מערכת העיכול

 מטרה: ייצור אנרגיה.

תפקידים: קבלת המזון<– פירוק המזון לגורמים בסיסיים<– ספיגת החומר המפורק וחלוקתו בגוף<– סילוק רעלים ומזון לא מעוכל.

צינור מערכת העיכול נחשב סביבה חיצונית לגוף משום שיש לו כניסה ויציאה.

סביבה פנימית- דם, תאים ונוזל בין תאי.

סביבה חיצונית- כל האיברים שיש להם קשר החוצה (מערכת המין, נשימה, אוזניים וכד').

מערכת העיכול:

פה: חלקי הפה-

  1. 1.שפתיים-מקבלות את המזון ומגינות על החניכיים.
  2. שיניים-א.חותכות- חותכות את המזון.

                        ב. טוחנות- קדמיות ואחוריות אשר טוחנות את המזון לחלקיקים קטנים.

                        ג. ניבים- קורעים את הבשר, הפחדה.

  1. לשון-איבר שרירי. הלשון מנתבת את המזון בפה ועוזרת לבליעתו לאחר טחינה. על הלשון יש בלוטות טעם.
  2. רוק-עוזר בטחינה ולעיסה של המזון מבחינה מכאנית. חיוני לתהליך הבליעה. מיוצר בבלוטות הרוק. נוצר כאשר הפה פוגש במזון. מתחיל בפירוק כימי של המזון- עמילן מפורק ע"י עמילאז.

ושת- בסוף הפה מתחילים 2 צינורות: הושת וקנה הנשימה. כשבולעים קנה הנשימה נסגר והושת נפתח ע"י שסתום בשם אפיגלוטיס. הושת הוא צינור הבנוי משרירים כאשר חלקו העליון בנוי משרירים רצוניים ורובו בנוי משרירים בלתי רצוניים הפועלים בעזרת מערכת עצבים אוטונומית המפעילה את השרירים החלקים. הושת מגשר בין הפה לקיבה. המזון עובר בפריסטלטיקה (התכווצות והתמתחות של השרירים) בושת. לא מתרחש בו שום תהליך עיכולי.

הקיבה- בקיבה מתבצעות שלוש פעילויות:

  1. פירוק כימי.
  2. פירוק מכאני.
  3. מאגר זמני של מזון.
  4. פירוק כימי- לתוך חלל הקיבה מופרשים מיצי עיכול הכוללים ריר וחומצה בשםHCLשרמת החומציות שלה היא 1.5- 2.5, רמת חומציות נמוכה מאוד. לתוך הקיבה מופרשים גם אנזימים נוספים. אחד מהם הוא פפסינוגן המיוצר בבלוטות בקיבה. בזמן שהוא נפגש עם החומצה הוא נהפך לפעיל- פפסין ותפקידו לפרק חלבונים ליחידות שהן דו פפטידים. כמות קטנה של אנזים בשם ליפז המפרק שומנים מוזרם לתוך הקיבה. קיימת גם פעילות הורמונאלית מחזורית בקיבה של הורמון בשם גסטרין שמאיץ את פעילות הקיבה. הוא מיוצר בקיבה, נספג בדם וחוזר למשוב חיובי בקיבה כדי לעודד את פעילותה.
  5. פירוק מכאני- הקיבה בנויה משלוש שכבות שרירים המאפשרות פעולה של לישת המזון עד להיווצרות בלילה מימית.
  6. מאגר זמני של מזון- יש לקיבה כמעיין שק המכיר ליטר וחצי עד שני ליטר מזון.

אולקוס- החומצות והאנזימים מגיעים לשכבת השריר של הקיבה לאחר שהרירית המגנה על דפנות הקיבה נהרסת ואוכלים את דפנות הקיבה המורכבים מחלבונים ויוצרים חור.

המעי הדק- למעי הדק 2 חלקים. תחילתו בתריסריון. רוב הפירוק הכימי וספיגת החומר מתבצעים בתריסריון ובמעי הדק. מזון שעבר את הפירוק בקיבה עובר בצורה מבוקרת למעי הדק. באזור הקרוב למעי בקיבה יש רקמה עצבית המזהה מזון שמוכן לעבור הלאה. המזון מגיע כבלילה נוזלית. החלבונים מגיעים כדו פפטידים והסוכרים כרבי סוכר ודו סוכר. אף חומר לא מגיע לתריסריון מוכן לספיגה. כאשר המזון נוגע בדפנות המעי מופרשים בופרים שהם חומרים בסיסיים המאזנים את רמת החומציות הגבוהה מהקיבה. לאחר האיזון

(pH 7- 8) מופרש אנזים בשם כמוטרפסינוגן המפרק חלבונים. הוא הופך לכמוטריפסין, נהיה פעיל ועובד על החלבונים. אנזים הקרוי ליפזות הוא אנזים המפרק שומנים. הורמונים חשובים מיוצרים במעי, מופרשים לדם ומאזנים את פעילות הקיבה. כמעט כל הפירוק הכימי של המזון לאבות מזון מתבצע במעי הדק.

הלבלב- איבר ג'לטיני שמצופה ע"י התריסריון. קיים צינור המחבר את הלבלב למעי. הלבלב מפריש למעי דרך צינור זה אנזימים ובופרים. הלבלב מחולק לשני חלקים:

  1. אקסוקריני-מפריש חומרים למעי הדק שהוא חלק חיצוני.
  2. 2.אנדוקריני-מפריש חומרים כגון אינסולין וגליקוגן לדם שהוא חלק פנימי.

הכבד- מפריש את מיצי המרה למעי הדק. הוא מחובר בצינור לצינור של הלבלב וביחד הם מחוברים למעי. מיץ המרה נאגר בכיס המרה. מיץ המרה מורכב מ- 98% מים, מלחים וכולסטרול. מיץ המרה אחראי על פירוק וספיגת שומנים. כאשר מיץ המרה מופרש הוא מתערבב עם השכבה הצפה שהיא שכבת שומנים ומפרק את השומנים ליחידות פיסיקליות קטנות. השומן הוא הידרופובי (לא אוהב מים). חלקיקי מיץ המרה הם הידרופיליים (אוהבים מים). התערבות של מיץ המרה והשומנים יוצרת תחליב. כדי שהאנזימים יגיעו לכמה שיותר חלקיקים כדי לפרק את השומן שטח הפנים של השומן גדל. תפקידו השני של התחליב הוא לעשות את השומן הידרופילי כאשר הוא רוצה לעבור לשאר החלקים בגוף (מערכת דם, לימפה), כי אחרת לא יוכל לעבור.

המעי הגס- בין המעי הדק למעי הגס יש מעבר מקוטר צר לקוטר רחב. הבדל גדול ברקמה הפנימית של שני המעיים: במעי הדק יש שני מקומות להגדלת שטח פנים: סיסים וסיסונים הנמצאים בדפנות המעי הדק. לעומת זאת במעי הדק יש רק סיסים. רעיון זה הוא הגדלת שטח פני המזון למטרת ספיגה. שטח הפנים של המעי הגס קטן מזה של הדק. במעי הגס מתמצקת הצואה ע"י ספיגת מים אינטנסיבית. הוא סופג את המים כדי לשחזרם. תהליך נוסך המתרחש במעי הגס הוא פירוק של חומרים שעדיין לא פורקו ע"י חיידקים, הבונים ויטמינים מסוג K וחלק מקבוצת B. לאחר כל התהליכים הללו אנו מקבלים את היציקה הסופית שהיא הפסולת של התהליכים. כל השרירים מן הושת עד למעי הינם בלתי רצוניים אבל בפי הטבעת קיימת טבעת שרירים רצוניים כדי לא לאפשר בריחה של צואה.


תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *