תהילים פרק כג'

 פס' 1-4
תמונה ראשונה, רועה וכבשתו. הדובר קורא לה' רועה, דבר המציין את קרבתו של הדובר לאל. הדובר אומר שהוא לא צריך לדאוג לכלום, לא חסר לו כלום. ה' מביא אותו למקום שאפשר לאכול ולרחוץ בו- "נאות דשא", למקום שאפשר לשתות בו בנחת- "על מי מנוחות". ה' מנחה אותו דואג לרומם את רוחו- לצרכיו הנפשיים. ה' לוקח אותו במעגלי צדק- תחושת בטחון, התייחסות לצדק של האלוהות. הדובר לא פוחד ללכת בארץ חשוכה- "גיא צלמוות", כיוון שהאל יהיה עימו. הרועה מחזיק "שבט ומשענת"- מקל רועים ומקל הליכה. כשהכבשה רואה את המקלות הללו היא מרגישה טוב כי היא יודעת שמישהו מכוון את דרכה. הכבשה מתייחסת למה שמרביץ לה כמו מה שמנחה אותה, היא יודעת שזה לטובתה.

 פס' 5-6
תמונה של סעודה. ה' עורך שולחן לפני מאמיניו. שונאי ישראל מסתכלים מבחוץ, יש למאמין תחושה שהאל עימו. האדם מרגיש טוב כי גופו משוח בשמן ולא חסרה לו שתייה.