הממשלה קובעת באמצעות חקיקה מחיר מינימאלי למוצר מסויים, מחיר המינימום הוא מעל שיווי המשקל.
המטרה בקביעת מחיר מינימום היא הגנה על היצרן.
ישנם 3 דרכים לשמירה על מחיר המינימום:
סובסידיה ליצרנים | קניית עודפי ההיצע ע"י הממשלה | מכסות ייצור | |
PMin | PMin | PMin | מחיר יצרן |
Q2 | Q2 | Q1 | כמות מיוצרת |
P1 | PMin | PMin | מחיר צרכן |
Q2 | Q1 | Q1 | כמות מבוקשת |
(PMin-P1)Q2 | PMin(Q2-Q1) | – | הוצאות הממשלה |
מכסות ייצור – הממשלה קובעת לכל ייצרן את הכמות שמותר לו לייצר.
קניית עודפי ההיצע ע"י הממשלה – הממשלה רוכשת מהיצרנים את עודף ההיצע במחיר המינימום.
סובסידיה ליצרנים – הממשלה רוצה לגרום לצרכן לרכוש את כל הכמות המיוצרת.
מQ2 נעלה אנך לעקומת הביקוש ונמצא את המחיר לצרכן. PMin-P1 = גובה סובסידיה ליחידה.
מנקודת מבטם של היצרנים שיטות קניית העודפים והסובסידיה הם הטובות ביותר מכיוון שבהם הם יכולים לייצר כל כמות ולקבל מחיר גבוה ממחיר שיווי המשקל. בשיטת מכסות הייצור הממשלה מגבילה את הצרכן בכמות.
מנקודם מבטם של הצרכנים שיטת הסובסידיה היא הטובה ביותר מכיוון שהוא שהצרכן משלם מחיר נמוך ממחיר שיווי המשקל P1 צרכן. שיטות קניית העודפים וקביעת מכסות הייצור מכתיבים לצרכן מחיר גבוה PMin וכן מגבילים אותו בכמות.
כתיבת תגובה