נקמתו של הסבל הוא סיפור קצר המתרחש בצפת. בסיפור שני דמויות מרכזיות:
1. למך.
2. זלמן התורכי.
הדמויות בסיפור:
1. למך הינו הדמות הראשית בסיפור, למך היה סבל בעל כוח רב שהיה ידוע בכל רחבי העיר צפת וסביבתה. למך נחשב למקצועי מאוד בעבודתו, לכן תמיד הייתה לו עבודה.
כבר באקספוזיציה מוצגים פרטים רבים על דמותו של למך הכוללים: נתונים המתארים את מראהו החיצוני ונתונים המתארים את אופיו. האקספוזיציה מתמקדת מאוד בדמותו של למך.
תיאורים חיצוניים של למך: נמוך קומה, בעל מצח קטן ומקומט, בעל כוח רב, כתפיים רחבות, ידיים אורוכת, בעל הליכה ותנועות גוף כבדות ואיטיות, שעיר, עיניו זעירות ושחורות, בעל קול עבה ("קולו עבה כיוצא מדוד עמוק") ומראהו מעורר מבוכה, אדם מוזר, מכוער ומגושם.
התיאור החיצוני של למך הוא נלעג מאוד, מה שמסביר שהפלחים צחקו על למך בגלל מראהו החיצוני המגוחך ולא על פנימיותו.
תיאורים על אופיו של למך: מקצועי, סבל טוב שאין כמוהו בכל צפת, דרש שכר נמוך על עבודתו, אמין, התייחס לעבודתו בכובד ראש, "אצלו לא נחבל רהיט ולא נשברה אפילו כוס של זכוכית".
ניתן להבחין בסיפור שהתיאור על אופיו של למך (התיאור הפנימי) ארוך ב-2 שורות (12 שורות) מהתיאורים החיצוניים שלו (10 שורות), מה שבא ללמד אותנו הקוראים מסר ערכי חשוב: האופי יותר חשוב מהחיצוניות. יש הבדל רב בין חיצוניותו ואופיו הטוב של למך, המספר מתאר את למך באור חיובי ומקל על הזדהות הקוראים עם סבלו ומצוקתו.
2. זלמן התורכי הינו דמות משנית בסיפור, הוא מהווה את המניע לשינוי שתעבור הדמות הראשית (למך) לאורך העלילה. זלמן הוא דמות שטוחה, אופיו ותכונותיו קבועים והוא אינו משתנה לאורך כל העלילה. תפקידו של זלמן התורכי הוא ליצור הבלטה והנגדה ללמך הסבל. זלמן היה מעסיקו של למך ("זלמן התורכי היה מעסיקו כמעט בקביעות"), דעת החברה הייתה חשובה לו, ולבו היה חלש.
אירועים מרכזיים במהלך העלילה:
יום אחד ביקש זלמן התורכי מלמך שיעביר מהמחסן בצפת אל הכפר עין זיתים שלוש חביות ברזל, כבדות וריקות, דבר שקשה לבצע היות והדרך תלולה מאוד.למך תכנן דרך מיוחדת להוריד את החביות לכפר והוא הוריד אותן בצורה מקצועית, מסודרת ואיטית במשך כמה שעות.כשהתקרב לעין זיתים, בעודו מזיע ומלוכלך, הפלחים וזלמן התורכי הסתכלו עליו סוחב את החביות וצחקו עליו. למך שמע שצוחקים עליו והוא כעס לאחר שעבד מאוד קשה ולא הייתה סיבה שמעסיקו יעשה זאת. בשלב זה זלמן התורכי תכנן בלבו לשלם ללמך 20 בשליקים (כסף).
כשסיים למך להעביר את החביות, ניגש אליו זלמן התורכי ושאל אותו כמה בשליקים (כסף) הוא חושב שעליו לשלם לו עבור העבודה שעשה. תשובתו של למך הייתה: "שני בשליקים! פרוטה לא פחות".
זלמן לא האמין שזה כל מה שלמך מבקש ובאותו רגע החליט לעשות צחוק גדול מלמך ושאל אותו בזלזול: "ובשליק אחד לא תקבל?"
למך איים על זלמן שאם ישלם לו פחות משני בשליקים, הוא יגלגל את החביות בחזרה למחסן בצפת. זלמן ואנשי העיר לא ציפו לתשובה כמו זו של למך ופרצו בשנית בצחוק רועם.
