משפט מורכב הוא משפט שמכיל לפחות שני משפטים כאשר אחד המשפטים נחשב "עיקרי" והוא עצמאי כלומר יכול להשאר כמשפט גם בלי המשפט שמתלווה אליו. המשפט השני נחשב ל-"תפל" ונקרא גם "פסוקית", הפסוקית היא לא עצמאית והיא קיימת רק בזכות הישענותה על המשפט העיקרי.
ישנם סוגים שונים של פסוקיות אותם נזהה עפ"י השאלה עליה הפסוקית עונה.
1. פסוקית תיאורים
כל פסוקיות התיאורים הן הרחבה של תיאור במשפט הפשוט. ניתן לזהות פסוקית תיאור לפי שלושה גורמים:
א. סוג השאלה שהפסוקית (המשפט) עונה עליה.
ב. לפי ההתחלה של הפסוקית, כלומר לפי מילת הקשר שהפסוקית מתחילה בה (מילת השיעבוד).
ג. לפי ההמרה של כל הפסוקית בתיאור המתאים.
פסוקית מקום
מילות שיעבוד מתאימות: במקום ש, למקום ש, בכל אשר, ממקום ש וכו'.
ניתן להחליף את פסוקית המקום במילה: שם, פה.
פסוקית מקום עיקרי
דוגמה: במקום שאתה נמצא, עמד פעם בניין מפואר.
פסוקית זמן
מילות שעבוד מתאימות: בזמן ש, כאשר, ברגע ש, מרגע ש.
ניתן להחליף את פסוקית במילה: עכשיו, אתמול, אז. אין לפתוח פסוקית זמן במילה מתי ש.
פסוקית זמן עיקרי
דוגמה: בשעה שיצאתי לחדר, פגשתי אותו.
פסוקית סיבה
מילות שעבוד מתאימות: כי, מפני ש, משום ש, מאחר ש, הואיל ו.
ניתן להחליף את פסוקית הסיבה במילה: בגלל זה.
פסוקית סיבה עיקרי
דוגמה: מכיוון שהייתי חולה, לא הגעתי לבית הספר.
פסוקית תכלית
מילות שעבוד מתאימות: כדי ש, בשביל ש, שמא, פן, כדי שלא.
ניתן להחליף את פסוקית התכלית במילה: בשביל+הטייה או ב: לכבוד+הטייה.
עיקרי פסוקית תכלית
דוגמה: עליך ללמוד היטב, כדי שתוכל להצליח.
פסוקית אופן
מתחלקת לתת סוגים:
1. השוואה- תפתח במילות השעבוד: כפי ש, הוא ש, ככל ש, בצורה ש, במידה ש.
ניתן להחליף את פסוקית זו במילה: כך.
עיקרי פסוקית אופן
דוגמה: אתה מתנהג, כפי שהוריך מצפים ממך.
2. תוצאה- מילות שעבוד: עד ש, עד כי.
ניתן להחליף פסוקית זו במילה: כך.
עיקרי פסוקית אופן
דוגמה: צחקתי למראה הליצן, עד כי דמעות נראו בעיני.
* גם פסוקית אופן תוצאה וגם פסוקית זמן עשויות לפתוח במילת השעבוד "עד ש..". נבדיל בינהן כך: בפסוקית אופן תוצאה הפסוקית תהיה תוצאה ישירה של מה שקרה בעיקרי, לעומת זאת בפסוקית זמן הפסוקית היא לא תוצאה של העיקרי, כלומר הדברים שנאמרים בה היו מתרחשים גם בלי החלק העיקרי של המשפט.
דוגמה: – עבדנו בגינה, עד שכוחותינו אזלו. (אופן תוצאה)
– עבדנו בגינה, עד ששקעה השמש. (זמן)
פסוקית תנאי
מילות שעבוד מתאימות: מציינת את התנאי לקיום פעולה במשפט.
קיימים שני סוגים של פסוקית תנאי:
א. תנאי קיים- תנאי שיש סיכוי לקיומו, תנאי זה מתייחס לעתיד. מילות שיעבוד: בץנאי ש, אם, במקרה ש, לא..אלא אם כן.
דוגמה: אם תגיע לפגישה בזמן אראה לך את המקום. (במקום שניתן להכניס את המילה "אז" מתחיל החלק העיקרי במשפט).
ב. תנאי בטל- זהו תנאי שאין סיכוי שהוא יתקיים, תנאי זה מתייחס לזמן עבר. מילות שיעבוד: לו, אילו, לולא.
דוגמה: לו הגעת בזמן לפגישה, הייתי מראה לך את המקום. (במקום שאפשר להכניס את המילה "אז" מתחיל החלק העיקרי במשפט).
פסוקית ויתור
מציינת למרות איזה תנאי תתקיים / לא תתקיים הפעולה שנמצאת בחלק העיקרי.
מילות שעבוד מתאימות: אף על פי ש, על אף ש..
ניתן להחליף את פסוקית הויתור במילה: למרות זאת.
פסוקית ויתור עיקרי
דוגמה: אף על פי שירדו גשמים חזקים, לא ביטלנו
פסוקית מצב
מילות שעבוד מתאימות:כש, כאשר..
דוגמה: הילד נכנס לכיתה מבלי שהמורה הרגישה בכך.
פסוקית המצב מציינת את מצבו של שם העצם שנמצא בתוך המשפט העיקרי. בפסוקית המצב, הזמן של הפסוקית ושל החלק העיקרי הוא שונה, מלבד מצב בו הפסוקית היא שמנית.
