שם מדעי: Litchi chinensis.

 הליצ'י הוא עץ פרי טרופי, אקזוטי, ירוק עד שיכול להתנשא לגובה של עד 20 מטר. יש להגן על עץ צעיר מפני טמפרטורות קיצוניות ורוחות, אולם במשך השנים הופך העץ לעמיד בפני מזג אוויר קיצוני. התפתחותו של הליצ'י איטית וחייו ארוכים.

 מקורו של הליצ'י הוא בדרום סין, כיום מגדלים את הליצ'י באופן מסחרי בישראל, אפריקה הדרומית, הודו, אוסטרליה וארצות הברית.
תנאי האקלים האידיאליים להתפתחות עץ הליצ'י הם קיץ חם ולח, שמש מלאה לפריחה ולהתפתחות הפרי ומעט צינת חורף להתפתחות ניצני הפריחה.

 אורך גלעין הליצ'י הוא כ- 2 ס"מ וקוטרו 1 – 1.5 ס"מ. קוטרו של פרי ממוצע הוא כ-3 ס"מ, הפרי הוא בשרני, צבעו לבן וטעמו מתוק. פרי שנקטף עלול לאבד את צבעו האדום העז תוך יום-יומיים, אך הוא עדיין טוב וטעים למאכל. הדרך הנכונה לשמור על רעננות הפרי היא להכניסו מיד לקירור. הפרי בעל גלעין וניתן לאכילה לאחר שמסירים את קליפתו הדקה והמחוספסת.

על פי הרפואה הסינית, גם קליפתו של הליצ’י משמשת כתרופה מסורתית ליצירת נוזלים בגוף, לזרימת אנרגיה ולשיפור ההרגשה הכללית. הלי'צי נאכל טרי, מיובש או משומר בסירופ.

 ויטמינים ומינרלים: ויטמין C , ויטמין B , סידן, ברזל, זרחן ואשלגן. 64 קלוריות ל-100 גרם.

עד השנים האחרונות שימש הליצ’י בעיקר במטבח הסיני, להכנת קינוחים, גלידות וסלטי פירות. כיום, הוא משולב גם במטבחים נוספים, אם כי עדיין בעיקר להכנת קינוחים.

 זרעי הליצ'י המכונים גם "אגוזי ליצ'י" משמשים ברפואה הסינית להגברת תחושה טובה, עידוד ייצור נוזלי הגוף והגברת אנרגיה.

ישראל היא בין המדינות הצפוניות ביותר שבהן ניתן לגדל ליצ’י בחצי הכדור הצפוני. בסין מצויים מאות זני ליצ'י אולם בישראל קיימים שלושה זנים של העץ: פלורידני, בנגלי ו-מאוריציוס. זן מאוריציוס נחשב לזן המוצלח ביותר משלושת הזנים ומהווה את עיקר הגידול בישראל. זן זה מתאפיין בגלעין קטן, פרי גדול וציפה עסיסית.


תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *