תרבית רקמה היא שיטה בה מגדלים תאים וחלקי צמח על גבי מצע מזון מלאכותי בתנאים מבוקרים בנפרד מצמח האם
בהכנת תרביות רקמה קיים ידע ביוטכנולוגי של שימוש באמצעים טכנולוגיים על יצורים חיים- במקרה הזה צמחים.
הניסויים הראשונים לגדל תאי צמחים בתרביות רקמה נעשו ב1902- ע"י בוטנאי גרמני, אך רק כ30- שנה אח"כ התחיל מחקר לבירור מרכיבי המצע הדרושים לגידול רקמות.
יש לבחור את הצמח המתאים.
יש לקחת מהצמח קטע רקמה האורך 2-3 מ"מ בערך ולהעביר אותו למצע מזון מוצק.
את מצע המזון מציבים בכלי גידול מתאים ובתנאי סביבה מתאימים- ובהם מגדלים את הרקמה בצורה הרצויה.
מתרבית תאי צמח שגדלה על-פני מצע מזון מוצק מתקבל קאלוס= צבר תאים לא ממוינים. מקאלוס ניתן לקבל תרבית תאי צמח הגדלה במצב נוזלי- כתרבית תרחיף של תאים.
כאשר מכינים תרבית מפרוטופלסטים (תאי צמחים נטולי דפנות) ניתן לקבל בצורה קלה יחסית (מבחינה טכנית) מס' רב של צמחים מעלה בודד או מקטע רקמה מהצמח המקורי. יתרון נוסף של תרבית מפרוטופלסטים הוא שניתן לשנות את תכונות התא הבודד ולקבל כתוצאה מכך צמח שלם בעל התכונה הרצויה.
יתרונות השיטה:
לריבוי זה שני יתרונות עיקריים:
א) ריבוי מהיר של קלונים ויצירת מספר רב של שתילים.
ב) קבלת צמחים "נקיים ממחלות", בריבוי וגטטיבי רגיל ישנה סכנה של העברת מחלות באמצעות איבר הריבוי. בתרבית הרקמה משתמשים בתאים צעירים שלא מחוברים למערכת ההובלה של הצמח ולכן אינם חשופים לגורמי מחלה.
שימוש בתרבית רקמה:
-צמחים שאינם פוריים.
– צמחים שמתרבים לאט: מתקבל מספר נמו של פריטים חדשים.
-צמחים ששיטות הריבוי הנוספות אינן מתאימות להם.
|
חסרונות |
יתרונות |
|
-תהליך יקר הדורש משאבים ומעבדה. |
-חיסכון במקום. |
הרכב התנאים במצע הגידול:
לצמחים שונים יש דרישות הארה שונות (אור,חושך) בשלבי הגידול השונים. בגידול בתרבית הרקמה נספק את התנאים האופטימלים בכל שלב.
לכל צמח דרישות ייחודיות למווסתי צמיחה ראשוניים בשלבי הגידול, נספק לכל צמח את התנאים המתאימים לו.
טמפרטורה:
לכל צמח ישנה טמפ' אופטימלית המתאימה להתפתחותו בתרבית הרקמה.
PH- רמת חומציות:
יש לוודא כי רמת החומציות בתרבית הרקמה מתאימה לדרישות הצמח.
כתיבת תגובה