מלכים א' פרק יט'

 פרק י"ט – אליהו בורח להר חורב
מעשה אליהו בהר חורב הוא סיפור רב אירועים ומרשים ביותר. אווירת הסיפור היא אל-טבעית: מלאך ה' מאכיל ומשקה את הנביא, המבקש למות, ונותן בו כוח ללכת ארבעים יום ולילה להר חורב, שם מתלונן הנביא על בני עמו וזוכה להתגלות ה' ושליחות משולשת בצידה.

פס' 1 – 2: איזבל אינה מעיזה להרוג את אליהו, אך גורמת לו לברוח ממלכתה. איזבל משתמשת בלשון רבים: "כה יעשון אלוהים וכה יוסיפון…" כיאות למי שמאמינה באלים רבים.

פס' 3: אליהו הולך "אל נפשו" – הנביא רואה בנפשו את חזות הכל, ומנתק את עצמו משליחותו הנבואית.

אליהו ויונה הנביא – שניהם מעדיפים את כבודם העצמי ומבקשים מה' לממש את נבואותיהם לשם כך. לאחר שביקש למות (כמו יונה!) לא נותר לאליהו אלא לישון בצל הרותם, ממש כמו יונה, הנח בצל הקיקיון.

כשם שאיזבל שלחה אל אליהו מלאך להזהירו, כך שולח ה' מלאך אל אליהו, אבל כדי לעודדו.

 אליהו ומשה – ההשוואה ממש מתבקשת. בשני הסיפורים מוטיבים משותפים: הר חורב, 40 יום ולילה, הרצון למות ועוד. אליהו מגיע אל המערה, כלומר זוהי מערה מיודעת, וברור לכל שהכוונה למערה בה שהה משה בנקרת הצור (שמות ל"ג 22). אבל יש כאן הבדל עקרוני: בעוד משה מבקש רחמים על עמו, למרות החטאים הכבדים של העם, אליהו מבקש מה' להעניש את העם, ונראה שיש בכך טעם לפגם, וביקורת כנגד אליהו.

פס' 10: תלונתו של אליהו מורכבת מששה סעיפים, החל בקנאתו לנביאי ה', וכלה בקנאתו לעצמו. לאחר שבקש מה' לקחת את נפשו (פס' 4) הוא מבקש עתה נקמה בעם ישראל (ולא באיזבל!) על שרצו להרגו.

פס' 11 – 12: תיאור התגלות האל (תיאופניה) ערוך בדפוס של שלושה-ארבעה: שלושה כוחות הרסניים תחילה, וניגודם – הדממה הדקה בסיום – זהו השקט שאחרי הסערה, ואז גם מופיע האל. גם כאן, יש פרשנים הטוענים כי הופעתו של האל ב"קול דממה דקה" היא מעין ביקורת על הדרך של הבאת האל באש על-ידי אליהו בהר הכרמל.

[בכל המקורות הספרותיים במזרח הקדום הופעת האל מתוארת באמצעות איתני הטבע: אש, רעש, רעידת אדמה, ברקים ורעמים, קולות שופר, גשמים עזים וכו'.]

פס' 15 – 21: על אליהו מוטלות שלוש משימות:

א. ללכת למשוח את חזאל למלך על ארם. את השליחות הזו ביצע אלישע, תלמידו של אליהו. שליחות זו

     באה להראות את העובדה שה' הוא אל אוניברסלי, ותחום שלטונו אינו מוגבל לישראל בלבד.

ב.  למשוח למלך על ישראל את יהוא בן נמשי. גם משימה זו בוצעה על ידי אלישע (למעשה – על ידי תלמידו)

ג.  למנות את אלישע בן שפט לתלמידו, ובהמשך, לממשיכו כנביא על ישראל. את המשימה הזו מבצע אליהו

    באופן מיידי. אלישע נפרד ממשפחתו ומצטרף אל אליהו. גם בעניין זה ניתן לראות ביקורת על אליהו ומעשיו.