בשנים הללו מטרת הגרמנים הייתה דחיקה ונישול של היהודים מכל תחומי החיים. האמצעים בהם משתמש המשטר הנאצי הם: תעמולה, חינוך, טרור וחקיקה.
ניתן לחלק את המדיניות האנטי יהודית לשלושה שלבים:
שלב ראשון: בשנים 1933- 1934 עם עלייתו של היטלר לשלטון. תקופה זו מתאפיינת בסילוק יהודים מהמנגנון הפקידותי.
"יום החרם"- 1 באפריל 1933. חרם שהוכרז בכל גרמניה וכלל סגירת חנויות של יהודים ושמירה של חיילי S.A. על חנויות אלה כדי שלא יקנו שם. החרם לא התקבל בעין יפה ע"י מדינות אירופה והופסק, אך נתן אור אדום לגבי העתיד. החרם לווה בתהלוכות ובאלימות נגד יהודים.
נישול יהודים מעבודתם ומעמדות מפתח- צעד זה מתבצע באוניברסיטאות, בבתי המשפט וכן בכל מקום בגרמניה. גורמים שונים מודיעים על ניתוק קשר עם היהודים.
שריפת ספרים- במאי 1933 בברלין נשרפים ספרים וכתבי עת יהודיים. נאסר להשתמש בפיזיקה, ספרות, שירה, מחזות וכו', שנכתבו ע"י יהודים.
שלב שני: בשנים 1934-1937. גולת הכותרת של החלק הזה היא "חוקי נירנברג" ב- 15.9.1935. בהם יש לשים לב לשני חוקים עיקריים:
- חוק אזרחות הרייך:אדם שאינו ארי טהור (3 דורות אחורה) לא זכאי לאזרחות גרמנית ונחשב נתין גרמני שאין לו זכויות כלל. נשללו מהיהודים כל זכויותיהם.
- החוק להגנת הדם והכבוד הגרמני:אוסר על נישואיי גרמנים ויהודים, וכן אוסר על היהודים להחזיק עוזרות בית שגילן פחות מ- 45. בנוסף נאסר על היהודים להניף את דגל הרייך או להציג את צבעיו. משנת 1938 סומנה האות J בבגדיהם ובתעודות הזהות של היהודים.
בשנת 1936 יש הפוגה בהרעת המצב כלפי היהודים בגלל קיום האולימפיאדה בברלין. היטלר ייחס לאירוע זה שתי משמעויות:
- הצגת גרמניה כמדינה חזקה ומלוכדת- מפגן ראווה לעולם.
- להבליט את הישגי הספורטאים הגרמנים- "הגרמני החדש".
שלב שלישי: 1937- 1939. אלימות אנטי יהודית גוברת, אריזאציה, הקצנה. ככל שמעמדה הבינ"ל של גרמניה התחזק, כך גם גברה המדיניות האנטי יהודית. בתחום יחסי החוץ גרמניה רושמת מספר הישגים חשובים: הסכם בין גרמניה ויפאן בנובמבר 1936, עבור שנה מצטרפת איטליה להסכם. בשנים הללו גרמניה מתחזקת גם מבחינה כלכלית. בועידת המפלגה ב- 1936 היטלר מציג את "תוכנית 4 השנים" שמטרתה היא הכנת הרייך למלחמה. יעדיה של תוכנית זו הם:
- הכנת הצבא לכוננות מבצעית מלאה.
- העברת המשק הגרמני למצב מלחמה.
בתקופה זו עולה המדיניות האנטי יהודית מדרגה:
- אריזאציה מואצת של בתי עסק יהודים- בתי עסק יהודים עוברים לידיים גרמניות.
- מאמצים מוגברים לכפות על היהודים הגירה מגרמניה.
- פעילות תעמולתית במטרה להדגיש את האיום והחתרנות של היהודים.
בתהליך האריזאציה השתלטו הגרמנים על מפעלים, בתי עסק ורכוש יהודי. מגמה זו הייתה קיימת כבר משנת 1933 אך לא באופן שיטתי.
שנת 1937 היא שנת מפנה גורלית, מדיניות החוץ הגרמנית עוברת לפסים תוקפניים. במרץ 1938, מתבצע "האנשלוס" (סיפוח אוסטריה), ולאחריו מתבצע גירוש אלים וברוטאלי של יהודים מתחומי אוסטריה. היטלר רואה כי טוב, ומיישם זאת גם בגרמניה.,
בנוסף, נחתמים בשנה זו "הסכמי מינכן" המאשרים את סיפוח חבל הסודטים הצ'כוסלובקי לגרמניה. הסכמים האלה משפיעים על מצבם של היהודים כחלק ממגמת ההרעה במצבם.
"גירוש זבונשין"- באוקטובר 1938 נוצר מצב בו 180,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית שחיו בגרמניה גורשו מגרמניה. הפולנים לא רצו לקבלם, ולכם הם נתקעו בעיירת גבול בשם זבונשין. בין המגורשים הייתה משפחה בשם משפחת גרינשבן. הבן של המשפחה ששהה בצרפת, התנקש באחד מאנשי השגרירות הגרמנית בצרפת. מעשה זה, נותן את הטריגר לעשיית פוגרום ביהודי בגרמניה בראשו של גבלס שר התעמולה.
"ליל הבדולח"- בתאריך 9-10.11.1938 מתקיים "ליל הבדולח" במהלכו המון גרמני משולהב יוצא לרחובות ושובר ומנפץ בתי כנסת וחנויות רבות. בפוגרום זה נהרגו 91 יהודים וכ- 30,000 נעצרו ונלקחו למחנות ריכוז, כאשר שחרורם הותנה בעזיבת הרייך. חברות הביטוח הגרמניות הטילו קנס על היהודים במקום לשלם על רכושם שהיה מבוטח. הקנס הדמיוני בגובה מיליארד מארק לשלטונות, נאסף על ידי מגבית.
כתיבת תגובה