שמואל א' פרק א'

 הולדת שמואל 
פרק א' בספר שמואל מספר על לידתו של שמואל. בפרק ניתן למצוא את מרכיבי הסיפור המקראי: אקספוזיציה, עלילה,סיום.
המידע שעולה מתוך האקספוזיציה: 
1. עיר משפחתו של שמואל – רמתיים צופים בהר אפרים.
2. משפחתו של שמואל – אביו אלקנה ושושלת היוחסין שלו, לאלקנה 2 נשים – פנינה וחנה.
3. מנהג – לעלות למקדש בשלה מידי שנה.
4. בשלה מכהנים בני עלי, ועלי ככוהנים במקדש.
5. הזמן – סוף תקופת שופטים.

 דמותה של חנה: 
חנה היא הדמות הראשית בפרק א' משום שהיא מופיעה בכל הסצנות וכל הסיפור בפרק מסתובב סביב הבעיה שלה והיא העקרות שלה. דמותה של חנה מתוארת בסיפור ע"פ מעשיה, התנהגותה ודבריה. דרך נוספת להכיר דמות היא לבדוק את הקשרים שלה עם דמויות אחרות בפרק, את מערכת היחסים.
מתוך המפגשים של חנה עם שאר הדמויות בפרק – אלקנה,פנינה ועלי ניתן ללמוד על דמותנה של חנה.

 פנינה מול חנה: 
פנינה מוצגת כמתגרה בחנה על היותה אישה מקופחת באהבתו של אלקנה. פנינה היא דמות נורמטיבית (נורמלית) מיכוון שכאישה מתוסכלת ופחות אהובה היא מבטאת את כעסה כלפי חנה. המדרש מציג אותה כמי שזורה מלח על פצעיה של חנה.
 אלקנה מול חנה: 
אלקנה לעומת פנינה משתדל לפצות את חנה ב-"מנה אחת אפיים" מן הסעודה (כלומר: מנה כפולה). כמו כן לכאורה הוא מנסה לנחם אותה בדברי נחמה – "הלו אנוכי טוב לך מעשרה בנים" (פסוק 8). דווקא דברי של אלקנה שאמורים לנחם את חנה ולעודד אותה גורמים לה להתמוטטות פיזית ורגשית, שהרי אלקנה כביכול משלים עם העובדה שחנה עקרה, מבחינתו הוא מוותר על ילדים ממנה, מבחנתה הוא מוותר על החלום שלה.

 עלי מול חנה: 
יחסו של עלי לחנה הוא יחס כפול. בתחילה הוא נוזף בה, כי חשב שהיא שיכורה. התנהגות זו נוגדת את מעמדו ותפקידו של עלי.
כמי שמשרת ככהן ראשי במקדש מצופה ממנו להכיר את הדמויות, את המצוקות שלהן, בעיקר אם הם מגיעים מידי שנה ושנה.
לאחר שחנה מתוודה על המצוקה שלה היא זוכה לברכתו.

 חנה נודרת נדר: 
מהו נדר? נדר הוא התחייבות שנוטל אדם על עצמו ועושה מתוך רצון חופשי והמחויבות לקיים את הנדר, יש בה מן הקדושה ולכן הנדר נחשב לשבועה.
רוב הנדרים בנויים ותנאי שלאחריו יש התחייבות. חנה נדרה נדר שאם ייוולד לה ילד הוא יהיה משרת ה'.

 מילה מנחה – ש.א.ל
מילה מנחה היא מילה או שורש החוזרים על עצמם במספר פסוקים מצומצם, לשם הדגשת רעיון או משמעות.
השורש ש.א.ל חוזר על עצמו ארבע פעמים בשני פס' (27- 28): "…ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו" וגם "אנוכי השאלתיו לה' כל הימים אשר היה שאול לה'.."
השורש ש.א.ל מדגיש את רעיון התפילה לה' והענותו של ה' לבקשתה של חנה – היא השאילה מה' וולד והחזירה לו אותו בחזרה.