תפוחים מן המדבר – סביון ליבריכט

1. היפוך תפקידים –זוהי תופעה שמתרחשת בסיפור כחלק מאפיונה של הגיבורה ויקטוריה.

אפיון עקיף- מעשיה, תפקודה בסביבה הזרה לה כל כך. כאפיון מקביל על דרך הניגוד, שליטתה, בגרותה של בתה רבקה. ויקטוריה מגיעה לקיבוץ במדבר אשר מהווה עבורה סביבה זרה, עוינת , מאיימת ומבלבלת – כל עולם הערכים שהקיבוץ מייצג זר ומוזר עבורה.
לכן היא מתנהגת כמו ילדה קטנה, תמימה שאיננה מעכלת ומבינה את הסובב אותה.
גם נאמר שלא עזבה את שכונתה אלא לפני מס' שנים ואין היא בקיאה בעולם הסובב אותה. בעמ' 70: יושבת על המיטה מביטה ואינה מבינה מה רואות עיניה, לוגמת ממיץ התפוזים ומשתנקת ודובי ורבקה טופחים על גבה "כדרל שעושים לתינוק שאינו מיטיב לבלוע…"
בעמ' 74 מלווה רבקה את אמה לחדרה: "ונשקה לאמה על לחיה, ואמרה אל תבהלי אם תשמעי תנים. לילה טוב" "כאם המרגיעה את ביתה"

רבקה בשליטה מלאה, בבגרות ובחום רב מטפלת באמה המבולבלת. רבקה גם מטיחה באמה האשמות, אמירות חדות בקורתיות אפילו… היא גיבשה לעצמה עמדות ודעה על הוריה, על החיים וכדומה. היא עשתה כברת דרך ארוכה מאז שהגיעה לקיבוץ מבחינת בשלות ובגרות נפשית.

2. הזיכרון

כחלק מהתהליך הנפשי שעוברת ויקטוריה ישנו שלב ההזכרות בעבר… זהו מעין צוהר אל עולם ילדותה שיהווה בדיעבד גם צוהר אל מה שקורה לבתה בהווה ויעבור מעין "עיבוד" סופי בחלומה.
הזכרון בהחלט מהווה איפיון עקיף לויקטוריה- מחשבות, עולם פנימי, שמאפינים את הגיבורה… ואז בא לה זכרון (עמוד 73) נושב אליה ממש… נושב כמו רוח אולי כמו משברים כענן… משהו שיפתח את ליבה והבנתה… היא נזכרת בסיטואציה של חיזור, התאהבות, מתח מיני ללא מילים וללא מעשים כשהייתה בת 15 – אז החליפה מבטים בצניעות בהחבא עם בן הצורף… הייתה מביטה על ידיו ההופכות כסף וזהב ואבנים טובות. גם אחותו נתנה אישור בחיוכיה אליה ברחוב… אבל… מוסכמות המשפחה והקהילה הכריעו  – ולבסוף התחתנה עם בעלה בהווה – שאול אברבנל – תלמיד חכם. אך אלה נישואין ללא אהבה ורגש.
בשלב זה של הסיפור זהו זיכרון ותו לאו. עוד אין שימוש בזיכרון לצורך הבנת ההווה, אבל זהו כמו זרע שנטמן ברגשותיה ויבשיל בחלום.
הזיכרון הזה מכיל הרבה מהווי התקופה והקהילה הדתית, המחיצה, עזרת הנשים, הביישנות, החיזור הסמוי מן העין… הרצון לרצות את אבי המשפחה. ערך למידת התורה לעומת עיסוק בידיים בצורפות, מוסד השידוכין וכו'…

3. החלום

זהו השיא, כיוון שפה בעצם ממזגת בתת מודע ויקטוריה את עולמה עם עולם בתה. הדברים לא כל כך זרים ומרוחקים… דרך ההתאהבות הטהורה שלה במשה אלקיים היא מתחברת לרגשות האהבה שחשה רבקה כלפי דובי. היא מבינה שאפשר גם אחרת, אפשר בלי שידוך בלי הכנעות לצווי המשפחה, האב והמוסכמות, אפשר ליצור מערכת יחסים מכובדת ויפה בין בני זוג… בחלום נוצר המיזוג באופן ציורי תוך חיבור יסודות מן העבר וההווה. וילונות לבנים (בית כנסת או בית הצורף) ויריעות פלסטיק…
התפוחים מתגלגלים להיות זהב וכסף ואבנים יקרות. משה אלקיים שערו להבה כשערה של דובי – מושאי האהבה של האם והבת מן העבר ומן ההווה מתלכדים ליישות אחת. פה נוצר החיבור והגישור בין האם לביתה. מפה כבר לא תוכל לסגת.. היא מבינה שעליה לחזור לירושלים ללא בתה.

 מבנה עלילתי

הערה: סכמה זו נותנת מסגרת כללית ליצירה ועומדת על נקודות מרכזיות בהתפתחותה. בגלל שמדובר בעולם נפשי ובתהליכים פנימיים זהו לא גרף מתמטי מדוייק, והנקודות יכולות להיות גמישות מבחינת מיקמון, זוהי מסגרת כללית שעוזרת לבנות מסגרת עלילתית לסיפור.

אקספוזיציה – הנסיעה עד הנקודה בה ויקטוריה דורכת על אדמת המדבר כוללת :
סיטואציה חיצונית- נסיעה, כעס , אגרופים. וסיטואציה פנימית- שחזורים, התלבטויות, תכנונים.

סיבוך- המפגש עם הקיבוץ, עם העולם האחר, עם בתה, עם דובי – פני בתה המשדרים אושר ושלווה כביטוי לבחירה של רבקה לחיות בקיבוץ בחברת דובי – ויקטוריה רואה כל זאת בניגוד לציפיותיה, דבר המערער את מטרות מסעה לקיבוץ.

התדרדרות- המאבק הפנימי של ויקטוריה עם עצמה, התמודדות עם העולם האחר, השיחות עם רבקה ועם עצמה (זיכרון מגיל 15)

שיא- (המפנה) החלום מעלה מן התת מודע זכרונות נעורים של אהבה וכו'. פה תתחיל להתחבר אל עצמה ואל בתה. רואה אור בפני רבקה, צחוק ומזדהה עם רגשותיה.

סיום סגור- הפיוס, הקבלה ,הגילוי על עצמה והגישור עם בתה.

 סיום הסיפור

הסיום מעלה תחושה של פיוס, קבלה והשלמה של ויקטוריה עם עצמה ועם בתה. באמצעות הזיכרון והחלום מועלים רגשות שהיו חבויים לאורך שנים (מגיל 15 הם מודחקים ולא מורשים לבצבץ), עכשיו קיבלו לגטימציה (אישור) והיא, ויקטוריה מרשה לעצמה לחוש אותם, להתעסק בהם.
דרך זיכרון האהבה, ההתרגשות , המתח המיני והתחושות הנעימות כלפי בן הצורף מצליחה האם להתחבר, להזדהות עם בתה. כל זה לאחר שהאינטואיציות האימהיות הטבעיות מאפשרות לה לראות את האור הנשקף בפניה של בתה וחושף את אושרה.
בסיופ היא סוגרת מעגל בחזרה לירושלים. בנסיעה חזרה היא מתכננת מה לספר לאחותה ולבעלה. לאחותה תפרט את הצד הרגשי – בתה הצליחה לממש אהבה אמיתית (ויקטוריה ואחותה "נכשלו" בכך) תתאר בפני אחותה כיצד יפתה ביתה ושמחה וחכמה – תאורים שסביר להניח שייגרמו עונג לדודה.
ולבעלה- עדכון קצרצר- "לא צריך לדאוג לרבקה"- מומנט ההרגעה, "טוב להם שם… תודה לאל" – הכל מעוגן במסורת ובדת.
היא תגיש לבעלה תפוחים בדבש – מתיקות כפולה ומכופלת. התפוחים יש בהם מן הידיעה (עץ הדעת- סיפור גן עדן) ומן הפיתוי- מתוקים, טעימים (שוב סיפור גן עדן).
היא תנסה לפייס את בעלה במתיקות התפוחים ובמתיקות לשונה, תתאר לו את התפוחים – "תפוחים שיש להם פריחת קיץ ושמים אותם בזבל אורגני והשורשים שלהם נהיים קטנים" – יכולים לשמש כמטאפורה לרבקה פורחת בקיץ – במדבר. מדושנת עונג- מאושרת, עובדת בחקלאות.
שורשים קטנים – המסורת כבר נדחקה הצידה והחילוניות היא עץ חדש עם שורשים קצרים, אך אין עובדה זו פוגמת בטעמם הנפלא של התפוחים, כשם שאין ערכי העולם החדש (החילוניות, הקיבוץ) פוגמים ביכולת לאהוב, לכבד וליצור קשר אמיתי ושוויוני.

