הגדרה – מורכבת בין היתר מסמכות השלטון כאשר העם עצמו, ע"י המוסד המכונן, החליט מה הוא מעניק לשלטון, כל שאר הדברים הם חירויות הפרט. יש לשים-לב שאין מדובר בחירויות שהשלטון נותן לעם אלא בסמכויות שהעם נתן לשלטון.
נושאים בהם מטפלת החוקה:
1. מבנה השלטון- בחוקה מוגדרים גופי השלטון העיקריים במדינה:בית המחוקקים, ממשלה, בית המשפט, נשיא המדינה, החוקה תדבר על הרכבם, יחסי הגומלין ביניהם, סמכויותיהם, מגבלותיהם, כמו-כן מדברים על עקרונות הפרדת הרשויות כאשר כיום מקובל לקיים ולדבר על בלמים ואיזונים- לכל רשות יש את תפקידיה ובו בזמן היא מאזנת את הרשות שעל ידה.
2. זכויות האדם- הכוונה לזכויות הבסיסיות שבהם השלטון לא יכול לגעת, כמו חופש הביטוי, חופש התנועה.
3. עקרונות יסוד- עקרונות שמנחים את משפט המדינה כמו עקרונות שלטון החוק והשוויון בפני החוק וכו.
4. נושאים מטריאליים- כמו סמל המדינה- דבר סמלי, שטח המדינה, לשון שפה רשמית, נושאי אזרחות: קניה ואיבוד אזרחות, יחס בין דת למדינה, אלה הם אוסף דברים שראוי שיופיעו בחוקה.
5. פעילות בזמן חירום- במצב חירום תהיה נטייה לתת יותר סמכויות לשלטון, בחוקה לעיתים יש התייחסות למצבי חירום כלומר יקבעו מראש אילו סמכויות יקבל השלטון במצב חירום ואילו לא.
מה מאפיין חוקה?
בדרך כלל חוקה היא נוקשה. החשיבות של החוקה באה לידי ביטוי בין היתר בזה שמשאירים את אותם נקודות שבהן נוגעת החוקה מצומצמים במספרם וגם מראש יצרו מצב שיהיה קשה לשנותה היות ומדובר בעקרונות חשובים הקשו את השינוי שלהם.
באילו אופנים ניתן להקשות על שינויים בחוקה?
1. קביעת רוב מיוחד במצב שבו רוצים לשנות סעיפים בחוקה.
2. יש נושאים שמעלים למשאל עם.
3. בחירת גוף ספציפי מיוחד שרק לו תהיה הסמכות ויוכל לשנות את החוקה. יש חוקות מסוימות שבהן קבעו לגבי עקרונות מסוימים שאין בכלל אפשרות לשנותם. למשל בחוקה של צרפת קבעו כי צרפת היא רפובליקה (שלטון שלא עובר בירושה) ואין אפשרות לשנות זאת בצורה כזאת דואגים מראש על ידי הקשיים לשינויי חוקה שתהייה יציבות ואם יהיו שינויים הם יהיו הדרגתיים ואיטיים בדרך כלל יש גם קביעה בחוקה שחוק שנוגד את החוקה בטל.
מוסד מכונן – הגוף שקובע חוקה.
בארץ הגוף שיש לו סמכויות של גוף מכונן הוא הכנסת. במקרה שלנו הכנסת גם קובעת נורמות ע"י חקיקת חוקים. החוקים רבים יותר מהנורמות של החוקה גם השינוי של החוקים הוא לא דבר קל, אך יותר קל מאשר של החוקה.
מתחת לרשות המחוקקת יש את-
הרשות המבצעת אשר צריכה לבצע את החוקים ולנהל את המדינה. הכלל שיש לגבי הרשות המבצעת שאסור לה לעשות דבר אלא אם הותר לה בחוק. רשות המבצעת יכולה גם לקבוע נורמות כלליות שנקראות תקנות ששואבות את תוקפן מהרשות המחוקקת שמאפשר ומסמיך גורם ברשות המבצעת לקבוע פרטים מפורטים.
חקיקת משנה מסוג תקנות
פקודת מס הכנסה: היא במעמד של חוק והיא נקראת כך משום ששמה נשמר מתקופת המנדט. סעיף 11: "שר האוצר רשאי באישור ועדת הכספים של הכנסת לקבוע בתקנות הוראות בדבר הנחה ממס על הכנסה שהופקה בשטח התיישבות חדשה או בשטח פיתוח שהוגדרו באותם תקנות או על הכנסתו של אותו תושב שטח כאמור וכן רשאי הוא לקבוע ניכויי נוסף בשל נכסים שהם מפעל באותו שטח והכול בתנאים שיקבע." סעיף זה נותן סמכות לשר האוצר לקבוע כללים להטבות לאנשים שגרים באזורים מסוימים הוא נותן הקלות ממס בעודו מייצג מדיניות ממשלתית, שר האוצר משתמש בכך ופותח תמיד: "בתוקף סמכותי . . . . על פי סעיפים . . . ובאישור ועדת הכספים . . . " התקנות מאוד מפורטות, סוגי ההכנסות, על מה וכמה להוריד וכדומה. בשל פרטנות זו לא הגיוני שזה יופיע בספר החוקים אלא תחת הרשות המבצעת.בתקנות נדרשים:
1. רמת פירוט די גבוהה.
2. דברים שניתנים לשינויים די תכופים.
3. יישום החוקים בשטח – ממש איך יש לבצע את הדברים.
החלטה מנהלית אינדיווידואלית – ישנם צווים מנהליים אינדיווידואליים- הכוונה להפעלת נורמה כלפי אנשים מסוימים. למשל : אדם מקבל צו גיוס בו מפורט בדיוק את מי זה מחייב. דוגמא נוספת היא צו הריסה. יש פה הפעלה כאשר לא מדובר בנורמה כללית אלא כלפי מישהו מסוים. יש מספר עצום של צווים והם נמוכים בחשיבותם מחקיקת משנה היות והם לא מחייבים את הכלל ויכול לקבוע אותם פקיד בכיר.
חוזים- נורמות ועסקאות של המשפט הפרטי הם נורמות שהאוכלוסייה קובעת, חוזים בין פרטים לא רק לרשות יש סמכות לקבוע נורמות וחוקים למשל: חוזה שכירות. הכללים מחייבים והם כמו חוקים מעבר עליהם מפעיל את הסנקציה שצמודה לחוקים.
חוקי מגן- מטרתם להגן על אוכלוסיות שבהם יש אפשרות להפלות לרעה בחוזים כמו למשל חוזי עובדים. החוזים נמצאים בתחתית הפירמידה אך הם מהוגנים בחוק ומחייבים לבצע אותם.
כתיבת תגובה