפיון עקיף ע"י אנלוגיה ניגודית : בין יונה לבין יתר הדמויות. אנלוגיה ניגודית בין יתר הדמויות כלפי יונה לבין התנהגות סוסתו אליו – היא היחידה שמקשיבה לו ומשתתפת איתו בחוויותיו.
ג. איפיון עקיף ע"י דיאלוגים : אופי הדיאלוגים בין יונה לדמויות האחרות בסיפור היא גם כן דרך לאיפיון הדמות.
4. תיאורים חיצוניים: הסופר ממעט בתיאורים חיצוניים של הדמות והנוף. הוא מסתפק רק בתיאור חיצוני, המסייע להבליט תכונה מסויימת באישיות הגיבור למשל: כשהוא מתאר את אדישות הרכב לשלג היורד עליו , המעידה על מצבו הנפשי הדכאוני: "אפילו אם יפול על יונה גוש שלג גדול לא יטרח לנערו". גם הנוף אינו מתואר לשמו, אלא רק כאמצעי המסייע להמחשת האווירה: התיאור של השלג היורד, הקור העז, הקדרות של העיר והאורות החיוורים של העיר משמים רגע – תפאורה הולמת, אשר תורמת לעיצוב המסכנות והבדידות של הרכב.
5. יסודות ריאליסטיים: התיאורים נותנים ביטוי נאמן למציאות חיים מסויימת, ועם זאת אין כאן תיאור אובייקטיבי לחלוטין. הסופר בתיאוריו נוקט עמדה שיפוטית, התומכת באופן חיובי מאוד ביונה ושוללת את התייחסות האנשים אל יונה, בהם פוגש בעיר הגדולה, לכן אין זה סיפור ריאליסטי מובהק.
6. מספר כל יודע: דמות הסופר היא של "מספר כל יודע", אשר נמצא מחוץ להתרחשות הסיפורית, אך יודע על דמויותיו הכל- את מחשבותיהם ורגשותיהם הכמוסים, תוכניותיהם ומעשיהם וזאת ברמת מודעות גבוהה בהרבה ממה שיודעות הדמויות על עצמן.
7. סמליות: יונה אינו דמות חד פעמית יוצאת דופן, אלא דמות טיפוסית, המסמלת אנשים רבים כמותו בעולם.
8. מוטיבים: מוטיב של ניסיון למגע אנושי (כדרך להפיג את הבדידות) נושא שחוזר כמה פעמים במהלך היצירה. דוגמא: ניסיונותיו החוזרים ונשנים של יונה להתקרב אל הדמויות שפוגש. מוטיב של יגון, כשהוא חוזר בנסיבות שונות להזכיר את אסון אובדן בנו.
מוטיב של בדידות, כאשר ניסיונותיו החוזרים ליצור קשר אנושי נכשלים בזה אחר זה עד להצלחתו בסוף הסיפור ליצור קשר חלופי עם סוסתו.
כתיבת תגובה