מבוא
בחלק זה נעסוק בצריכה הפרטית, המסומנת באות C ונדון באיך תיראה פונקציית הצריכה הפרטית.
בכדי לחשב את הצריכה הפרטית במשק יש לעשות הצרפה כפולה, כלומר יש לסכום את הביקושים של כל המוצרים לכל משפחה ולאחר מכן לסכום את הביקושים של כל המשפחות. חשוב לציין שההבחנה בין הביקושים מבוססת על פי זהות המגזר ולא על פי זהות המוצר. לדוגמה: אם משק בית קונה מקרר, מקרר זה ייחשב כחלק מהצריכה הפרטית אולם אם עסק קונה את אותו מקרר, מקרר זה ייחשב כהשקעה (I).
צריכה פרטית
C = Consumption = צריכה פרטית
מהי הצריכה הפרטית במשק?
הצריכה הפרטית במשק הינה סך המוצרים שנרכשו על ידי משקי הבית למעט רכישת דירות. דירות הם המוצר היחיד שלא נכנס לצריכה הפרטית אלא להשקעה (I). עם זאת, רכישת דירה ישנה לא תחשב כהשקעה כיוון שכשהייתה חדשה נחשבה כבר כהשקעה ולכן לא "נספור אותה פעמיים".
בישראל החלק הגדול ביותר של התוצר מגיע מהצריכה הפרטית. אחוז הצריכה הפרטית בישראל נע בין 60-65 אחוזים, כמו כן סך הצריכה הפרטית בארץ יציבה לאורך השנים.
Sp + C = Yd מכאן ש: C = Yd – Sp
Yd – הכנסה פנויה.
Sp – חיסכון פרטי.
הגורמים המשפיעים על הצריכה הפרטית? מה משפיע על ה- C?
1. רכוש- ככל שלאדם יש יותר רכוש אז הוא חוסך פחות וצורך יותר ולכן כיוון ההשפעה הוא ישיר / חיובי.
2. ריבית- מסומנת באות r. הריבית היא מחיר ההמרה של תצרוכת היום למען תצרוכת בעתיד. אם הריבית במשק עולה אנשים יעדיפו לחסוך יותר ולצרוך פחות. עלייה בשער הריבית תעלה את החיסכון במשק ולכן תוריד את הצריכה הציבורית בהווה.
3. הכנסה עתידית- מסומנת באות E. אם הפרט במשק צופה שההכנסה העתידית הצפוייה שלו תעלה בעתיד הוא יעלה את הצריכה הפרטית שלו בהווה.
4. הכנסה פנויה- מסומנת באותיות Yd. זהו גורם שיכול להעלות את הצריכה במשק. נניח שתצרוכת פרטית היא מוצר נורמאלי אזי עלייה בהכנסה הפנויה תעלה את התצרוכת הפרטית.
5. טעמים- טעמים שונים של פרטים שונים במשק משפיעים על הצריכה הפרטית. אולם גורם זה לא נכנס לפונקציית הצריכה הפרטית מכיוון שכל מקרה לגופו.
מכאן שפונקציית הצריכה הפרטית מושפעת מ:
1. Yd (+) הכנסה פנויה.
2. r (-) ריבית.
3. E (+) הכנסה עתידית.
4. רכוש (+)
פונקציית צריכה ופונקציית חיסכון:
פונקציית החיסכון:Sp = – C0 + (1- mpc) * Yd פונקציית הצריכה:C = C0 + mpc * Yd Co = החלק האוטונומי (צריכה מינימלית, כלומר הצריכה ב-0 הכנסות). mpc = נטייה שולית לצרוך , נש"צ. Yd = הכנסה פנויה. |
נגדיר כמה מושגים עיקריים:
– נטייה שולית לצרוך – נש"צ – mpc.
– נטייה שולית לחסוך – נש"ח – mps.
– נטייה ממוצעת לצרוך – נמ"צ – Apc = C/Yd.
– נטייה ממוצעת לחסוך – נמ"ח – Aps = S/Yd.
השינויים בתצורכת כתוצאה משינוי ביחידה אחת בהכנסה הפנויה:
ΔC/ΔYd = mpc =
לדוגמה:
C = 2 + 0.3Yd , הנטייה השולית לצרוך שווה לנגזרת:
mpc = = 0.3
השינויים בחיסכון כתוצאה משינוי ביחידה אחת בהכנסה הפנויה:
ΔS/ΔYd = mps =
mpc + mps = 1 – כל מה שהפרט לא יצרוך יחשב כחיסכון.
Apc + Aps = 1
הנטייה השולית לצרוך אצל אוכלוסייה חלשה תהיה גבוהה מכיוון שהם חייבים לשרוד ולהתקיים, איו להם את האפשרות לחסכון. בקרב העשירים הנטייה השולית לצרוך תהיה נמוכה, מכאן שככל שההכנסה הפנויה עולה הנטייה השולית לצרוך יורדת. העברת כספים מהעשירים לעניים תגדיל את התצרוכת הפרטית במשק כיוון שאנו מעבירים כסף מאלה שיש להם נטייה שולית קטנה לאלה שיש להם נטייה שולית גדולה ולכן סך הצריכה הפרטית במשק גדלה.
גם בהכנסה 0 הפרט יצרוך, הפרט לא יכול להתקיים מבלי לצרוך בכלל.
ככל שההכנסה הפנויה עולה הנטייה הממוצעת לצרוך קטנה.
פונקציית צריכה מצרפית
בכדי לדעת את פונקציית הצריכה המצרפית נצטרך לדעת את חלוקת ההכנסות, כלומר את משקל ההכנסה.
נסמן את משקל ההכנסה באות W.
נתונות שתי פונקציות צריכה:
1. C1 = Co1 +mpc1 * Yd
2. C2 = Co2 +mpc2 * Yd
פונקציית הצריכה המצרפית של הפונקציות הנ"ל היא: C = (Co1 + Co2) + (mpc1 * w1 + mpc2 * w2) * Yd
כאשר כפי שציינו קודם w שווה למשקל ההכנסה של כל אחת מהפונקציות.
w1 + w2 = 1 – תמיד.
אם mpc1 שווה ל- mpc2 נוכל לדעת את פונקציית הצריכה המצרפית מבלי שנדע את w – החלוקה בין ההכנסות (בהנחה שהפונקציות ליניאריות).
סכימה של פונקציות צריכה ליניאריות יוצרת פונקציית צריכה מצרפית ליניארית.
כתיבת תגובה