תעשיית המכוניות

 תעשיית המכוניות היא תעשייה שחומרי הגלם שלה הם: פלדה, גומי, זכוכית, פלסטיק, אלקטרוניקה ועוד.
מפעלי המכוניות מתחלקים ל-2: סוג אחד המייצר חלקים וסוג שני מרכיב אותם.
תעשיית המכוניות היא צרכנית הפלדה הגדולה בעולם.

 התנאים להתפתחות תעשיית המכוניות בארה"ב, גרמניה ויפן:

בכדי להסביר מדוע דווקא במדינות – ארה"ב, גרמניה ויפן תעשיית המכוניות התפתחה בצורה הכי משמעותית ובעצם התעשיות שם הכי גדולות ביחס לשאר העולם ישנם תנאים מסוימים או בעצם שלושה עובדות יסוד, שיצוינו, וע"י ידיעתן ניתן יהיה להבין אתה הגיאוגרפיה של תעשיית המכוניות העולמית, ובארה"ב, יפן וגרמניה בפרט:

1)רוב גוף המכונית והנפח שלה, עשוי מתכת אלומיניום ופלדות מיוחדות אחרות.

2)מלבד הפלדות והמתכות של גוף המכונית, יש חומרים נוספים במכונית המיוצרת כמו צמיגים, מערכות חשמל ובקרה, וכמובן ריפוד וזכוכיות.

3)משקל המכונית על חלקיה השונים ביחס לנפח שהיא תופסת קטן יחסית.

עובדות אלה שניתנו להלן, בעצם קובעות את המיקום של תעשיית המכוניות בעולם. ומכאן ניתן להסיק

ולהבין כי שלושת הארצות ארה"ב, גרמניה ויפן, שולטות ובעצם מובילות את ייצור תעשיית המכוניות, כיוון שהחומרי הגלם הדרושים לייצור מכונית, או הידע הרב והטכנולוגיה המפותחת נמצאים במדינות אלו, יותר משאר המדינות בעולם. בארה"ב יש את רוב חומרי הגלם הדרושים וידע וטכנולוגיה מתקדמת.

בגרמניה, גם כן יש חומרי גלם רבים ממה שצריך בכדי ליצור מכונית, וכמובן ידע וטכנולוגיה מפותחת.

וביפן יש בעיקר טכנולוגיה ידע, מן המתקדמים בעולם, אם לא הכי מתקדם, וחומרי הגלם מהווים בעיה מסוימת, כיוון שביפן אין הרבה חומרי גלם ואוצרות טבע, אך בעיה זאת נפתרת בכך שניתן להשיג את חומרי הגלם ע"י מסחר, ויפן מסוגלת לייבא חומרי גלם רבים ממדינות רבות, ובעיקר מסין שכנתה, שנמצאים חומרי גלם רבים בה. יש לציין כי יפן נמצאת גבוה בין המדינות שמובילות את ייצור תעשיית המכוניות בעולם, למרות שהיא לא עשירה בחומרי גלם, גם כיוון שחברות המכוניות היפניות ממקמות את תעשיות ההרכבה שלהן בכמות אדירה ביפן, כלומר כ שלושה רבעים מ מפעליי ההרכבה של החברות הם ביפן. עובדה זאת, היא לא כמו בגרמניה ובארה"ב, שמפעלי ההרכבה של החברות של המדינות הללו נמצאים בכמויות גדולות מאוד בארצות רבות ואחרות, לאו דווקא מפותחות.

 השינוי שחל במשקלן היחסי של גרמניה, יפן וארה"ב בענף המכוניות והסיבה לכך:

השינוי שחל במשקלן של גרמניה, יפן וארה"ב, בתעשיית במכוניות ביחס לשאר העולם הוא בעצם הקטנה במשקלם ביחס לייצור מכוניות בכל העולם, כלומר ביחס לייצור מכוניות בכל העולם גרמניה ארה"ב ויפן, היו הרבה יותר דומיננטיות לפני כעשור או שניים. שינוי זה לא אומר שהייצור בתוך המדינות עצמן, קטן, כי הוא רק הלך וגדל, אבל ביחס לשאר העולם הדומיננטיות של אותם מדינות קטן. זאת מכיוון שבעבר המדינות הקימו את מפעלי ההרכבה של המכונית בקרבת מקום למפעליי ייצור רכיבי המכונית, או בכלל באותה מדינה, ליד חומרי הגלם. כל זאת בהתאם לתיאוריה של וובר. אך בעשור או שניים האחרונים מפעליי ההרכבה לא רק שלא ממוקמים ליד מפעליי הרכיבים של המכונית, אלא חלק ממפעלי ההרכבה ממוקמים במדינות אחרות, מפותחות או לא מפותחות, וכך בעצם הדומיננטיות של ארה"ב, גרמניה ויפן – קטן, ואילו הדומיננטיות של הארצות בהן נמצאות מפעלי ההרכבה גדל, כיוון שהם מייצרים יותר ויותר מכוניות בגלל מפעלי ההרכבה הממוקמים בהם.

 ההשלכות הכלכליות והחברתיות של שינויים אלה בשלושת המדינות:

ישנם מספר השלכות כלכליות וחברתיות על בעצם הסיבה לשינויים שהיא פיזורם של מפעלי ההרכבה במדינות רבות בעולם חוץ מ ארה"ב, גרמניה ויפן:

א) בגלל קלות משקלם של חלקי המכונית, זול יותר להוביל חלקי מכונית ולהרכיבם בשווקים של המדינות האחרות, מאשר לייצא מכוניות בשלמותן אל המדינות הללו. כלומר בגלל שמשקל המכונית על חלקיה השונים ביחס לנפח שהיא תופסת קטן יחסית. ובגלל זה חברות המכוניות שארה"ב גרמניה ויפן, רק מרוויחות כלכלית מפיזור של מפעלי ההרכבה.

ב) רבות מהמדינות שיש בהם מפעלי הרכבה הם מדינות מתפתחות, לכן יש בהן כוח עבודה גדול, זול ובלתי מיומן,     ובעקבות מפעלי ההרכבה קמים מפעלים אחרים כמו מפעלי גומי פלסטיק צבע וזכוכית. – עובדה זאת מקטינה את השכר שהחברות חייבות לעובדיהם. ועובדה זאת גורמת ליותר ויותר מועסקים במדינות הבלתי מפותחות, זוהי בעצם פעולה חיובית חברתית – כלכלית במדינות הבלתי מפותחות, אך מצד שני זה גורם לפעולה חברתית – כלכלית שלילית במדינות ארה"ב גרמניה ויפן.

 קצת נתונים…

94%- מייצור המכוניות נעשה במערב אירופה, בצפון אמריקה ובמזרח אסיה.

– גרמניה ויפן מייצאות שליש מהמכוניות בעולם.

-חצי מהייצוא היפני הולך לארה"ב.

-אירופה מייצאת יותר מאשר מייבאת.

-דרום קוריאה גם מייצרת מכוניות וגם מרכיבה אותן.

* היום תעשיית המכוניות עוברת איחוד בין מפעלים כדי לחסוך בעיקר בהוצאות פיתוח, חברות מתאחדות ועל אותו מרכב מייצרים כמה דגמים. לדוגמה: "פולסוגן" התאחדו עם "סקודה".