יחסי עובד מעביד

 דיני עבודה הם התחום המשפטי שעוסק ביחסי עובד מעביד. יצירת היחסים האלה, זכויות וחובות של עובדים ומעבידים, יחסי המעביד עם האיגוד שמייצג את עובדיו.  אין אדם שמערכת  הזכויות הזאת אינה חלה עליו במהלך חייו, יש חשיבות עצומה לדיני עבודה והם מתחלקים לשני תחומי משנה:

1. משפט העבודה האישי- העובד הבודד.

2. משפט העבודה הקיבוצי- עוסק בדינים של ארגוני עובדים.

המונח יחסי עובד מעביד- עובד מעביד, קבלן עצמאי, מזמין עבודה, התנדבות.  חברים העמותה, מנהל במסגרת חברה, מתן שירות המסגרת ושוטפות ועוד…

עיקר נדבר על מתן שירותי עבודה במסגרת עובד מעביד, יש קשר חוזי שעל פיו עובד אדם לא עבור עצמו אלא אצל אדם אחר, ומקבל בתמורה שכר. יש קושי בהגדרה של אדם שכיר ועצמאי. יחסי עובד ומעביד לא מוגדרים בחוק. בתי המשפט נתנו כל מיני הגדרות ומבחנים לנסות לאבחן לגבי מקרים אפורים האם מדובר במקרה של עובד מעביד או לא ביחסים של עובד מעביד.

 משמעות הסיווג

נתחיל בדוגמא: בעל מלאכה קטן מעוניין בגינה סביב בית המלאכה שלו , והזמין גנן, הגנן עבד וקיבל שכר. בעל המלאכה היה מרוצה מהעבודה שלו ורצה שהגנן יתחזק את הגינה שלו ויבוא פעמים בשבוע שלוש שעות כל פעם, סוף חודש משכורת,אפילו אמר לו שלא יביא כלים משלו שיש לו כלים במחסן שישתמש בהם, אחרי שנתיים הגנן בא ודרש את התנאים של עובד, בעל המלאכה טען שהגנן לא עובד שלו הוא עצמאי, הגנן טוען: עברו שנתיים אני בא בשעות קבועות, אתה מספק לי כלי עבודה ונותן לי משכורת כל חודש, ברור שאני שכיר. מתעוררת מחלוקת האם זה מצב של יחסי עובד מעביד או עצמאי ומזמין עבודה.

נניח: שבמהלך העבודה- הגנן נפצע, תאונת עבודה, טובעים את ביטוח לאומי, ופנה לביטוח לאומי שישלם לו על הפגיעה, נכות- במצב הזה הביטוח הלאומי אמור לבדוק האם המעביד שלך שילם לך ביטוח לאומי עבור העובד. אם היו יחסי עובד מעביד והמעביד לא שילם, העובד יקבל את הכסף, והמעביד ישלם את כל השנים שלא שילם ביטוח לאומי וגם את עלות הנזק. לעומת זאת אם לא היו יחסי עובד מעביד הגנן לא הצהיר כעצמאי אז הוא לא יקבל כלום.

 ההשלכות המשפטיות אם יש או אין עובד מעביד:

א. זכויות בסיסיות- אם יש יחסי עובד מעביד העובד חשוף לחוקים ע"י המדינה: שכר מינימום, חופשה, פיצוי פיצויים, תוספת יוקר, פנסיה)

ב. קביעת הרשות השיפוטית המוסמכת- יש סכסוך בין 2 יחסי עובד מעביד אך ורק לבית הדין לעבודה יש סמכות לדון במקרה , אך אם אין יחסי עובד מעביר זה בית משפט רגיל.

ג. דיני נזיקין-  אדם ניזוק כתוצאה ממעשה אבלה של חברו ( התנהגות פסולה שמצואה ברשימת האבלות) אם עובד גורם נזק בעבודה למישהו אחר אפשר לטבוע את האדם לעומת זאת אם היחסים קבלן- עצמאי אפשר לטבוע את מזמין העבודה אך ורק על התרשלות בבחירת מזמין העבודה.

ד. דיני עונשין- יש עבירות פליליות שהעונש ביחסי עובד מעביר יותר חמורות. גניבה רגילה מקסימום 3 שנים, גניבה ממעביד עונש יותר חמור 5 שנים.