דוגמה לפסוקית שמנית: הילד נכנס לכיתה כשילקוטו על שכמו.
הערה: יש להבדיל בין פסוקית מצב לבין פסוקית זמן. שתיהן יכולות להתחיל במילה כש/כאשר, אך פסוקית מצב בדר"כ נותנת את מצב שם העצם שנמצא בחלק העיקרי, פסוקית זמן לעומת זאת נותנת את זמן קיום הפעולה והזמן של העיקרי ושל הפסוקית הוא אותו זמן.
2. פסוקית נושא
פסוקית הנושא היא משפט שלם המשמש כנושא של המשפט העיקרי. כלומר, בעיקרי אין נושא, הנושא חסר וסוג המשפט העיקרי נקרא: "משפט חסר נושא".
פסוקית נושא מתחלקת לשני דגמים והם:
א. דגם ראשוני:
– בדגם זה ניתן להמיר את כל פסוקית הנושא במילה "הדבר".
– במשפט העיקרי לא יהיה נושא.
– הנשוא של המשפט העיקרי הוא בדר"כ: ידוע, מומלץ, רצוי, כדאי.
– בדגם זה, קודם יבוא החלק העיקרי ולאחריו הפסוקית.
– מילות שיעבוד: ש, כי.
עיקרי פסוקית נושא
דוגמה: ידוע, שיום שבת הוא יום חופשי.
ב. דגם שני:
לפי דגם זה קודם תבוא הפסוקית ולאחר מכן החלק העיקרי. בדגם זה בדר"כ אפשר להחליף את כל הפסוקית במילים: מישהו, משהו. כמו כן, בדר"כ הפסוקית תתחיל במילות השיעבוד: מי ש, מה ש.
פסוקית נושא עיקרי
דוגמה: מי שילכד את הזאב, יזכה בפרס.
3. פסוקית נשוא
פסוקית נשוא היא משפט שלם המשמש בדר"כ כנשוא של המשפט העיקרי, מכאן נובע שהעיקרי הוא חסר נשוא. בין הנושא לבין פסוקית הנשוא יבוא בדר"כ אוגד ולאחריו מילת השיעבוד: ש.
ניתן להמיר פסוקית נשוא ב: זה, זו, או כל כינוי רומז אחר.
עיקרי פסוקית נשוא
דוגמה: רבקה היא שהלכה הביתה.
4. פסוקית מושא
פסוקית זו ממלאת את אותו התפקיד שממלא המושא במשפט הפשוט. כשם שהמושא במשפט הפשוט משלים פועל, כך גם פסוקית המושא בשלמותה, משלימה פועל במשפט העיקרי. כמו כן מופיעה פסוקית המושא אחרי נשוא שהוא פועל הבעה או אמירה במשפט. הפסוקית פותחת במילות השיעבוד: ש, כי.
פסוקית הפותחת בצירוף: של מי ש, של מה ש, היא לא פסוקית מושא. לדוגמה: סופו של מי ששורף ספרים, שישרוף בני אדם. – זוהי פסוקית לוואי.
לעיתים פותחת פסוקית המושא ללא מילת היחס המקדימה: "את", אבל מילת היחס למעשה נמצאת ברקע, יש צורך לבדוק אם אפשר להוסיפה כיוון שאם לא, הפסוקית היא אינה פסוקית מושא (היא יכולה להיות פסוקית נושא או נשוא).
יש פסוקית מושא הפותחת במילת שאלה, לדוגמה:
עיקרי פסוקית מושא
התלמידים הבינו, מדוע נכשלנו במבחן. (אין מילת שיעבוד).
יש להבדיל בין דיבור ישיר לדיבור עקיף:
דיבור ישיר- דברים הנאמרים מפי אומרם, כלומר הבאת הדברים כפי שנאמרו באופן ישיר מפי מי שאומר אותם.
עיקרי פסוקית מושא
דוגמה: השר, הכריז: "אפעל למען העובדים".
דיבור עקיף- דברים הנאמרים מפי מוסרם, כלומר הבאת הדברים כפי שנמסרו ולא ע"י אומרם.
לדוגמה: השר הכריז שיתחשב בעובדים.
5. פסוקית לוואי
מתחברת לשמות. תענה על של מי, של מה ואיזה.
פסוקית לוואי
דוגמה: הילד שיושב בכיתה, נחמד.
6. פסוקית תמורה
תתחבר לשם ותענה על כל הקריטריונים של תמורה רגילה.
פסוקית התמורה יכולה להופיע אחרי כל חלקי המשפט, מילות השיעבוד שלה משתנות משום שהן מתאימות את עצמן לחלק אליו פסוקית התמורה משתייכת:
– מילות שיעבוד של פסוקית תמורה לנושא: מי ש, מה ש.
– מילות שיעבוד של פסוקית תמורה למושא: במה ש, ממי ש, עם מי ש, על מה ש, ממה ש.
– מילות שיעבוד של פסוקית תמורה לתיאור: מילות אלו יהיו כמילות השיעבוד של התיאור לפניה, אותו היא ממירה.
לדוגמה: שם, במקום שחיכיתי, אז כששוחחנו על כך.
דוגמה נוספת: נירה, מי שהייתה מחנכת הכיתה, המשיכה לרכז את השכבה.
כתיבת תגובה