 מוטיבים בסיפור:

מוטיב הוא יסוד ביצירה – חפץ, דמות, מלה וכו' החוזר לאורך היצירה ויוצר רובד של משמעות מרכזית ביצירה. למשל בסיפור שלנו, מוטיב התפוח , מוטיב הנוף, מוטיב הידיעה או הכעס מופיעים לאורך כל הסיפור ודוברים משמעויות – מדגישים את אותו תהליך נפשי של השתנות שעובר על דמות הגיבורה ויקטוריה ומאירים את עולמה הפנימי.
ויקטוריה מגלה על עצמה לאורך אותו "מסע" שהיא עוברת, שהיא מסוגלת לנצח, השם ויקטוריה – לנצח את העולם הקפוא בו חיה, נצחון ההומניזם, קבלת האחר, מתן לגטימציה לבחירה הרגשית שעושה בתה, מתן כבוד לנשיות לרגשות, לאהבה, מנצחת גם את רגשות הדחייה שלה כלפי העולם האחר – דרך התפוח והנוף וחווה חוויה מעשירה, מאלפת ממנה היא לומדת על עצמה ועל העולם.

א. התפוח

1. ויקטוריה נוסעת באוטובוס בנסיעה מפרכת, טעונה רגשות תסכול וכעס כלפי בתה, מלאת מתח בגלל השליחות המסובכת בשמה מגיעה לקיבוץ – לגרור את בתה בכוח זרה הביתה, לעולם הערכים הדתי אותו נטשה. ביטוי לאותן תחושות קשות שחשה ויקטוריה היא "תפוח שלבו רע" – תפוח רקוב שמסמל את כעסה, תסכוליה, פחדיה וכו'…

2. בחדר האוכל בשיחה עם דובי (עמוד 72) דובי מתאר בפני ויקטוריה את העולם אותו הוא אוהב, עולם מטע התפוחים שגדלים – במדבר עף שצומח "בגובה תינוק ששורשיו קטנים ולפעמים פריחת קיץ לו והוא מניב פוריות כעץ גן עדן." התפוח אוהב את הקור וכו'… המדבר הצחיח, השחון המדכא והזר הזה עבורה הופך פתאום למקום פורה שניתן לגדל בו עצי תפוחים – בניגוד למקומות הקרים והגבורים יש ירוק, יש חיים, יש חיוניות במקום הנורא הזה: מגלה ויקטוריה.

3. "לבה תפח בה פתאום" – עמוד 73 – בחדר האוכל פונה אחד החברים לויקטוריה ומשבח ומהלל את רבקה – "תפח"- שורש תפוח הוא ביטוי לתגובת הגאווה, האושר והסיפוק שחווה ויקטוריה. אותה בת זקונים, סוררת ומורדת מעוררת גאווה בפני אמה.