ה. דיני מיסים- סעיף 2 לפקודת מה ההכנסה, מקורות ההכנסה יש התחייבות שונה הכנסה במשק או ממשלוח יד. 2.2 הכנסה ממשכורת- שכיר- עובד מעביד- סיוג שלהם יש הרבה הבדלים כמו שמסתיימות מערכת היחסים לעובד מעביד נותנים מענק פרישה, פתור על סכום זה מיסים עד 10000. אדם עבד במקום 30 שנה משכורת אחרונה 20000 המעביד נותן לו 600000 אז הוא חייב במס, מס הכנסה קובע שיש פתור ממס לכל שנה של משכורת. 30* 10000 = 300000 כלומר האדם משלם מס רק על ה300000 הנוספים. אותם סיטואציה אבל עצמאי הוא מקבל חוב 600000 הוא חייב במס את על כל הכסף. סעיף 28 א' – קיזוז הפסדים- הפסד שהיה לאדם מעסק או משלוח יד- אפשר לקזז השנה מכל הכנסה אחרת שש לאדם (פנסיה צבאית) – רק באותה שנת המס, ובשנים הבאות ניתן לקזז רק מהעסק הוא ממשלוח יד. היה עצמאי- הפסיד- שכיר אסור לקזז את המס. רק מתחילת שנת 2007 – הפסדים שצמחו בשנת 2007 ניתן יהיה לקזז כנגד הכנסה ממשכורת.  עצמאי שהפך להיות שכיר- לא יקזזו, אך אן חזר להיות עצמאי- יקזזו.  ב2007 שינו את זה – הפסדים שניצרו החל משנת 2007  אפשר לקזז ממשכורת במגבלות מסוימות.

ו. דיני הקניין הרוחני- נכסים בלתי מוחשיים- מדובר על זכויות על נכסים בלתי מוחשיים באיזה מסגרת נולד ופיתחו את הנכס הבלתי מוחשי- נוצר במסגרת יחסי עובד מעביד- שייך למעביד, נוצר עצמאי- צריך לבדוק. כנ"ל גם פטנטים , זכויות יוצרים-חוק זכיות מבצעים-סוג של מוחשי, חוק זכויות מטפחים של זני צמחים- סוג של נכס רוחני מצליח לטפח זן חדש.כל זה תוך כדי העודה שייך למעביד. חשיבות ההבחנה בין יחסי עובד מעביד ובין מזמין עבודה וקבלן- היא חשובה.

 מה המבחנים שקבעה הפסיקה ע"מ לאפשר את ההבחנה אם יש יחסי עובד מעביד או לא:

1. הגדרת  מהות הקשר ע"י הצדדים להתקשרות- לפעמים אדם מזמין עבודה ועוזה חוזה מזמין העבודה קורא לחוזה " חוזה להזמנת שירות" ונרשם בסעיפים: לא יהיו יחסי עובד מעביד, חוזה קובע שאין יחסי עובד מעביד. בית המשפט קבעו שלכותרת שנתנו הצדדים לחוזה יש משקל נמוך. בית המשפט יבדוק את מכלול היחסים, כי בית המשפט יודע שלפעמים מזמין העבודה רוצה ליצור מעטפת חזותית כאילו אין בינהם יחסי עובד מעביד, אי קיומה של מערכת עובד מעביד היא מציאות מסוימת, אם מסתבר שכן יש יחסי עובד מעביד למרות שנתנו את הכותרת בחוזה  בית המשפט יקבל את יחסי העובד מעביד. אי אפשר לשנות את המציאות של יחסי עובד מעביד, מה שבוחן את היחסים זו המציאות.

2. צורת תשלום השכר- בסיס לחישוב השכר (יומי, חודשי, לפי תפוקה) לא מהות התשלום עצמו גורם ליחסי עובד מעביד, חישובי השכר יכולים להיות בכל צורה ואין לזה משמעות, אפילו מספק העבודה עושה חשבוניות, משלם ביטוח לאומי, אין לראות בזה יחסי עובד מעביד. אין למבחן הזה משקל משמעותי.

3. מבחן המרות והפיקוח- מבחן השליטה- היה מקובל העבר והיום פחות ופחות משתמשים בו, "עובד שהיה נתון למרותו הוא לפיקוחו של אדם אחר וקיבל ממנו הוראות באשר לביצוע עבודתו" לכאורה הדבר ברור עובד שעבד אצל מישהו והיה עליו פיקוח וביקורת הוא עובד, היום הרבה מקומות עבודה נותנים עצמאות מאוד גדולה לעובדים שלהם (עובדים שיש להם מיומנות מקציעים מיוחדת וקשה לפקח על מה שהם עושים, עובדים באינטרנט שעובדים מהבית וכו') בימינו לאור הגמישות הגדולה שיש בעבודות. בית המשפט שינו את הכללים והמבחן הזה לא תמיד מתאים. אין לו משקל גדול, אבל משלבים אותו עם מבחנים אחרים.[

4. מבחן הקשר האישי- קובע: " עובד הוא אדם שחייב לבצע את העבודה באופן אישי ולכן אינו רשאי או אינו חייב להזדקק למחליף על חשבונות" המבחן הזה קובע שאשם שכיר חייב לבצע האופן אישי את העבודה (לא יכול לשלוח מישהו אחר במקומו) אבל הוא לא חייב נניח שהוא חולה הוא לא חייב לספק מישהו אחר לעבודה (כמוח עצמאי שאפשר להגיד לו תשלח מישהו אחר) שכיר לא צריך לדאוג למישהו אחר. מקרה: היה סטודנט שהעבודה שלו הייתה לאסוף טפסים של לוטו שבוע אחת הלך למילואים ושלח את אח שלו במקומו, והחברה פיטרה אותו והוא רצה פיצויי פיטורין, החברה טענה שאתה התנהגת כעצמאי בזה ששלחת מישהו אחר לעשות את תפקידך אתה עצמאי לו מגיע לך פיצויי פיטורין. בית המשפט לא נתן למעביד להתחמק וטען שהתנאי (לשלוח מישהו אחר) הזה הוא תנאי שולי. הוא תנאי הכרחי כדי שיתקיימו יחסי עובד מעביד אבל לא תנאי מספיק , אם התנאי לא מתקיים ברור שאין יחסי עובד מעביד אבל קיומי של התנאי לא מפסיק . (מישהו פנה למשרד עורכי דין והוא ביקש אחד ספציפי אבל הם שלחו מישהו אחר – הם הפרו חוזה, אבל הוא לא שכיר שלהם) המבחן הזה יכול לשלול יחסי עובד מעביד אבל לא יכול להוכיח שיש יחסי עובד מעביד. אם ברור ממהות הקשר שלא משנה מי בא לעבודה אז ברור שאין קשר אישי ואין יחסי עובד מעביד, עובד יחול על אדם יחיד כי נדרש קשר אישי בין המעסיק לעובד, חברה לא יכולה להיות שכירה, דוגמא: כמה מרצים הקימו חברה והם נתנו שירותי הרצאות, הם גם הוציאו חשבוניות,מרצה הגיע למוסד כלשהו דרך החברה והרצה שם יום אחד הם פיטרו אותו המרצה הוא יחיד והוא התנהג כמו שכיר בא בשעות קבועה ורצה פיצוי פיטורין , בית הדין לעבודה- התעלם מהאישיות המשפטית של החברה והסתכל מעבר לזה, חברה משל עצמה לא יכולה להיות שכירה, אדם מתוך החברה כמו המרצה יכול להיות שכיר.

5. בעלות על כלי עבודה  וכלי יצור- המעביד מספק כלי עבודה ויצור ומשתמשים בהם: מראה לכיוון של יחסי עובד מעביד. פקיד שמביא את העט שלו מהבית- לא עצמאי , נהג משאית שמביא משאית-מושך לעצמאי. רכב פרטי לעבודה לא נחשב כלי עבודה לכיוון של שכיר- כי רכב יש כמעט לכל אדם.

6. מבחן ההשתלבות- המבחן החשוב ביותר "קובע עובד הוא אדם שמשולב במפעל ואין לא עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני" שני פנים : 1. פן חיובי- שיהיה מנגנון שניתן להשתלב בו והעבודה שמדובר עליה נחוצה למהלך פעילותו.   2. פן שלילי- הדרישה שמבצע העבודה לא יהיה בעל עסק עצמאי שמשרת את המפעל כגורם חיצוני.  הדרישה שיהיה גוף שאפשר להשתלב בו, אבל לא כעצמאי.  שני מקרי קצה:
א. בעל עסק עצמאי נותן שירותים של תיקוני חשמל- יש מפעל גדול וכל פעם שהם צריכים הם מתקשרים אליו והוא בא, ניתן להשתלב במפעל אבל כחיצוני וכן ברור שמבחן ההשתלבות לא קורה פה.
ב. במפעל גדול יש אנשים שעובדים, באים בשעה מסוימת ופועלים על פי לוח זמנים מוגדר. העובדים לא עושים כרצונם, אין להם עסק עצמאי. יש מפעל שאפשר להשתלב בו והמשתלבים הם עובדים.

פסק דיו מור נגד אנג'ל

 אדם בשם מור היה בעלים של משרד לקירות פרטיות- הוא היה מקבל פרויקטים ומי שהיה מבצע את החקירה היו חוקרים פרטיים בניהם אנג'ל, כל חוקר היה רשאי לסרב לקבל תיק, החוקר עורך את החקירה לפי שיקול דעתו, מור לא מתערב בחקירה, לא נקבע מועד לסיום החקירה( אלא אם הלקוח דרש זאת) לא נקבעו שעות עבודה, החוקר קבע לעצמו את התנאים. בסיום החקירה, מור גבה את הכסף ונתן 35% לחוקר כנגד חשבונית מס, הוצ' רכב וכלכלה היו על חשבון החוקר, הוצ' לינה חריגות מור היה משלם,מור שילם לגופים שנתנו מידע, צילומים והעתקת מסמכים  עשו במשרד של מור, הדוח נכתב על ניר שמור סיפק, ואנג'ל לא עסק במשהו אחר מלבד עסקיו אצל מור. יחסים נמשכו 7 שנים. יום אחד מור הוגיע לאנג'ל שהוא לא מעביר לו יותר תיקים. אנג'ל סטודנט למשפטית הגיש תביעה ודרש תנאים של עובד, בבית הדין האזורי נדחתה התביעה וטענו שאין יחסי עובד מעביד. אנג'ל ערער לבית הדין הארצי לעבודה והוא קבע שיש יחסי עובד מעביד, מור ערער לבג"צ והיה מחלוקת בין השופטים:

השופט ברק וגולבדר- טענו באו נבדוק את מבחן ההשתלבות- לפי זה יש ארגון שאפשר להשתלב בו , האם אנג'ל השתלב בו? כן הוא השתלב בו, כחיצוני- זאת השאלה אנג'ל היה מוציא חשבונית למור, ברור שאנג'ל חלק ממערך הארגוני של חלק מהחקירות, עצמאי או פנימי-הם טענו שאין לאנג'ל לקוחות משל עצמו, ההשקעה הסיכוי של הרווח וההפסד אינו מוטל אלא על בעל המשרד, החוקר לא לוקח סיכונים, " ההתפתחות יצרה תפיסה חדשה לגבי מקום העבודה כן למשל העובד לא צריך להיות צמיד… התפתחו יחסי המרות והכפיפות.." מתאפשר גמישות המקום מושבו של העובד לא חייב להיותך המשרד יש גמישות. ברקוגולבדר טענו שלא שכיר.

השופט טל- טען שממכלול הסימנים מעיד שאנג'ל לא היה עובד של מור, מאדם עצמאי בוחר לא את התיקים, נתון שאנג'ל התנהג בחוסר תום לב שכל השנים הוא היה מרוצה מהעסקה ובאופן מפתיע אחרי 7 שנים הוא לא מרוצה- חוסר הגינות, חוסר תום לב.

תוצאות הפסק דין תתקשה להבטיח מראש יחסים בין הצדדים לא יחשבו ליחסי עובד מעביד ולהפך ספק רב האם זאת תוצאה ראויה או מוצדקת" – השופט טל היה בדעת יחיד לכן קבעו שיש יחסי עובד מעביד.

 איך הכניסו את שאר המבחנים לתוך מבחן ההשתלבות:

הפן החיובי- ההשתלבות בקשר חוזי שמגדיר את ביצוע העבודה כמטרה עיקרית לא נוספת למטרה אחרת. קשר חוזי- מבחן הקשר האישי . כל המבחנים האחרים הם עזר כדי לקבוע לפי מבחן ההשתלבות: אתו אדם צריך לבצע את העבודה ולא מישהו אחר- קשר אישי, עבודה כמטרה עיקרית- כלים, לקחת עובד לעשות תפקיד שלא התפקיד שלו לנייד את העובד, אצל עצמאי אי אפשר וכו'.

פן שלילי- סממני ההיכר של גורם חיצוני- אדם שיש לו הכר משלו, יש לו אמצעי יצור, הוצ' היצור עליו, מעסיק עובדים משלו,משקיע הון, יש עליו סיכוי לרווח וסיכוי להפסד, שליטה בגודל העסק, לא משתמש במשרדי המעסיק, מוסר ערבות בנקאית, לא משתפים אותו בישיבות החברה, יש לו לקוחות משלו וכו'. יש מקרים שהעובד נושא בהוצ' מסוימות ונותנים פיצוי גלובלי או החזר כספי.  יש הרבה מקרים לא פשוטים וצריך להראות לאיזה כיוון זה מושך.

 פסק דין סרוסי נגד בית הדין לעבודה והמוסד לביטוח לאומי- דיון נוסף בבג"ץ

סרוסי עבד בקופת חולים כללית. ב- 1990 נבחר לסגן ממלא מקום ראש מועצת ירוחם, ועזב את העבודה בקופת החולים. אחרי שנתיים התפרקה המועצה והוא מצא את עצמו בלי עבודה, ניסה להתקבל חזרה לקופת חולים אבל לא קיבלו אותו, הלך לבקש אבטלה, ובמוסד לביטוח לאומי אמרו לו אין יחסי עובד מעביד זה סטאטוס לא שכיר. הוא אפילו הראה שהורידו לו ביטוח לאומי לדמי אבטלה כאשר עבד בקופת חולים ביטוח לאומי דחה אותו והוא גם הפסיד בבית דין לענייני עבודה,ובעליון טענו: הדבר המקובל היה שראשי מועצות לא נחשבים לעובדים לכן אי אפשר להגיד שנפלה טעות, ואי אפשר להגיד שבית המשפט המחוזי טעה. וגם בעליו דחו את הבקשה שלו. הוא ביקש דיון נוסף. בדיון הנוסף השופט ברק כתב: יש לנו את סעיף 150 שמדבר על עובד בשנים הראשונות- בית דין לעבודה- יחסי עובד מעביד זה אותו הדבר. עובד לכל דבר ועניין יש יחסים. פעם התפיסה הייתה שיחסים עובד מעביד זה דבר מסוים- תפיסה אוניברסאלית. במשך השנים חל שינוי בבית הדין לעבודה- המושג יחסי עובד מעביד יש משמעות שונה ביחס לדיני עבודה וחוקים סוציאליים ולדברים אחרים שי משמעות אחרת. השופט ברק אמר – חידוש- אסור שיהיה מצב שהגדרת יחסי עובד מעביד תכפה את עצמו וישתמש במקרים שלא צריך וגם הפוך מה שרשום בהגדרה של יחסי עובד מעביד- אסור להיות מקובע. הפרשנות שתהיה היא לאותו דבר ועניין. הוא טען שאפילו בחוק ביטוח לאומי עצמו יש הגדרות שונות למושג. מה המטרה של ביטוח הכנסה? אדם שנפסקה לו העבודה ,לספק לו הכנסה , כסף עד שימצא עבודה חדשה.

זהו המטרה מה זה משנה איך האדם הגיע לעבודה שבו הוא עובד, אדם עובד- מקור הכנסתו. ביטוח אבטלה צריך להגן גם על אנשים כאלה גישתו של בית הדין הארצי לעבודה נפלה טעות מהותית ושהצדק  מחייב התערבות. בית המשפט קבע שסרוסי זכאי לקבל דמי אבטלה. היו למקרה הזה משמעויות מרחיקות לכת. שכל אחד יכול לפרש את המושג איך שנראה בקשר לעניין ספציפי. פס"ד זה נתן המון כוח לבית המשפט והכניס אי ודאות לחוקי העבודה ולמשפט בכלל.

חיילים– עובדים של הצבא- בסדיר בקבע או במילואים- אין יחסי עובד מעביד. הם בעלי מעמד מיוחד שנובע מחוקים שמסדרים את נושא השירות בצה"ל. הזכויות והחובות שלהם נקבעים מחוקים ולא מיחסי עובד מעביד.

שרים, חברי כנסת למדינה– אין יחסי עובד מעביד. שייכים לקבוצה מיוחדת שעבודתם נובעת לא מהתקשרות כלשהי לצורך עבודה אלא מסטאטוס מסוים שקבוע בחוק. עוד בעלי תפקידים מהסוג הזה: שופטים, דיינים חברי כנסת, נבחרי ציבור של רשיות מקומיות וכו'.

מתנדבים– אין יחסי עובד מעביד.

בן שעובד במפעל של העסק של אבא– אין מניעה שקרוב משפחה יהיה עובד של הקרוב שלו, אך בית הדין יבדוק בצורה יותר מדויקת.