זלמן המשיך להתווכח עם למך עד שלבסוף החליט למך לגלגל את החביות חזרה לצפת, בעוד הוא מבין את ההשפלה והתבוסה הרבה שנחל כבודו.
הדרך חזרה הייתה קשה מאוד מפני שזאת הייתה עלייה ולמך כבר היה עייף ורעב. אנשי העיר שראו את למך ושמעו את הסיפור, השתתפו בצערו וכעסו מאוד על זלמן התורכי . אף אחד לא האמין לו כשאמר שהתכוון לשלם ללמך פי 10 יותר וכל מה שרצה היה לצחוק. הוא הלך ללמך ואמר לו שהוא רוצה לשלם לו אך למך לא הסכים לקבל כסף. לזלמן היו בעיות בלב שהפכו לחמורות יותר בגלל המצב. זלמן קיווה שכל הבדיחה הזו תגרום לביסוסו מבחינה חברתית בצפת, אך מה שקרה הוא ההיפך.
חודש לאחר אותו מעשה נורא של זלמן כלפי למך, מגיע למך לחנות הגדולה והריקה של זלמן בעוד הוא חושב על העולם הזה והעולם הבא. הוא עמד שם בלי לזוז ורק הסתכל על זלמן. זלמן נבהל מאוד ופחד שלמך יפגע בו . מרוב פחד, ליבו של זלמן הפסיק לפעום והוא מת על ספר החשבונות שלו. תושבי צפת לא הבינו כיצד קרה הדבר וחשבו שזה בא כנקמה משמיים.בתחילת הסיפור נראה לנו למך תמים וטוב לב, אך בסוף הספור נראה כי היה רע לב ונקמן (מחייך בלווייתו של זלמן התורכי).
מוטיבים יהודיים בסיפור:
לאחר שזלמן התורכי לעג וצחק על למך בתחילת הסיפור, ניצל את מעמדו הנמוך בחברה ותמימותו, מוצא זלמן התורכי את עונשו בכך שהוא כבר לא מקובל מבחינה חברתית.
כאשר למך מספר לאנשי העיר את המעשים של זלמן התורכי כלפיו ישנה תמיכה והקשבה מצידם, כמו כן, אנשי העיר דחו את זלמן והוא הפך ללא מקובל מבחינה חברתית – דבר שהגיע לו, שכן למך לא היה צריך לנקום בזלמן שכבר קיבל את עונשו. המוות שלמך גרם לזלמן היה מיותר.
על פי האמרה של חז"ל נאמר: "מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים" – חז"ל טוענים שאם נעשה לך עוול, משהו רע, אתה לא צריך לנקום כי האדם יקבל את מה שמגיע לו- אלוהים ידאג לכך.
סוג המספר
המספר בסיפורינו הוא מספר כל יודע. הוא מספר את רגשותיהם ומחשבותיהם של שתי הדמויות המרכזיות והחשובות בספור: למך וזלמן התורכי.
המספר יודע מהי הרגשתו של למך כאשר הוא מתמלא כעס על זלמן התורכי, הוא יודע שלמך מחייך מתחת לשפמו בלוויה כאשר יתר האנשים לא יודעים זאת.
המספר גם יודע כיצד מרגיש זלמן התורכי כאשר הוא מתחרט על מעשיו, וגם איך הוא מרגיש לפני שהוא מת, כשהוא פוחד עד מוות מלמך.
כשנו לומדים את הסיפור עולה ממנו שאלה ערכית: האם אדם הפוגע (זלמן התורכי) בכבודו של אדם אחר השונה מכלל החברה (למך) מבסס ומעלה את מעמדו החברתי?
מקריאה ולמידה של הסיפור ניתן לראות את הניסיונות ההולכות ונשנות של זלמן התורכי להכפיש ולפגוע בשמו וכבודו של למך על מנת לבסס את מעמדו החברתי בצפת.
כפי שאנו רואים בסיפורינו מה שקרה הוא ההפך המוחלט למה שציפה זלמן, תושבי צפת אהבו את למך וזעמו על זלמן שהתעלל וניצל אותו.
הסיפור מסתיים כסיום סגור מכיוון שברור וידוע מה עלה בגורל הדמויות. זלמן התורכי מת. ולמך הפך להיות מקובל על החברה, כמו כן למך השתנה והפך לרע לב.
כתיבת תגובה