תורת האורגנים – פונקציונרים שמזוהים עם החברה- נחשבים לבשר מבשרה של החברה
חברה איננה ישות משפטית טבעית. אין לה ממשות מבחינה פיזית. היא פועלת בשטח באמצעות אחרים, פונקציונרים, הפועלים בשמה של החברה. מעשיהם כמעשי החברה עצמה. החברה אחראית לפעולות שהפונקציונרים עושים אחריות ישירה ולא שילוחית ותשא בכל נזק שייגרם על ידיהם.
ההגדרה הזו של הפונקציונרים והזהות המוחלטת והישירה שלהן עם החברה, תופסת משנה חשיבות כאשר מדובר בדיני נזיקין, עניינים פליליים.
כאשר עוולה שגורמת לנזק מתבצעת על ידי חברה באופן ישיר דרך שליחים ופונקציונרים, יש משמעות להגדרה של אותם פונקציונרים. קיימות עוולות מסוימות כגון: תקיפה, כליאת שווא, נגישה (הליך של פירוק, פשיטת רגל – שנעשית מתוך כוונת זדון.. חברה שפותחת בהליך משפטי כנגד חברה אחרת כשהוא לא מוצדק) – עליהן ניתן לתבוע רק את מי שמבצע אותן באופן ישיר ולא את השליח. כלומר, לסוגי העוולות הללו – אין להן אחריות שילוחית, אלא אחריות ביצוע ישירה בלבד.
תורת האורגנים מטילה אחריות ישירה על החברה ועל הפונקציונרים הפועלים בשמה ומהוות חלק בלתי נפרד מישותה כחברה – גם בדיני נזיקין, עניינים פליליים, עם כל המשמעויות הכרוכות בכך.
פס"ד לנארד: פס"ד שהוליד למעשה את תורת האורגנים.
באנגליה, בהתאם לחוקי הספנות ניתן לתבוע בעטייה של אחריות ישירה בלבד ולא שילוחית. אחת מאוניותיה של חברת אוניות טבעה ומטענה אבד. החברה בעלת המטען תבעה את חברת האוניות בגין המטען שאבד. מנגד טענה חברת האוניות שלה הייתה אחריות שילוחית בלבד ורב החובל של האוניה שלה הייתה אחריות ישירה לתאונה הימית ולכן הוא צריך לשאת בנזק. בית המשפט פסק שלבעלי החברה יש אחריות ישירה ולא רק שילוחית, ולפיכך ניתן לתבוע ממנה את הנזק.
פס"ד דיימלר: פס"ד נוסף שתרם באותם שנים להתגבשותה של תורת האורגנים. חברת דיימלר הייתה רשומה כחברה באנגליה, הדירקטורים של החברה היו גרמניים. הימים ימי מלחמת העולם ה- 1. במסגרת האמצעים שבריטניה נקטה במלחמה היה ביצוע הסגר פיזי בים שמנע מסחר עם האויב הגרמני. המצור הכלכלי שהטילה בריטניה נתמך גם בחקיקה, שאסרה מסחר כלכלי עם האויב הגרמני. לאחר החקיקה, חברה בריטית הואשמה שסחרה עם חברת דיימלר שכאמור לא הייתה חברה גרמנית אך הדירקטורים שלה היו גרמנים. החברה טענה שלא סחרה. התובע הפלילי טען שכיוון שהדירקטורים של חברת דיימלר הם גרמנים, ובהיותם חלק מישותה של החברה, הרי זו עצמה חברה גרמנית. לפיכך מי שסוחר עם חברת דיימלר, מבצע בעצם מסחר עם האויב באופן מנוגד לחקיקה. בית המשפט קיבל את טענת התובע, הדירקטורים הם חלק מבשרה של החברה ומזוהים עימה לחלוטין ומכאן שיש לראות בה כחברה גרמנית.
שאלה – מיהו זה אשר ראוי שמעשהו יהיה אורגני של החברה?
