דמותו של הרופא
הרופא המספר מסגיר לפנינו בעצמו את חולשתיו ואת אישיותו הקטנוניות והדוחה. אולי הוא עושה זאת מתוך צורך של וידוי.
הוא אינו דמות שטוחה חד צדדית, הוא מנסה להתגבר על הדיבוק שנכנס בו אך לא מצליח.
דרכי התנהגותו – כפי שהוא מעיד.
א. בביקור הראשון – ראה פרחים על השולחן – הוא שואל לשמותיהם ולא מחכה לתשובה אלא מפגין למדנותו וקורא כל פרח בשמו הגרמני והלטיני – יהירות ואנוכויות.
ב. יהירותו מתגלה גם שהוא אומר לשוער "רואה אתה אחות זו הריני מוליכה מכאן".
ג. מחשיב מאוד הופעה חיצונית, בגדים בעיקר. כאשר החליפה דינה מדיה בבגדים – הוכפל חינה בעיניו, אף הוא עצמו מדקדק בלבושו.
ד. מחשיב מאד עושר ואנשים עשירים, מתגאה בקרוביה העשירים "התחלתי נושא פנים לאשתי משום קרוביה".
ה. הצעת הנשואין שלו היתה מעשה פזיז, חסר אחריות ללא כל הכנה מוקדמת וללא הדרגתיות בהתפתחות ביחיסיהם.
ו. לא מגלה סבלנות וסובלנות לדינה – מציק לה בשאלות ובסקרנות יתירה.
ז. חושב שאהבה תלויה במשרה או במעמד אקדמי, אם דינה היתה מאוהבת בפרופסור, אולי לא היה מוטרד כל כך.
ח. מודה בדעותיו הקדומות "אנשים משכילים אנו, בני אדם מודרניים מבקשי חופש… ולמעשה גרועים אנו מכל מחזיקי נושנות" נוהג על פי העולם הישן: חושב שאשתו רכושו.
ט. קנאי בצורה אובססיבית. הקנאה הורסת את נסיונות הריצוי של אשתו.
י. חי חיי כפיה, ביחסו לאשתו, בכך שכפה עצמו על הלבלר החולה כמו אונס, וכפה את ה"מאהב" על עצמו וחייו.
דמותה של דינה
את דמותה של דינה מכירים על פי אינפורמציה הנמסרת ע"י הרופא, עפ"י התגובות שלה למעשיו ודבריו ומדעות האחרים עליה.
ספרו בשבחה. אהובה על הכל. בחורה חביבה ונעימה, מחבבת את הבריות וזוכה לאמון וחיבה שלהן. שהרופא מציע לה נשואין היא מסמיקה אך אינה אומרת דבר. היא שתקנית, ממעטת לדבר. אינה עקשנית, לא גאה, עדינה ואצילת נפש.
מגיבה בחיוך נוגה על השאלות והתלונות של הרופא.
מכירה ב"חטאה" ומשתדלת לכפר עליו.
לא מתלוננת על טקס הנשואין העלוב.
לא מעליבה ולא מייסרת את בעלה, משתדלת לאהוב אותו לרצותו. צערו למרות האגואיזם שבו, נוגע לליבה "ידידי… מקבלת אני עלי לעשות כל שאתה מבקש ובלבד להקל עליך יסוריך" היא מרחיקה לכת במאמץ להתאים עצמה לרצונו של בעלה, שהיא מוכנה לגט.
אז היא חוזרת להיות דמות אקטיבית כמו בהתחלה, לפני שהכירה אותו, ונוקטת בצעדים מעשיים, באופן הדרגתי: תספורת חדשה.
סגירת ונעילת הדלת (מעשה סמלי). יציאה חזרה לעבודה, אף ללא תמיכה כספית (חזרה לאופייה המקורי). מפסיקה לקדם את בעלה בכניסה לבית. ניתקת ממנו רגשית. בקשת הגט בשנית.
סיכום המוטיבים והסמלים
המשמעות הסמלית של המקום והרקע החברתי של הסיפור – האווירה החברתית המתוארת בבית החולים היא של ניכור. הרופאים מנוכרים לחולים, האחות הראשית עסוקה בכלב שעשועים, על הפרופיסור נאמר לנו שבעיקר סידור המיטות חשוב לו. כל זה מקצין את דמותה של דינה שהיא חיובית ואנושית.
סמל הדלת הנעולה – סגירת הדלת ונעילתה מסמלת את נעילת מעכרת היחסים וסיומה, וכן את היציאה לעצמאות של דינה. (הסיפור מופיע בקובץ הסיפורים שנקרא "על כפות המנעול", המנעול חוזר גם בסיפורים אחרים של עגנון).
מוטיב העיניים – צבע עיניה של דינה "תכלת שחורה". השינוי ביחס בין התכלת לשחור בעינייה של דינה מספק לנו מידע על השינוי במצבה של דינה.
מוטיב הפרחים – הפרחים חוזרים לאורך כל היצירה. תחילה משמשים להרגעת החולים, בהמשך להפגנת ידע ראוותני של הרופא. בירח הדבש, כרמז לקנאתו של הרופא במאהב. הם חוזרים גם בסוף הסיפור בקשר לחזרה לעבודה של דינה ולסגירת המגעל של חייה.
מעגל ה"פגיעה חרטה" של הרופא
לאורך כל הסיפור מתקיים דפוס התנהגות קבוע של הרופא ביחס לאשתו.
שלב א' – הרופא מטיח בדינה את האשמה של התנהגות "לא נאותה" בעברה.
שלב ב' – דינה נפגעת.
שלב ג' – הרופא מתחרט ומבין שהאשמה חסרת כל בסיס, אבל אינו מסוגל מסוגל להימנע ממנה וחוזר ופוגע בדינה.
סכום מעגל "פגיעה חרטה"
שלב בסיפור | הרופא פוגע בדינה | תגובתה של דינה | הרופא מתחרט אך חוזר לפגוע בדינה |
הנישואין | "עלתה מחשבה על ליבי שזהו אותו לבלר שאשתי הכירה קודם חופתה…נטרפה דעתה ואמרתי לה לא טעיתי" | "געתה בבכיה… הבליעה דמעותיה ואמרה פתח את הדלת ואת החלונות והודע את כל העולם את תועבותי" | "בושתי בדברי ופייסתיה" |
שנה ראשונה | "רציתי לשמוח עם אשתי נזכר לי זה שקיצץ בשמחתי ונתעצבתי" | "כיוון שהזכרתיו לפניה געתה בבכי" | "יודע הייתי שכבר עקרה אותו מליבה אבל הכרת העניין לא הביאה אותי לשיקוט הלב" |
שנה שניה | "אם עבר עלי יום ולא הזכרתי אותו (לפניה) כפלתי עליו שיחתי למחר" | "מתוך צער שציערתי את אשתי חלתה" | "אלף חרטות נתחרטתי על כל דיבור ודיבור ואלף פעמים חזרתי עליהם" |
שנה שלישית | "אם הזכרתי אותו לא השגיחה בדברי" | "אם צרפתי את שמו לשמה שתקה ולא השיבה לי כאילו לא דיברתי בה" | "חרה אפי ואמרתי לי כמה גרועה אשה זו שאינה מרגישה" |
שלב התרחקות (לפני הניתוק הסופי) | באתי לביתי וסיפרתי לאשתי (שפגשתי בלבלר)" | "שמעה ולא אמרה דבר" | "נתמלא ליבי כעס שיושבת לה ושותקת כאילו אין כאן ולא כלום" |
תהליך השתנות הדמויות:
א. דינה עוברת ממצב של היפגעות עמוקה לאחר כל התקפה בתחילת הסיפור לתגובה אדישה בהמשכו.
ב. הרופא עובר ממצב של חרטה לאחר כל התקפה (שלו) למצב של כעס בלבד (על דינה).
כתיבת תגובה