צמיחת הלאומיות היהודית

למה הלאומיות היהודית צומחת רק כמאה שנה אחרי הלאומיות האירופאית?

ליהודים יש את כל הסממנים: שפה, היסטוריה, מוצא וטריטוריה.

בעוד שבאירופה הלאומיות צומחת בשלהי המאה ה- 18 הלאומיות היהודים צומחת בשלהי המאה ה- 19.

1. ניסיון של היהודים להשתלב במדינות שבהן הם חיים- אמנציפציה.
2. יהודי אירופה לא ציפו לאנטישמיות אלא חשבו שישתלבו.
3. קושי כתוצאה מכך שהעם היהודי הוא 'עם תפוצה'- לא חי במקום אחד.
4. א"י לא ריקה- נמצאת תחת שליטה עות'מאנית.
5. אין גורם מאחד.
6. מרבית החברה דתית, מחכה לגאולה משיחית בידי שמיים.
7. המרכז היהודי הגדול ברוסיה, בה אסורה תנועה לאומית.

 צמיחת הלאומיות היהודית באירופה בסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20

 יעקב כץ- יצא מנקודת הנחה שהיהודים רצו קודם כל לקבל אמנציפציה ורק אח"כ התפנו לדרוש לאומיות. תהליך זה הוא תהליך פנימי.

 שמואל אטינגר- אנטישמיות, תהליך חיצוני.

גם לגורם החיצוני וגם לגורם הפנימי יש משקל בתהליך צמיחת הלאומיות!

הסיבות לצמיחת הלאומיות היהודית/ התנועה הציונית (שאלת מאגר 2):

1. האכזבה מפתרון ההשתלבות- הדחייה: ההשכלה והאמנציפציה לא יצרו את ההשתלבות של היהודים בחברה הכללית כמו שהם ציפו לה. הזרות והשנאה כלפי היהודים נשארו ונוצרה האנטישמיות המודרנית שהביאה את היהודים למסקנה שעליהם ליצור מסגרת לאומית משל עצמם.
2. התמורות הפנימיות בעולם היהודי: ההשכלה, החילון, הירידה במעמד הקהילה, הצורך בעיצוב זהות לאחר שמאפייני הזהות הקודמים התרופפו (זהות דתית, יהודית, קהילתית) והקושי שנוצר בעקבות התבוללות מוחלטת והייתה סכנה לזהות היהודית, קמו יהודים כמו הרב אלקלעי, הרב קלישר ומשה הס המכונים ע"י היסטוריונים כ"מבשרי ציון" שלא רצו לוותר על הסמלים והייחוד היהודי. הם חשבו שהאמנציפציה לה הם זכו כיהודים, החופש הכלכלי והפוליטי מאפשרים להם לפעול למען עצמם. כל עוד נאבקו היהודים למען האמנציפציה הם צריכים להבליט את דמיונם לחברה הסובבת אך כאשר קיבלו את השוויון הם יכלו לעבור לשלב הבא, להלחם למען המטרות שלהם כלומר הלאומיות היהודית.
3. פעילות התנועה הלאומית באירופה: הרעיונות של התנועה הלאומית ריחפו בחללה של אירופה והביאו להקמת מדינות ריבוניות עצמאיות בהן יכלו בני הלאומים לחיות לפי זכויות בהגדרה העצמית ולפתח את ייחודן. היהודים הגיעו לתודעה הזו כתוצאה מהתבוננות בעמים כמו גרמניה ועמי הבלקן והגיעו למסקנה שיש להם את כל המרכיבים הלאומיים (שפה, תרבות, לאום, היסטוריה ודת) ולכן הבינו שגם הם יכולים להגדיר את עצמם כלאום נפרד- הלאום היהודי.
4. תמורות באימפריה העות'מאנית: התגברות ההתעניינות של מדינות אירופה במזרח התיכון בכלל ובא"י בפרט, יצרו את המחשבה שאפשר לחזור לציון, לא"י כמדינת היהודים.

 תחילת הלאומיות היהודית

הרצל לא היה הראשון שחשב שרוח הלאומיות היהודית, והגה את הרעיון הציוני. לפניו, במזרח אירופה, שבה ישבו 80% מכלל האוכלוסייה היהודית, שם הגו לראשונה את הרעיון הציוני כלומר שיבת העם היהודי לציון. היו אנשים שקיבלו את הכינוי מבשרי הציונות כמו הרב אלקלעי והרב קלישר שהעלו את הרעיון הזה לראשונה. במזרח אירופה צצו אגודות שכונו "חובבי ציון" ופעלו לשם כך.