ליבי במזרח – יהודה הלוי

השיר הוא שיר ציון שמדבר על הסבל הנפשי בגלות, שיר שיוצא מתוך תפישה דתית שציון היא ארץ הקודש ורק בה ייגאל העם היהודי.

 בית ראשון:

דלת: הדובר פותח את השיר בתיאור מצבו הנפשי, ליבו, הגעגועים הנפשיים והרצונות, כולם בא"י המכונה מזרח. הגוף הפיזי לעומת זאת נמצא ספרת המכונה סוף מערב. יש שניות בהוויה, כלומר הנפש חצויה וקרועה.

סוגר: הדובר שואל את עצמו איך יוכל ליהנות מהאוכל כמטונימיה להנאה מהנאות החיים. כלומר איך הוא יכול ליהנות מהנאות החיים בספרד כאשר הוא כ"כ סובל מהריחוק שלו מא"י.

 בית שני:

דלת: הדובר מתייחס לנדריו ואסריו של היהודי. כל יהודי נשבע לעלות לא"י ואוסר על עצמו לחיות בגלות. הדובר שאול עצמו איך יוכל לקיים את השבועה (אשלם- אקיים).

סוגר: הדובר מצביע על הבעיה שלו לעלות לא"י. אדום- נוצרי, באותה תקופה שלטו הצלבנים בא"י ולא מתנו ליהודים להיכנס. הדובר נשאר כבול בספרד מבחינה מנטאלית (ספרד- כבל ערב- מוסלמים).

 בית שלישי:

דלת: הדובר מתאר את הניגודים בין א"י וספרד. ספרד מאופיינת בעושר שלה, וא"י חרבה, בית המקדש נחרב ונותר ממנו חלק קטן. הדביר הוא החלק הקדוש בבית המקדש והוא נחרב. הדובר אומר שהוא מוכן לעזוב את כל מה שיש בספרד למען א"י.

סוגר: הדובר רוצה לראות את בימ"ש, ולממש את החזון היהודי. הוא מעדיף את הריסות ארץ הקודש על פני תפארת ספרד.

 אמצעים אומנותיים:

השיר עומד בכל כללי הכתיבה של ימי הביניים:

1. חרוז מבריח- הצליל 'רב' מסיים את כל הסוגרים. הצליל מדגיש את התוכן והזמן הרב בו נמצא היהודי בגולה.

2. תפארת הפתיחה– הדלת של הבית הראשון מכילה את הרעיון המרכזי. הדובר חש חצוי וקרוע בשל המרחק העצום ממימוש רצונותיו. כמו כן הדלת והסוגר של הבית הראשון מתחרזים.

3. צימודים- הצימוד המרכזי הוא חבל- כבל. הצימוד בא להדגיש את חוסר יכולתו של הדובר להגיע לא"י ואת תחושותיו בגולה. גם בספרד וגם בא"י ישנם מחסומים (כבל, חבל) שמונעים ממנו להביא את תפישתו הדתית לידי ביטוי. צימוד נוסף: יקל- יקר, מדגיש את הפער בין א"י וספרד.

4. ניגודים– לב- גוף, מזרח- מערב, כל טוב ספרד בניגוד לא"י החרבה. הניגודים מתפרשים על פני מספר תחומים: הניגוד הנפשי, שמתייחס אל הנוכחות הפיזית מול הכמיהה הנפשית. ניגוד מדיני- גיאוגרפי בין א"י לספרד. ניגוד כלכלי שבא לידי ביטוי בבית האחרון. ריבוי בניגודים מדגיש את מצוקתו של הדובר, ייסוריו וקשייו הרבים.

5. חריזה פנימית- נדריי- אסריי, ראות- עופרות, מערב- יערב, וכד'.

6. שיבוץ- בספר תהילים מופיע המשפט: "מזרח ממערב" ובספר שיר השירים מופיע המשפט: "אני ישנה ולבי ער". השני הרעיונות המקראיים שובצו לתוך השיר כדי להאדיר, לפאר ולהדגיש את הרצינות הרבה המובעת בו.

7. אליטרציה- מופעה בסוגר של הבית הראשון: "איך אטעמה את אשר אוכל". אליטרציה מורכבת המכילה מטונימיה (האוכל מול הנאות החיים.

8. רמיזה- הדובר מכנה את הצלבנים הנוצרים בשם אחר- אדום.

9. פסיחה- השיר שובר את המוסכמות ואת כללי הכתיבה בכך שהוא מציג שתי פסיחות בבתים השני והשלישי ויוצר צרימה צלילית שבאה להדגיש את מצבו הנפשי של הדובר. כשם שהמשפט נחצה ונקטע, כך גם נפשו של הדובר קרועה ומיוסרת.

בנוסף ישנם עוד כמה אמצעים אומנותיים שלא קשורים למסגרת ימי הביניים:

– בבית השני המילה ציון שפותחת את הסוגר והמילה ערב שסוגרת אותו, מרוחקות פיזית בשיר ומראות את הריחוק הנפשי והפיזי בין ספרד לא"י.

– המילה שפותחת את השיר "לבי" והמילה שסוגרת אותו "נחרב" מתמצתות את מהות השיר: לבי נחרב.

– המילה איך חוזרת שלוש פעמים במהלך השיר. זו מילת תמיהה שבאה להציג את חוסר האונים של הדובר, אבל המילה הזו גם את מגילת איכה שכולה קינות על חורבן הבית. הפנייה זו באה להדגיש את ייסוריו של הדובר.