מיהו הפונקציונר שניתן לזהות כאורגן של החברה? תפיסה בסיסית – בהתחלה נטו לראות בהנהלת החברה ובבכיריה את האורגנית של החברה.
סעיף 46 בחוק החברות קובע :
האורגנים של החברה הם האסיפה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי וכל מי שעל פי דין או מכוח התקנון רואים את פעולתו בעניין פלוני כפעולת החברה לאותו עניין.
סעיף 47 בחוק החברות :
פעולותיו של אורגן וכוונותיו הן פעולותיה של החברה וכוונותיה.
תפיסה פונקציונאלית – בהמשך התגבשה התפיסה הפונקציונאלית אשר בבסיסה התפיסה לפיה יש להעמיד כל אירוע במבחן – האם ראוי שהמעשה יזוהה כמעשה החברה עצמה, האם ניתן לייחס את המעשה / האירוע לחברה עצמה? זהו מבחן מורכב ולא פשטני. לפי המבחן הזה האירוע לא חייב להיגרם על ידי מישהו בכיר בחברה דווקא, אלא על ידי כל אחד בחברה.
פס"ד חברת מודיעין בינוי ופיקוח נגד מדינת ישראל: מצלמה של המשטרה קלטה וצילמה רכב חברה אשר עבר קו עצירה באור אדום. החברה זומנה לדין בגין העבירה והורשעה. החברה ערערה למחוזי וגם שם הורשעה. החברה ערערה לבג"צ. השאלה – האם תורת האורגנים חלה גם על דיני תעבורה? בית המשפט העליון קבע אכן כן. אין סיבה לא להטיל אחריות על חברות ותאגידים בגין עבירות של אורגנים. בעבר התפיסה האורגנית קבעה שרק הבכירים והמנהלים נתפסו כאורגנים של החברה. כיום התפיסה האורגנית השתנתה – כל אחד בחברה יכול להיות אורגן של החברה.
שאלה – האם גורם חיצוני לחברה – כגון רו"ח – יכול להיות אורגן של החברה?
פס"ד מדינת ישראל נגד שושנה פז ויצחק כהן: מידי שנה מגישים למס הכנסה דוח שנתי ואחת למספר שנים נקראים נישומים לדיון.
הנישומה שושנה פז הגישה את דוחותיה השנתיים ונקראה לדיון במס הכנסה. במסגרת הדיון נתבקשה להגיש הבהרות לגבי הוצאות מסוימות. רו"ח של שושנה פז, בשם יצחק כהן, סייע בידה והעביר לה מסמכים שיוכלו לעזור לה להבהיר את עמדתה מול מס הכנסה. מ"ה תבע את החברה בטענה שההבהרות שהוגשו לו כוזבות והמסמכים מזויפים. מ"ה תבע את רו"ח יצחק כהן בטענה שפעל ביודעין ומתוך כוונת זדון להונות את הרשות. לגביו היו למ"ה ראיות שביססו את החשד לאשמתו. ואכן נמצא שרו"ח היה אשם מנגד הראיות כנגד החברה היו קלושות, אולם התביעה ביססה את טענתה על כך שרו"ח הוא אורגן של החברה, ככזה הוא חלק מישותה, ולפיכך ניתן להאשים גם את החברה במה שהופלל רו"ח. לאחר שביהמ"ש המחוזי פסק לטובת מ"ה הוגש ערעור לבית המשפט העליון שקבע שרו"ח איננו חלק מהחברה, איננו שכיר של החברה, אלא קבלן עצמאי. כבעל מקצוע חופשי הנדרש להפעיל את מיומנותו, שיקול דעתו, חוש הביקורת שבו המבוסס על קיום החוק – עליו לנקוט בגישה עצמאית שבבסיסה בקרת פעולותיה של החברה, ומכאן שאיננו אורגן של החברה. תביעת מ"ה לא נתקבלה. המלומד פלמן שכתב ספר בנושא דיני חברות התייחס גם לסוגיה זו: לפי המבחן הפונקציונאלי, לעניין נושאים מסוימים, כן ניתן לראות את רו"ח כאורגן של החברה. במילים אחרות, רו"ח ייחשב אורגן של החברה בנושאים מוגדרים מסוימים כגון: דוח התאמה למס. זהו דוח שבהתאם לתקנות מ"ה צריך שיהיה מוכן וחתום על ידי רו"ח, ומכאן שלגבי דוח זה ייחשב כאורגן של החברה.
היותו של אדם אורגן בחברה מטילה עליו אחריות אישית בנוגע לפעולותיו הוא ולפעולותיה של החברה. אדם אורגן המבצע מעשה פלילי במסגרת פעולותיו בחברה – מחד ניתן לתבוע את החברה בגין אותו מעשה בשל הזהות המוחלטת של האורגן בחברה, ומאידך איננה פוטרת את האורגן מאחריות אישית למעשה.
פס"ד בריטיש קנדה בילדר בע"מ ודוד רוז נגד יואל אורן: חברה קבלנית שבעל השליטה בה – דוד רוז – 99% מהמניות (לאישה היה אחוז אחד) החברה בנתה בניין ונמצאו בו ליקויי בניה רבים. הרוכשים, ביניהם יואל אורן, הגישו תביעה כנגד החברה. בבית המשפט נתברר שהחברה נקלעה לקשיים ואין לה במה לשלם. לפיכך תבעו הרוכשים את בעל השליטה והמנהל דוד רוז בטענות:
א. לבצע הרמת מסך בין החברה לבעלי המניות.
ב. רשלנות – המנהל התרשל באופן אישי כמנהל החברה. נתברר שלא היה מהנדס אשר ליווה את הפרויקט הבניה כנדרש בתקנות והמנהל דוד רוז ששימש בעצמו כמהנדס הבניין איננו מוסמך כמהנדס.
בית המשפט קבע בפסיקתו:
א. בהתייחס לטענה הראשונה – לא נוהגים לבצע הרמת מסך באופן אוטומטי, למעט מקרים ונסיבות מיוחדים. במקרה זה לא הוכחו נסיבות מיוחדות. אין בידו של כשלון ניהולי לחייב הרמת מסך.
ב. בהתייחס לטענה השנייה – אכן הוכח שהמנהל התרשל באופן אישי, לא פעל למנות בעל מקצוע ללוות את הפרויקט כנדרש, והסתמך על עצמו למרות שאיננו מוסמך כבעל מקצוע.
להגנתו טען דוד רוז שלא ניתן לחייב אותו באופן אישי שכן את פעולותיו ביצע כאורגן של החברה, ומכאן שלא חלה עליו אחריות. בית המשפט קבע שבהיותו של אדם אורגן בחברה – אין בה כדי להסיר ממנו או לשנות את היקף אחריותו בנזיקין. עקב היותו מעורב במעשה של רשלנות אישית ניתן לחייב אותו בגין מעשה זה.
סיכום:
בתורת האורגנים נתפסים מעשי האורגנים כמעשה של החברה לכל דין ועניין. מעבר לכך, חלה עליהם אחריות אישית וישירה הן לעניין דיני פליליים והן לדיני נזיקין. לא ניתן להשתמש בחברה כמסך ולפטור עצמם, כאורגנים של החברה מהאחריות האישית שלהם למעשים שלהם, גם אם נעשו תוך כדי פועלם בחברה.
תורת האורגנים – מאחר שחברה היא ישות ערטילאית ואחרים הם אלה שמפעילים אותה, הרי יש גופים מסוימים (אורגנים) שהפעולות שהם עושים נחשבות לפעולות של החברה. ליצור מצב שאותם אלה שמכונים אורגנים מבצעים פעולה בשם החברה, נראה כי החברה באופן ישיר ביצעה את הפעילות והאחריות היא ישירה על החברה.
כתיבת תגובה