4. בחלום (עמוד 74) ויקטוריה עוברת תהליך של קבלה ופיוס עם בחירותיה של בתה, בעקבות זכרון הנעורים שלה מגיל 15, היא חולמת חלום ובו מתמזגים עולם בתה בהווה ועולמה שלה בעבר. היא מסוגלת לקבל את הנשיות, האהבה, החופש שחווה בתה בהווה. התפוחים מקבלים דרגת אידיאל של עצי גן עדן – דרגה של קדושה כמעט. מעבר לכך עץ הדעת ועץ החיים שמבטאים פיתוי וידיעה. הפיתוי לדעת… להכיר, לחוות עולמות חדשים – בתה רבקה עושה מעשה באומץ, עוזבת עולם סגור ומקובע לטובת חיים חדשים המעניקים לה כבוד כאחד בעל זכות בחירה. "ועצי גן עדן לפניו עץ החיים ועץ הדעת ועצים נחמדי מראה נתונים בפחיות של זבל אורגני"

5. בדרך חזרה הביתה בעקבות התהליך הנפשי שעוברת הגיבורה, התפוחים עוברים שינוי בהשוואה להיותם רקובים בשלב האקספוזיציה, עתה הם קשים כאבנים והם גם שק ולא רק תפוח אחד רקוב. שוב ביטוי סמלי לתחושת שלמות, רווחה שחשה ויקטוריה. היא למדה להכיר צדדים באישיותה ובאישיות בת זקוניה ומסוגלת היום לכבד את רצונה.

6. במחשבותיה מתכננת להגיש לבעלה לאות פיוס מתוך תפוחים בדבש כדי לרכף ולעדן את המסר של "להניח לבת לחיות את חייה" במתיקות מעדנת, אולי בעלה לא יבין ולא יקלוט אבל היא ויקטוריה שלמה עם עצמה.

ב. הנוף

הנוסף, הדרך , מזג האויר, משתנים דרך עיניה המשתנות של ויקטוריה.

1. בתום האקספוזיציה מגיעה ויקטוריה אל המדבר, אל הקיבוץ העולם הזר הזה כל כך מאיים ומפחיד אותה שחווית המפגש עם המדבר היא קשה, כמעט טראומתית עבורה – "רוח המקום היבש מכה בגרונה…עיניה הלומות שמש"- מסונוורת עיניה עצומות בפני הנוף , אינה מסוגלת להפתח פיזית אל מול הנוף השחון, "מצהיב וקרח..ענן אבק ודהוי" – לא מבינה איך אפשר לעזור את אוויר ירושלים הטהור… ולבוא הנה. אם כן ההסתייגות שלה מן הנוף מבטאת את תחושותיה הפנימית כלפי כל הסיטואציה – הכעס, החרדה מפני משהו בלתי מוכר מתורגמים להסתכלות עויינת על המקום עצמו.

2. בחדר של דובי ורבקה (עמוד 70) חדר מוצל, ידיה קלות, אולי מעכשיו תתחיל להרגע, לבחון את הדברים, את בתה וחברה, את ייחסיהם במבט יותר מפוייס.

3. המשך הסיפור (עמוד 73) לאחר השיחות עם בתה (אף פעם לא הגיעה לכזאת אינטימיות עפ בתה וגם עם שאר ילדיה…) – בחדרה היוצא אל השדות המאפירים – כבר אין סינוור… יש בלבול והיסוס – "ניסתה ויקטוריה לשים סדר בליבה…" – היא מתלבטת, האמת היא שהיא כבר לא לגמרי בטוחה במטרות שהציבה לעצמה, יש גווני ביניים, צריך לחשוב ולארגן את הדברים.

4. עמוד 72 – בחדר האוכל – דובי מתאר בפני ויקטוריה את מטע התפוחים המיוחד כל כך שמגדל בקיבוץ – תפוחים שאינם אופייניים לנוף המדברי הצחיח, דובי בעצם מעניק לויקטוריה מימד נוסף אחר ושונה על הקיבוץ, והמדבר…- כבר לא הכל צחיח ושחון – יש חיים, עשייה ופוריות וירוק במקום "הנורא" הזה.

