פסקת סיום

 הסיום סוגר את הטקסט, סיום טוב הוא סיום המתאים לגוף החיבור ולנושא הנדון הסיום סוגר את מעגל הכתיבה ויש בו משום התייחסות לנאמר בפתיחה. הסיום צריך להשאיר את רושמו על הקורא ועל כן יש לסגנן אותו בתשומת לב רבה.
הסיום, כמו הפתיחה יכולה להיות באורך של פסקה (6-8 שורות). בסיום אנו מציגים דיון מסכם על המאמר (אם נזכרנו במשהו חדש נשבץ אותו בגוף החיבור).

 פסקת הסיום יכולה להכיל:

1. סיכום: בסיכום אנו מרכזים את הרעיונות המרכזיים שנידונו בחיבור. לא נציג רעיונות שלא דיברנו עליהם קודם. יש לכתוב את הסיכום בתמציתיות ולא לכתוב את כל הרעיונות שהועלו בחיבור אלא רק את אלה הנחוצים לכותב לשם הדגשת עיקרי הדברים. "ראינו כי…"
                                   "נוכחנו לדעת ש…"

2. מסקנה: במסקנה מביע הכותב את תכלית הרעיון של החיבור ואת התוצאה של מה שהוא העלה, באופן הדרגתי ורעיוני. "מכל זה נובע ש…"
          "ניתן להסיק ש…"

3. המלצות או דעות: הכותב מציע רעיונות לשינוי המצב הקיים. "לאור זאת הייתי מציע ש…"
                                                                                             "מתבקש מכך ש…"

4. ציטוט: מסיימים את הטקסט בציטוט שמישהו אמר ומציינים את שם המצטט (ציטוט של פתגם, ניב, משפט או דברים שאדם אמר).

5. שאלה למחשבה: הכותב מסיים את דבריו בשאלה המחייבת את הקורא לדון במהות שהשאלה מעלה.

6. חזרה אל הפתיחה: "הוכחנו ש…"

 זיכרו כי חשוב לנסח את הסיום בנימה אופטימית!


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *