פס' 1- 2: הנערה מכריזה על עצמה כפרח בין פרחים- "אני חבצלת השרון…"- לא משהו ייחודי. אהובה אומר לה לעומת זאת שהיא מיוחדת, "כשושנה בין החוחים" (קוצים). הנערה אומרת לו שהוא "כתפוח בין עצי היער", כלומר סמל לפריון בין עצי סרק חסרי תכלית ביער.
פס' 3: "בצילו חמדתי וישבתי…"- היא נהנית לשבת איתו ולעשות איתו אהבה.
פס' 4: אהובה הביאה לבית היין: 1. מקום בו עושים שמחת חתונה. 2. בית מרזח. 3. משמעות מטפורית- הכוונה לכך שהוא הביא אותה לשיאים שגורמים לה לחוש שיכורה וחולת אהבה.
פס' 5: היא מבקשת לאכול אשישות (עוגיות צימוקים) ותפוחים (סמל לפריון)- מאכלים המתאימים לאהבה.
פס' 6: האהובה רוצה שאהובה יחבק אותה.
פס' 7: הדוברת משפיעה את בנות ירושלים לא להפריע לה במעשי האהבה עד שתמצא את האהבה מבחינתה. המילה "צבאות" והמילה "אילות השדה" הן רמזים לה', כאילו נאמת שבועה בה'.
פס' 8: האהוב מדומה לצבי המגיע מן ההרים ומחכה לאהובתו שתבוא אליו.
פס' 9: הוא מציץ מבין החלונות מחכה לאהובתו.
פס' 10- 13: האהוב קורא לאהובתו לצאת החוצה ולחוות את האביב. הוא מתאר את הטבע בשיא פריחתו. סמדר- אשכול. הטבע שמתחדש ופורח נמשל לאהובים שצריכים ליצור דבר חדש.
פס' 14: האהוב מזהה את אהובתו כיונה (סמל לזוגיות). הוא רוצה לראות ולשמוע אותה: "כי קולך ערב ומראך נאוה"- תקבולת נרדפת.
פס' 15: "שועלים"- 1. משל למי שעשוי לחבל במעשי האהבה. 2. הנערה מדמה את הגברים לשועלים המנסים לחבל בכרמים- גופי הנשים.
פס' 16- 17: האהובה אומרת לאהוב שהם אחד בשביל השני. היא מבקשת ממנו שלא ילך עד שיעלה הבוקר. כשיגמר מעשה האהבה הוא יוכל ללכת. "לעופר האיילים על הרי בתר"- היא מבקשת ממנו לטייל על גופה כעופר המטייל על ההרים.
כתיבת תגובה