5. לקראת סוף הביקור שלה בקיבוץ היא מביטה דרך חלונה בנוף, הכל נראה כבר אחרת, מעודן ופחות מאיים… האינסופיות המפחידה של הנוף מתחילת הביקור הופכת לנוף תחום כבתמונה – "קווים רכים בתוך משקוף חלונה", בגלל שהדברים יותר מוכרים הם פחות מפחידים, יש אפילו קדושה בנוף הזה, כל על רקע ההסתכלות על הנוף היא גם מתפללת… ניתן למזג בין העולמות. 

6. בחלום – גן עדן – מטע התפוחים מקבל דרגה של אידיאל, עצי גן עדן, עצים קדושים, עץ הדעת ועץ החיים.
המדבר השחון הזה שכל כך הסתייגה ממנו מסוגל להצמיח עצי גן עדן. הנוף מבטא את הגילוי של וקטוריה – גילוי דרך אחרת, הסתכלות אחרת על העולם האחר. גילוי זה מתאפשר רק באמצעות פתיחות שאולי הייתה טמונה בה מאז ומתמיד רק לא מצאה את ביטויה בתוך העולם השמרני , הדתי.

ג. הכעס

ביטוי לתהליך הנפשי שעוברת הגיבורה במהלך היצירה, הוא נושא הכעס שמקבל ביטויים וגוונים שונים במהלך הסיפור.

1. באקספוזיציה – טעונה ויקטוריה רגשות מרים (תפוח שלבו רע). ליבה סוער בה ואגרופיה קשים , המטפחת התפרעה ברוח – חוסר שקט. כל העת רגזה. רבקה בתה הסוררת – רגשות שליליים מאפיינים את נפשה בזמן נסיעתה למדבר. היא מתכננת כל מיני תכנונים שיעזרו לה לבצע את משימתה – "תתנפל על הבחור בציפורנה, תקרע עורו, .. עיניו…" תפרוק אלימות העצורה בתוכה.

2. עמוד 70 – פוגשת בבתה ופורצת בצעקת בכי – כה חזק השוק למראה השונה של בתה.

3. עמוד 71 – מזהה בפני בתה, יופי, שלווה, בטחון – "טוב מראה פני בתה" ובתוכה היא נאבקת, נאבקת בתוכה – מצד אחד מודעת לשליחותה , מצד שני האינטואיציה האימהית הטבעית מאפשרת לה לראות את אושרה של בתה – "כולאת בכוח את חרונה ההולך ומסתלק ממנה למרות עצמה…" – מאבק פנימי על שתי ויקטוריות – ויקטוריה של ירושלים, העבר המסורת, הבית וויקטוריה שהולכת ומתחדשת לאט לאט.

4. עמוד 72 – מפגש עם דובי בחדר האוכל – "שמה אליו את כל זעפה, ואולם ליבה כבר הלך אחריו וגם זה הגביר את רגזונה…" – ויקטוריה לא מצליחה להתעלם מתכונותיו החיוביות של אותו בחור ש"הרעיל את לב הבנות" , ולא מצליחה לשנוא אותו לגמרי.

5. יותר מאוחר בשיחה גלוייה עם בתה, בה מעיזה רבקה להטיח בה עובדות קשות לגבי חיי הזוגיות של ויקטוריה ובעלה – הוריה, "טפחה בשתי כפותיה על ירכיה עד שנזדעזעו, מחווה של רוגז ללא רוגז" והשלמה עם עצמה ועם הסובב אותה.

6. בדרך חזרה – בלי רבקה "עיניה עוד מחזיקות זעפן וליבה כבר מפוייס" – " העיניים עוד מבטאות מתח, חרדה אולי בלבול, אבל בלב שלמה עם עצמה על בחירתה. ידיה כבר לא קפוצות לאגרופים כמו בנסיעה הלוך, אלא "אוספות" את שק התפוחים – תנועה רכה, מחבקת שוב ביטוי לאיזשהו רוגע שאופף אותה על כך שהחליטה החלטה (אולי בפעם הראשונה בחייה) לכבד ולקבל את בחירתה של בתה, לקבל את שלב הנשיות, ההתבגרות, הרגשות של בתה.