סכר אסואן

 מטרות הקמת סכר אסואן:

1. ויסות כמויות המים בנהר הנילוס וכתוצאה מכך זרימה שווה לאורך כל השנה – דבר זה הצליח.
   2. יצירת חשמל הידרו – אלקטרי – לא הצליח מהסיבה שהפקת החשמל הייתה לא יעילה מספיק.
   3. יצירת אתר נופש ותיירות ובכך לתת משרות לתושבי דרום מצרים – לא הצליח בגלל הטרור.
   4. פרנסה ואוכל ע"י דייג – לא הצליח בגלל עלויות ההובלה היקרים של הדגים לשווקים הגדולים. (הובלה בקירור)
   5. הגדלת השטח החקלאי, שבעבר נפגע ע"י הצפות בעונת הקיץ. – הצליח.
   6. לא להיות תלויים במדינות המוצא של הנילוס. – הצליח.

 תוצאות לוואי של הקמת סכר אסואן

סכר אסואן הוא סכר שהוקם במצרים על הנילוס בשנת 1902 ע"י הבריטים ששלטו אז במצרים.
תוך כדי שנות הקמתו של הסכר נוספו במצרים כ- 12 מליון בני אדם והגידול בייצור המזון לא יכול היה להדביק את גידול האוכלוסייה.
– לסכר היו תוצאות לוואי אקולוגיות קשות: רוב הסחף שהיה מגיע עם הנילוס לשדות ומדשן אותם מדי שנה בשנה, שוקע מאחורי הסכר. במקומו של הסחף נאלצו החקלאים להשקיע כספים רבים ברכישת דשנים כימיים ואלה גרמו לזיהום ופגיעה בחקלאות.
– המים בסכר היו רדודים ואזור הסכר מצוי באזור מדברי, מה שגרם להתאדות מרובה. מה גם שבעקבות רדידות המים באגם הוצפו שטחים שלא היו בתכנון.
– בגלל המים הרדודים יחד עם השמש היוקדת נוצרו אצות עם חיידקים במים – בילהרציה – חיידק הגורם למחלות בכבד ולבסוף למוות.
– לאורך גדות הנילוס השתמשו בעבר בטיט לליבון לבנים אדומות ותעשייה זו נפגעה גם היא בגלל המחסור בטיט מה שהביא לאבטלה רבה בקהיר.
– המחסור בסחף גרם להרס חופי הדלתה  משום שהופר שיווי המשקל שהיה קיים בין הרס החוף מצד אחד לבין התקדמות הדלתה בזכות הסחף מצד שני.
– הרס החופים הגביר את הסכנה לחדירת מים מלוחים למי התהום ולאגמים המתוקים  באזור הדלתה.
– כתוצאה מהפסקת הסחף שהיה מגיע לפני הקמת הסכר לא היו מגיעים המינרלים לים התיכון שאיפשרו התרבות מהירה של אצות ששימשו כמזון בשרשרת המזון, עובדה זו מוטטה את ענף הדייג.