יונה פרק ד'

 פרק זה הוא החלק האחרון בסיפורי יונה הנביא.
 בפס' 1-2 יונה חש ברע וכועס "וַיֵּרַע אֶל-יוֹנָה, רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר, לוֹ" (פס' 1) הוא מחליט להתפלל לה' ואומר לו שברח לתרשיש מכיוון שידע שה' הוא אל רחום וחנון וכן יחזור בו ולא ישמיד את נינוה.

 בפס' 3 יונה מבקש למות: "קַח-נָא אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי:  כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי".

 אלוהים מצמיח שיח קקיון מעל ראשו של יונה בכדי שיהיה לו צל, בבוקר למרבה צערו של יונה השיח נעלם והוא מוצא עצמו מבקש שוב למות: "וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ, לָמוּת, וַיֹּאמֶר, טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי" (פס' 8).
אלוהים שואל את יונה האם יש בו צער על הקקיון ויונה משיב בחיוב.
לאחר מכן אלוהים אומר את מוסר ההשכל של סיפורינו: אם אתה מצטער על השמדת דבר שלא גידלת והשקעת בו, קל וחומר שאני מרחם על אנשי נינווה שגידלתי וטיפחתי.


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *