הערבים הם המיעוט הגדול ביותר מבין העדות. רוב הערבים בישראל הם מוסלמים סונים (פחות דתיים).
כאשר הוקמה מדינת ישראל חלק גדול מהאוכלוסייה הערבית יצא משטח המדינה. בתחומי הקו הירוק נמצאים כפרים שהפכו לערים שוב בגלל הריבוי הטבעי כגון: טייבה, סכנין, טירה, אום אל פאחם ועוד. כמו כן מצוייה אוכלוסייה ערבית בערים גדולות ומעורבות כגון: חיפה, עכו, י"ם, יפו, לוד, רמלה ועוד.
בגלל קצב הריבוי הטבעי הגבוה, בעיות פוליטיות ואורח חיים מסורתי לא קמו יישובים ערבים חדשים. הגידול התרכז סביב הכפר הקיים על חשבון שטחים חקלאיים ואדמות מדינה. כמו כן, חלק מהכפר הערבים הפכו לרשויות מקומיות ולערים.
בקרב ערביי ישראל חלו שינויים דמוגרפיים:
- ילודה-עד סוף שנות ה-60 שיעור הילודה היה גבוה ביותר ואז החלה להסתמן מגמת ירידה (אך עדיין זהו שיעור הילודה הגבוה מכל קבוצה אחרת בארץ)
- תמותה-כאן ישנם שינויים משמעותיים כאשר שיעור התמותה ירד בצורה משמעותית.
הגורמים לשינויים הם:
א. לילודה הגבוהה ישנם גורמים מסורתיים, חברתיים, דתיים ופוליטיים. חשיבות המשפחה המורחבת וגיל הנישואין הנמוך מגדיל את תקופת הפריון כמו כן איסורים דתיים להפלות ולשימוש באמצעי מניעה גרמו לשיעורי ילודה גבוהים. בשנים האחרונות שיעור הילודה ירד אך נשאר עדיין יחסית גבוה לשאר המגזרים. הגורמים להפחתת שיעורי הילודה הם הכניסה של התרבות המערבית והמודרנית, יציאה של צעירים ללימודים, דחיית גיל הנישואין, העדר קרקעות חקלאיות וקשיי דיור, בעיות פרנסה ועוד.
ב. לירידה בשיעור התמותה קיימים שני הסברים: 1) תמותת התינוקות והתמותה הכללית יורדות בשל חדירת שירותי הרפואה המתקדמים לסקטור הערבי. 2) הסבר נוסף הוא תזונה עשירה ורמת סניטציה גבוהה באזור הכפרים, דבר שגרם לירידה בשיעורי התמותה.
כתיבת תגובה